שאלה תאורטית

מירי יקרה, נתקלתי בכמה שהעידו על עצמם שעד שלב מסויים הם היו אלה שתמיד "זרקו" ואף פעם לא נזרקו. אבל מה שיצא לאור כאשר ניתחנו זאת יותר לעומק היה שהיה להם קושי עם אינטימיות עמוקה, וכאשר בן הזוג חשף תכונות לא מושלמות, שדרשו קצת התמודדות, קצת ירידה מן האולימפוס, הם עברו הלאה במקום להתקרב ולהכיר את בן הזוג יותר לעומק, בתור בן אדם שלם, אך לא מושלם...
היבט נוסף של אלה שזורקים ולא נזרקים - הם נשמרים מאוד מפני האפשרות שמישהו אחר יזרוק אותם ומעדיפים לעזוב אם רק יש סימנים קטנים אצל האחר שהוא לא מרוצה מן הקשר. ואז לפני שהאחר ינפנף אותם - הם יעדיפו לא לקחת צ'אנס ולעזוב בעצמם, רק כדי להישאר בשליטה על המצב ועל גורלם. הם לא נשארים כדי לבדוק אם היה צ'אנס לתקן דברים: איפה שמתגלה קושי - במקום לצלול פנימה ולריב קצת ולהתחכך, ולסבול קצת רעשי רקע - הם ייתלו באיזו סיבה חיצונית שתצדיק את עזיבתם וילכו הלאה.
לכן אינני חושבת שהתופעה עליה שאלת קשורה לאהבה עצמית, כמו שהצעת בתור השערה, אלא יותר ליכולת להתקרב ולהכיר מישהו אחר בצורה שלמה, על הטוב ועל הרע שיש בו.