בעיה

הי יובל,

כל זוג מורכב משני אנשים נפרדים, שבאו עם עולם, חוויות, סיפורים ואנשים יחד איתם. כשבני זוג מתקרבים ויוצרים עולם משלהם, האידיאל הוא שאכן יווצר עולם חדש, משותף, אך חלילה לא עולם חלופי לחלוטין למה שהיה. ז"א, העבר אינו נמחק, ויותר מכך- יש גם לשמר את הקשרים הבריאים ואת היחסים הטובים שהיו לנו עם העולם הפרטי שלנו, שעליו גדלנו.

כשאנחנו סימביוטיים יותר, ז"א, "אחד בתוך השני" ולא מאפשרים לאויר לחדור פנימה לקשר, מהר מאוד נוצרת התחשוה של "כליאה", של "חנק", של "חייב אויר", ואם תשימי לב טוב- זה מה שחברך מנסה להגיד לך. הוא אוהב אותך ונשמע שנהנה בחברתך, אבל על מנת כן ליצור געגוע חדש, כן לחכות לך, כן לחכות לפגישות, חשוה מאוד שהן לא יהיו מובנות מאליהן.. חשוב שגם את תדעי לתת לו את המרחב הזה. לולא המרחב שהוא מבקש- הוא ייאלץ לקחת אותו בצורות אחרות (כמו לא להגיד לך שהוא יוצא, או כל מניפולציה אחרת), וזאת כדי לשמר את הזהות שלו. הצורך בשימור הזהות הוא הכרחי.

נשמע שיש בך חשש לנטישה, אולי את נכנסת לסוג של חרדה מעצם המחשבה שהוא יהיה "שם" ואת "פה". חשוב מאוד לברר מאיפה מגיעה התחושה הזאת, למה היא מגיעה, ומדוע את נאלצת להיאחז בקשר כדי להרגיש טוב. ז"א- מדוע את, עם עצמך- לא יכולה להיות לבד, ולכן לא מאפשרת זאת לבן זוגך?

אם תשימי לב, את ההתנהגות הזאת שלך (לא להיות לבד) את מנסה להכניס עמוק לקשר, ולא בטוח שזה כ"כ בריא. בהמשך, בזוגיות ארוכת טווח ולבטח בחיי נישואין עמוסים יותר- הצורך בפרטיות גדל אף יותר, ותצטרכי להיות מוכנה לכך ולהבין במקביל שאין זה מעיד על פחות אהבה מצידו, הפוך- הוא מרגיש בטוח בזוגיות איתך ולכן גם מרשה לעצמו לקחת מרחב. לכן חשוב שתנסי לזהות איפה הקשיים בלתת מרחב לאחר, ומה זה מעורר בך? (חוסר ביטחון, פחד מנטישה כאמור, קנאה גדולה, "אני שווה פחות כשהוא לא לידי" ועוד).

בהצלחה רבה