משבר

שלום
בעלי ואני נשואים 3 שנים אנחנו יחד 9 שים ישלנו ילדה משותפת בת שנתיים.
מאז ההריון בערך אנחנו לא מקיימים יחסי מין. אולי 4 פעמים מאז שנכנסתי להריון ועד כה.
לי אין חשק בכלל בשום מגע ואפשר לומר שבזמן האחרון כל נגיעה אפילו בטעות מעוררת בי גועל. אני לא נמשכת אילו בכלל ואני לא מסוגלת לבוא במגע רק למענו למרות שניסיתי אבל הגוף שלי לא מצליח להשתחרר , אם אני לא שותפה מלאה אני לא יכולה להנות.
אני מאד אוהבת אותו ואנחנו חברים טובים , אבל התחושה שלי שזהו אי אפשר יותר הסבלנות שלי מתפקעת אין לי כח לריב ולהתווכח על כל דבר כמעט התקשורת ביננו כבר עוברת כל גבול , כל הזמן הזה שאנחנו ביחד אין לנו כח לשמוע אחד את השניה אני חשה רוויה מהזוגיות הזו חשוב לי לציין שבנושא המיניות גם בזמן שהיינו חברים היו לנו תקופות ארוכות מאד ללא מגע.
תמיד הרגשתי לא לגמרי בטוחה לגבי הזוגיות שלנו והתחושה הזו מלווה אותי עד היום תחושת התסכול לא מרפה ממני ואני ממש לא יודעת מה לעשות. המצב הכלכלי שלנו לא פשוט שנינו בונים את עצמנו כלכלית וזו תקופה לא פשוטה.
כהורים לבתנו אנחנו צוות שהולך לנו דיי טוב ויש הסכמה וכבוד ביננו אך כאשר הילדה לא בסביבה כאילו כל המסכות יורדות ותחושת הקיפאון והניתוק עולה.
אני מתארת לעצמי שכל הזוגות בצורה כזו או אחרת חווים קשיים מה שאני לא מצליחה להבין אייך אפשר ממקום כל כך רווי מלא בתשישות להתגבר ולהמשיך יחד לשנים יפות יותר?
אני לא רוצה להתגרש כדי לא לפגוע בילדה ובמשפחה מסביב (שלא תומכת בגירושין) אבל לצערי לא נראה לי שקיים פיתרון שיהיה נכון יותר עבורנו?
תודה