אלימות מילולית

ממה שתארת וציטטת, לא התרשמתי שמדובר ב"אלימות" מילולית. כן, הניסוח יכל להיות אחרת ובחירת המילים אף היא, אולי הטון, הנימה, המבט עשו את שלהם.

כך או כך- בשורה התחתונה- הרגשת מאויימת עצם ההתנהגות הזאת. את מודה שאולי אכן הגזמת, הוא ביקש לדחות את השיחה ואת התגרת- הוא נאלץ כנראה להשתמש בביטויים כאלה, לצערנו. אך חשת מאויימת, ואת זה יש לשתף ועל זה יש לדבר.

עצם העובדה שמגיע מבית כזה מעיד שגם שמע את המילים הקשות בבית, כנראה מילדותו ומשנים מאוד ראשוניות, אז זה "מרחף" גם מעלייך ואני מבינה את זה. עם זאת אמרת שהוא סולד מאוד מהתנהגות כזאת. לכן-

אני חושבת ששיחה על המתרחש יכולה מאוד לשקף לו שאת חוששת ומרגישה לא בטוחה כשזה קורה, דווקא כי יש רקע של אלימות. תוכלי להסביר לו ולא ממקום של תקיפה, שיפוטיות או האשמה- שאת מוטרדת כשזה קורה, שאת מאויימת וחוששת כשזה קורה, שהיית רוצה לעבוד על זה יחד. אבל זכרי- גם את צריכה להתאפק וללמוד לא להתגרות בו, כנראה כשהוא ביקש לדחות את השיחה הוא ידע על מה הוא מדבר- הוא היה זקוק רגע להיות לבד "לסדר את הדברים", להרגע, ואז להמשיך. אם היו יותר בני זוג כאלה, שמבקשים "לספור עד 10", היו פחות מריבות. אז אני מציעה שבשיחה מולו הבטיחי גם את לעשות שינוי, וזכרי- נכון שסביבה שדלנו עליה משפיעה- אבל השינוי מתחיל בנו, בך, בו, בי. ועם מודעות נכונה ורצון לשמר זוגיות בריאה (דווקא כי הוא יודע מה אסור ומה מזיק)- זה אפשרי בהחלט.


בהצלחה רבה