מה לעשות

חשוב לחדד משהו:
יש קודם כל את העיניין שאת מרגישה שכל הנטל נופל עלייך, שבעלך בעצם חי חיים הפוכים לגמרי, לא יציבים, והדבר משפיע על שניכם וכמובן על הילד.

כתבת שגם לך לא חסר, משמע, גם לך יש את חלקך בנושא (כמו אצל כולנו), וחשוב שתנסו לגשר על הפערים בכוחות עצמכם, ע"י שיחה רק של שניכם, אפילו במקום נייטרלי, ובו תשימו את הדברים על השולחן. כל אחד מנקודת ראותו ללא האשמות, אלא להיצמד לעובדות מחד, ולרגשות מאידך- כל אחד איך שהוא חש את הקשר ואת הבעיות. עם כל החומר הזה לגשת לייעוץ זוגי, זה חשוב גם לכם וגם לילד. בייעוץ תוכלי להעלות את הדברים באופן כזה שתוכלו גם לקבל טיפים ועזרה מקצועית ונייטרלית יותר.

חשוב שבעלך יהיה מודע לקשיים שלך, חשוב שגם את תביני את הצורך שלו בהגשמת עצמו וסיפוקו המקצועי. אחרת שניכם תצאו מתוסכלים ומופסדים.

ולאחר שתמצאו מסלול נכון יותר לתקשורת, תוכלו להחליט יחד בנושא המעבר. זכרי שגבולות תמיד צריך לשים- ומגורים יחד עם ההורים הם לא נכונים לאף זוג, לא בתחילת דרכו, אמצע או סוף. למה? כי זה שלכם, ואף אחד לא אמור לחוות יחד איתכם את הקשר הזוגי. כאן את מתארת מצב מורכב יותר- שגם הגיסים גרים שם. לא הייתי ממליצה ללכת על זה. את בהחלט צודקת שזה יכול להחליא את הקשר שגם ככה לא במצב חזק כרגע.

אני משוכנעת שעם ייעוץ או הדרכה נכונה, זוגית, תוכלו להגיע לפתירון שיהיה טוב עבור שניכם.