עדי שלום

ראשית- תודה על הכנות, השיתוף וגם ההתנצלות. לא חושבת שהרגזת, לפחות לא אותי, היתה ברורה סערת הרגשות בה היית, זה טבעי לגמרי. ייתכן והשאלה "האם הפורום מופנה לנשים בלבד" דיבר קצת על אשתך- מודל נשי קרוב- שהיא זו שמקבלת "טיפול" ואפשר עוד להפליג עם זה באופן פסיכודינאמי, אבל אני אחסוך ממך ומהקוראים :)

לשאלתך, למעשה גם כאן פנית למי שחווה דבר דומה ויוכל לתת לך איזו משענת. כאן בפורום תוכל כנראה למצוא תמיכה ותגובות מאנשים שחוו דברים דומים, אבל אני לא משוכעת שזה אכן הנכון או המתאים במצב כזה. לא לשכוח שכל אחד חווה את הדברים אחרת ואולי ההשוואה לחוויות סובייקטיביות אחרות יכולות לבלבל יותר, לעמעם את הדרך החדשה עם אשתך וכו'. סה"כ החלטתם על דרך אחרת, טובה יותר.

שמחתי לקרוא שלקחתם טיפול אישי, להווה ולעתיד זה כנראה היה הכרחי, ויפה וטוב שידעתם שניכם להיות אחראים למצב ולטפל בו באופן מקצועי. עשית נכון ששיכנעת אותה גם ללכת לטיפול זוגי! ייתכן וגם בפורומים אחרים תוכל למצוא "שותפות גורל", ייתכן ואתה מחפש את הצד שעבר את זה גם, שיודע על מה אתה מדבר, שהיה שם, שנפגע ונכווה.. וזה טבעי. זה בעיקר אומר שאתה בשיאו של התהליך אותו אתה עובר, שהכאב עדיין נמצא, שאתה עדיין זקוק למשענת, לאוזן הקשבת- וזה משהו שדווקא הטיפול האישי יכול לתת, ואולי כדאי שבמקביל, מדי פעם על פי הצורך- כן תשתף את המטפל האישי, על מנת לקבל גם תמיכה אישית, או לחילופין- לנסות לקבל זאת בשיחה אישית עם המטפל הזוגי (שלבטח ירצה לדבר גם עם כל אחד מכם בנפרד, אם יזהה צורך כזה של מי מכם).

מאחלת לך בהצלחה רבה ושמחה שהצלחנו לעזור במקצת.