אובדת עצות

הי,
את מתארת מצב שבו את ממתינה להתחייבות מלאה ממנו.
לדעתי, כל עוד את נהנית מהקשר איתו אז תמשיכי, בתנאי שאת לא ממתינה לו שיעזוב את אישתו ובתנאי שאת מבינה, שייתכן מאוד שהקשר שלכם יישאר ללא שינוי. לפי מה שאת מתארת לא נראה לי שהוא יעזוב את אישתו.

בהמשך לדבריה של הילה, הצלחתי להתחבר לעצה החכמה שהבחור שהכרת הציע לך- להעמיד אולטימטום (אם כי לא הבנתי מה פירוש "נחמד לנו יחד").

אני לא יודעת סטטיסטיקות, אבל אני לא בטוחה שיש הרבה אנשים שעושים "קאט" כ"כ מהר, מהמשפחה, ממה שכבר בנו, מהחברה, מהילדים וכו'. קשה מאוד לעזוב הכל ולהשאיר מאחורה משפחה, ילדים, אשה וכולם פגועים. הרבה יותר קל באמת להנות משני העולמות.. וכולם מרוצים.. או שלא.

"בסוף אני אתגרש" יכולה להיות אמירה שנשמעת טוב, כמו כן יכולה גם להיות אמירה שיכולה לנסות להרגיע אותך לעת עתה אבל לכי תדעי מתי זה יקרה. "בסוף".

קל אולי להציע מהמקום הנייטרלי, אבל אני באמת חושבת שמגיע לך מישהו פנוי, פנוי לגמרי, מבלי ה"לחכות" הזה, הלהרגיש במקום שני הזה, עם כל ההסתרות וכל רגשות האשם.

כתבת כי עד היום לא היה צעד משמעותי לסיום נישואיו- ממה שסיפרת על חששותיו, לא השתכנעתי שזה יקרה בקרוב. ואולי זה טוב, כי זה יאפשר לך להכיר מהתחלה, על דף נקי וחלק, ומראש ללכת על מישהו שישים אותך במקום ראשון ולא אחרי האשה הפורמלית שלו.

מאחלת לך שתקבלי את ההחלטה הנכונה עבורך.
עדי