כאב של פרידה

מירי היקרה, אני חושבת שהיפתחות רגשית הינה תהליך ארוך ואיטי, אלא אם הולכים לטיפול או לסדנאות אשר מזרזות את תהליכי ההתבוננות העצמית, ומחישות תובנות ומעודדות לשתף בעולם הפנימי. היכרת בחור ללא נסיון כמעט ביחסים זוגיים ואולי גם בכלל ביחסי אנוש. את אומרת עליו שהוא מאוד חכם. מאתגר אותך, אבל לך היה קושי עם הסגירות שלו. לדעתי זוהי קליפה שיש עליו, וניתן להסירה בדרכים מסויימות. אני חושבת שאת צריכה לבדוק עם עצמך האם בגרעין הבסיסי של הבחור יש מספיק דברים שאת אוהבת ומעריכה, ואם התשובה היא חיובית - אז צריך להצטייד באמונה ובגמישות מחשבתית רבה על מנת לאפשר לגרעין הזה לבקוע בחברתך ובעידודך. היחס הנוכחי שלך עד עכשו שידר לו את ההיפך - שהוא בעייתי בתחום הזה - הרגשי, ולא מספק את הסחורה. כלומר הוא קיבל ממך "חיזוקים שליליים". הדרך הנכונה היא להדריך אותו בתחום הזה, לא להפחיד אותו.
לאחר הנסיון שיש לו איתך הוא לדעתי יירתע עוד יותר מסצנות רגשיות, ויחשוב שהוא אינו מסוגל להתמודד עם זה, בין היתר בגלל חוסר הנסיון שלו, בגלל נטייתו הטבעית להיות סגור, אבל גם בגלל שאיתרע מזלו, ובקשר איתך היו לך דרישות גבוהות לגבי התפקוד הרגשי שלו והוא לא יכול היה לעמוד בהן.
אולי שוווה להילחם על הקשר הזה, אבל להגיע עם סבלנות וגמישות מחשבתית רבה.

תודה על תשובתך.

אני חושבת שאכן הרתעתי אותו באותה שיחה קשה שהייתה לנו על הידידה שלו. הוא הגיב בהיסטריה מוחלטת (חיבק אותי ומירר בבכי שלא אעזוב אותו) ואני מאוד הופתעתי והבנתי שאני חייבת להיות יותר עדינה איתו. כשרציתי לדבר איתו אח"כ על כל מיני דברים כבר תכננתי מראש מה אגיד כדי לא להפחיד אותו. הייתי מתחילה קודם מאיך שאני מרגישה ועושה את זה באופן נעים וידידותי ולא תוקפני. חשבתי לעצמי שאולי אפשר ללמד אותו, לקלף את אותה הקליפה, אבל נראה לי שאחרי אותה שיחה משהו בו נסגר.
יכול להיות ששיחה אחת הרסה הכול?
הציפיות שלי ממנו בתחום הריגשי אכן היו גבוהות, כי אני בעלת ניסיון ומחפשת קשר רגשי עמוק. נראה לי שהוא מבחינתו היה יכול להיות איתי המון זמן בלי קשר אינטימי אמיתי.
אני עדיין לא יודעת אם יש בו מה שאני מחפשת. מצד אחד היה לי כיף ומעניין, ומצד שני הרגשתי כל הזמן שמשהו חסר לי. הרגשתי שהוא אולי ילדותי מדי. שאני זקוקה למישהו חזק יותר, שיוכל להתמודד עם עוצמת הרגשות שלי, שהיא גדולה, אני בחורה סוערת.
הוא מין ילד שמנת שכזה, די מפונק, ילד טוב שלא היה צריך להתאמץ בשביל כלום. אני באה מרקע אחר לגמרי. כל מה שהשגתי, השגתי במאמץ ובקושי. עשיתי דרך שונה לגמרי ממה שייעדו לי בסביבה שגדלתי בה (חתונה, בעל ילדים) וזאת כי יש לי אופי סוער ומרדני. הלכתי לעשות מה שרציתי - ללמוד, להיות פעילה בכל מיני מסגרות, וכן, גם ליהנות ולבלות. ואני מרגישה שגם מהבחינה הזאת יש בינינו פערים - הוא איש פשרן ודי צייתן, הולך בתלם שכזה.
אני מתקשה להחליט מה אני חושבת. תוכלי לחוות דעתך? איך זה נשמע לך?
תודה מראש.

תודה מירי על הפירוט ועל התוספות המשמעותיות. יותר ויותר זה נשמע לי בתור אתגר מאוד גבוה עבורך לחכות לו שיתפתח. אינטואיטיבית הייתי אומרת - המשיכי הלאה.

גם אני נוטה לחשוב כך למרות הגעגועים אליו. ויש בינינו עוד פערים שלא סיפרתי עליהם.
כמה עצוב לי...
תודה דורית!

שלום,
אני כותבת לך שוב כי יש התפתחויות. אחרי שנפרדנו חשבתי הרבה על מה שהיה בינינו וניסיתי להחליט אם אני רוצה אותו (לפני השאלה אם הוא בכלל מעוניין בי). הגעתי למסקנה שיש קשיים רבים מדי וצריך להמשיך הלאה. אבל הוא לא יצא לי מהראש והמשכתי להתגעגע אליו ולתפקד רק באופן חלקי (בית מבולגן, לא מצליחה להתרכז ועוד). בימים האחרונים הוא עשה סימנים של געגועים, קצת מיילים, ניסה למשוך את תשומת ליבי, והבנתי שהוא מתגעגע.
לפני יומיים נפגשנו באיזושהי מסגרת ששנינו נמצאים בה. הוא הגיע לפניי וחיכה לי בחוץ בעצבנות, עם דמעות בעיניים. כשהגעתי הוא רעד כולו ובכה, אמר שקשה לו ושהוא מתגעגע. התחבקנו ואמרנו שנדבר שוב מאוחר יותר. דיברנו למחרת בטלפון אחרי שהוא לדבריו "סידר את המחשבות" והוא חזר על דבריו שהוא מתאבל וקשה לו והוא לא מצליח לעשות כלום, אבל הוא לא יודע מה יהיה שונה אם נחזור. (כשנפרדנו לפני כחודש הוא אמר שהוא לא התאהב בי ושזה לא זה). המשכנו לדבר והעלינו את האפשרות שמדובר בפחד. הוא אומר שהיה מאושר איתי, שהיה לו טוב וכיף. הוא לא מבין את הרגשות שלו, לא יודע איך הוא התפרץ ככה, לא מבין מה עובר עליו.
לבסוף הסכמנו, מאחר שהוא לא מבין את עצמו, שנלך למטפלת זוגית. אני הצעתי והוא הסכים (אני די בשוק מזה שהוא הסכים). מרגע שסכימנו את זה ירד מאיתנו הלחץ של הפרידה ונהיינו שנינו מאושרים ועליזים והייתה לנו שיחה נהדרת בטלפון. הוא היה פתוח ומקשיב כמו שלא היה עד עכשיו בקשר!
אבל מהבוקר כל הזמן אני מוטרדת. אני חושבת - הוא לא מאוהב אז הוא לא מאוהב ושום פסיכולוג לא ישנה את זה. בשביל מה בכלל לנסות? נכון שיש לו רגשות חזקים כלפיי (אני הייתי בטוחה שהוא אוהב אותי מאוד במהלך הקשר) אבל אולי זו לא אהבה וצריך לוותר. האגו שלי פגוע מאוד ואני מוצאת את עצמי כועסת ורוצה לבעוט בהכול ולהגיד - די.
מה דעתך? האם יש טעם לנסות טיפול זוגי? האם זה דבר שאפשר לשנות או שהוא אוהב ופשוט מלא בפחדי נטישה ומחויבות ואולי לא בשל לזוגיות?
תודה מראש!

מירי היקרה, יותר ויותר נראה לי שמדובר בגבר בעייתי, חלש באופיו, מלא פחדים. למה לך את הצרה (סילחי לי) הזאת? את כל כך מרוכזת בלבחון האם הוא אוהב אותך. את מוחמאת מכך שהוא כל כך רוצה אותך ואומלל בלעדייך...עיצרי לרגע וחישבי האם את אוהבת אותו? האם הוא הגבר המתאים לך בטווח הארוך? מה את אוהבת ומעריכה בו? עם איזה תכונות שלו ממש קשה לך להסתדר?
הרבה אנשים בשלב משברי כזה עושים את הטעות ושואלים עצמם - האם הוא אוהב אותי מספיק? אך לא שואלים את השאלה המרכזית מנקודת המבט שלך - עד כמה את אוהבת אותו...
לגבי ייעוץ זוגי, אם התשובה לשאלתי היא חיובית - אולי זה שווה את המאמץ, הזמן, הכסף.

תודה לך, התגובה שלך הייתה כמו קריאת השכמה בשבילי.
הוא לא הגבר הבעייתי הראשון שניהלתי איתו קשר. ודווקא חשבתי שהוא בכלל לא כזה. חשבתי שאני משנה את הדפוס והנה זה קרה לי שוב. למה את חושבת שזה קורה לי? האם אני בוחרת באופן לא מודע גברים בעייתיים כאלה?

מירי יקרה, כנראה זה אכן כך. משהו בך נמשך אל הבעייתיים. אולי זה בגלל חוסר בטחון שלך בעצמך. אולי אינך מרשה לעצמך להתחיל עם מישהו "מוצלח" ו"שווה" שמא הוא לא יתאהב בך ואת תיפגעי, אז את הולכת על מישהו שמראש מסומן כלא הכי מוצלח ומעריכה (בצורה לא מודעת) שכאן לא תחווי דחייה.
זה מתקשר לתשובתי הקודמת אלייך, שמה שאת "רואה" ו"סופרת" בקשר זה האם את נאהבת מספיק, ואני כאן מציעה לך להסיר את הפוקוס מעצמך ולמצוא את הגבר הכי שווה ולשחק משחק נועז במקום משחק של מפסידנית (סילחי לי על ההקצנה, אני חושבת שאת יכולה לעמוד בכך). האם קורה לך שאת "פוסלת" מישהו כי משהו אומר לך בתוכך - אה, הוא לא יספור אותי ממטר, עדיף לא להתחיל איתו כי אחד כזה בטח לא ימצא בי מישהי הולמת, אחד כזה לא יכול להתאהב בי...ואת מראש בכלל לא מנסה?
יצא לך לראות זוגות ובהם גבר מאוד מוצלח ולצידו אישה בינונית, שלא מובן מה הוא מצא בה? אז נכון שלא כל מה שרואים הוא האמת, אבל קורה הרבה שאם אישה מספיק נחושה ומרגישה טוב עם עצמה, בלי קשר לאיכות האובייקטיבית שלה, והולכת באומץ על מה שהיא רוצה באמת - מצליח לה! (זה כמובן גם קורה בצד ההפוך, שלא תביני אותי לא נכון...)
אני מציעה לך לעצור את מצעד הדייטינג לזמן מה, ולעשות תהליכים עם עצמך. זה יכול להיות טיפול נפשי, אבל אני מאוד ממליצה על סדנא לצמיחה אישית הנקראת הפורום של לנדמרק, שהיא מאוד אפקטיבית ודי מהר את משילה בעזרת הכלים שמקבלים שם את הקליפות המיותרות העוצרות אותך ומתחברת לאנרגיות בריאות שיקדמו אותך מבפנים, ובהזדמנות זאת את יכולה גם לפגוש אנשים מצויינים באווירה פתוחה וחמה. אני עשיתי את הסדנה הזאת לפני 12 שנים ועד היום אני שמחה על כך.

אני לא בטוחה שאני בוחרת גברים לא מוצלחים בעיניי. את הנוכחי בחרתי אחרי שהיינו ידידים תקוםה קצרה. הוא אדם מאוד מאוד חכם בעיניי ואני מאוד מעריכה אותו על זה, וגם על טוב ליבו ועל הדברים שהוא עושה בחיים. גם יש לו מעמד חברתי די גבוה במסגרות ששנינו פעילים בהן, והוא מוערך מאוד, כך שלא נראה לי שזה העניין. באמת שלא קרה לי שלא התחלתי עם מישהו כי חשבתי שהוא לא ישים עליי או יעזוב אותי.
ואני דווקא כן בחנתי את רגשותיי כלפיו, ואני באמת לא בטוחה עד כמה אני אוהבת אותו, במיוחד עכשיו, כשאני מגלה עד כמה הוא בעייתי.
אולי אני פוחדת ממחויבות? אני לא מרגישה כך, אבל אולי זה לא מודע? אין לי מושג...
תודה רבה על תגובותייך המהירות!

נכון, כתבתי כאן לפני כחודש, זה השרשור.
אז בניסיון השני לחזור אמרתי לו שאני לא מעוניינת, חשבתי הרבה על מה שכתבת לי - אם אני רוצה אותו, אם הוא מי שאני רוצה לטווח הארוך, והחלטתי שלא. שעד כמה שהוא בחור נפלא ומתוק בעיניי, הוא לא הנפש התאומה שלי, ולא, לא הגעתי הביתה...
אבל - אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו, ואני מתגעגעת, ואני תוהה אם זה סתם מתוך רצון לקשר או שהוא באמת יכול להתאים לי. ואולי זה בסדר להתגעגע, ושנשארו רגשות, אבל זה עדיין לא זה.
מה דעתך?
(אני מתחילה להרגיש שאני מתעסקת בזה יותר מדי וזה כבר היה צריך להיות מאחוריי...)

היי מירי, תודה על השירשור, ככה זה הרבה יותר משמעותי ומדוייק.
הגעגועים שאת מרגישה מעידים על חסר שנמצא אצלך. כי כרגע אין לך זוגיות, והאופציה למלא את החור בלב באמצעותו קורצת לך, כי הוא רוצה בכך ומחזר אחריך, על כן לא ביטלת אותה כליל, והיא צצה לך במחשבות מידי פעם בתור פתרון לחוסרים שאת מרגישה. אבל לא נראה לי שזה הכיוון הנכון עבורך.
אם תחזרי אליו, הדברים לא ממש ישתנו ביניכם או אצלו, אבל את כבר תהיי "תפוסה" שוב. לא פנוייה לבחור אחרים. אני מציעה לך להיות זמן מה בסטטוס הזה של יחידה, ולחפש מישהו חדש, שיתאים לך יותר. התיידדי עם עצמך, חפשי לעשות דברים שאת נהנית מהם, היפגשי עם חברות וחברים, לכי לסדנא מעניינת ותפגשי ברעיונות חדשים או בחברים חדשים. אני ממליצה, כרגיל, על הפורום של חברת לנדמרק, סדנא לצמיחה אישית.

אני הייתי בקשר דומה וסחבתי אותו שנה וחצי בשאלה האם הוא רוצה אותי מספיק או לא. גם אצלי זה התחיל מ 3 חודשים. אם במעמקי ליבך את חושבת שזה לא זה אז אל תבגדי בעצמך... אם הקשר מתחיל כך זה סימן לפוגרומים... הבכיות שלו לא אומרות כלום ואנייודעת שיש את אלמנט הגיל כי אני בת 32. והינה ניפרדנו אפשר לומר בגלל הסיבה הזאת שהוא היה בעייתי ועוד אחרי שהציע לי נישואים!! הרצון העז שלך לקשר כניראה גבר על הכל רק כדי לסמן וי שיש לך מישהו שהוא לא החלטי ומתנדנד - בעייתי !!
נתתי הזדמנויות במשך כל התקופה הארוכה ואני אומרת לך יקירתי התסמינים מאוד מוכרים לימאוד. זה ממש להכניס את הראש למיטה חולה בשל הגיל והצורך לקשר רומנטי. אולי תנסי נסיון אחרון טיפול זוגי... אבל עדיף לא להשאר במקום שלא טוב לך בו... כי את עלולה להתחרט כמוני ולשאול את אותה השאלה למה לא עזבתי אותו כשהייתי איתו 3 חודשים וראיתי חוסר יציבות?!
צרי איתי קשר במייל
בהצלחה גלית