חופשה בלי בן הזוג

הי אסנת,

הצורך לשמר את הזהות האישית של בן זוגך הוא צורך בריא ומובן. כולנו מגיעים לזוגיות משותפת עם עבר ומסע שלם מאחורנו. לא פעם אנחנו צריכים את הלבד הזה, כדי לחשוב לבד, כדי להתאוורר, כדי לצבור כוחות להמשך החזקת ואחזקת הזוגיות ובמקביל לשימור ה"אני" שלנו שיכל להיבלע בביחד. אין בזה רע, יש בזה המון לגיטימציה וטבעיות.

זוגיות היא עבודה קשה לא פעם - את בטח יודעת. כל אחד לוקח את הדרך שלו לשמר אותה. ולפעמים הלבד מאפשר את הביחד.

הצורך שלך אחר משלו, את זקוקה להיות צמודה, בעוד הוא מבקש שתפרגני ללבד שלו, תסמכי עליו, תני לו מעט מרחב כדי לזכור למה הוא כ"כ מתגעגע.. ממקום כזה הזוגיות רק צומחת, לא להפך.

המקום בו את מבינה שבן זוגך הוא גם אדם פרטי, אשר רוצה בך ואוהב אותך אך מאידך- גם רוצה להתגעגע, גם אם זה מרחוק, ולצבור עוד אנרגיות (גם בלעדייך)- מראה על בגרות ועל בשלות פנימית חזקה לקשר, ויותר מכך משקף לבן זוגך כמה את מפרגנת להנאה האישית שלו, למקומות הפרטיים שלו שעושים לו טוב.

אז נכון, לא הכל הוא "אותו דבר" עבור שניכם, ולא תמיד האינדיבידואל של כל אחד בא לידי ביטוי באופן שווה בקשר. אבל זכרי שהתנהגות לא מפרגנת וגרימה של רגשות אשם ומצפון על כך שסה"כ ביקש קצת זמן משלו- יכולים להביא אותו לחוסר סבלנות כלפייך, כלפי הקשר, ודרישת ה"לבד" באופן אינטנסיבי יותר. כי ככה זה, כשלא מרשים לנו משהו, אנחנו נרצה אותו יותר.

אז תפרגני למקום שלו, "תרשי" גם לך להיות רגע לבד, תאפשרי את המרחב, ותראי שזה גם יכול להביא לצמיחה של הקשר ובעיקר להערכתו אלייך.

בהצלחה