התפרצויות כעס

הי טל,

מעניין שהכל התפרץ כשהמיסוד כבר קורה- וטוב שזה קרה עכשיו. לפני החתונה. תראי-
לא הכרת עד כה את הצד הזה שלו, ונשמע שעכשיו שכל מתחיל להיסגר להיות סופי- הוא מוציא את הכל. "אני שונא אותך" וכל מה שתארת שאמר- מדברים על כך שאינו בשל לצעד הזה, הוא חושב שאת אשמה בכל מיני, הוא לא מרגיש בטוח, הוא אפילו אומר "מבלי שארגיש לאט ובטוח" וכך בצורה הקשה ובדרך שלו- הוא אמר זאת לפנייך.

אני חושבת שצריך לעצור. לחשוב. לחשוב טוב איך ומה את עושה: האם את מוכנה להבין ולקבל שיהיו עוד הרבה סיטואציות בהן יוציא זעמו באופן הזה? (לא ניתן לתקן אדם, בטח שלא מהר), האם את זקוקה לעוד זמן להכיר את הצד שלו יותר (אתם יוצאים חצי שנה)..? ונסי לחשוב האם את זו שדחפת למיסוד בקשר, לחצת, ולכן הפקק יצא בבת אחת? ייתכן וכל התפרצות הזאת מלמדת אותך שעדיין אין בשלות ומוכנות לחתונה. שהוא רוצה לאט ובטוח.. שלא יודע מה יהיה עם הילדים והדירה, שמרגיש מניפולציות מצידך (את מנווטת את הדברים, את עושה לי תעלולים) - אני לא חושבת שזה נכון (כרגע) להתמסד עם מישהו שלא מרגיש בטוח בצעד הזה ואת- שלא מרגישה בטוחה איתו. לא למהר רק כי רוצים להתחתן כבר, לא ללחוץ, לא לעשות משהו שבשלב מאוחר יותר את תיזכרי שהיה צ'אנס לחכות ולברר את הדברים עוד כשהיה זמן.

אני בטוחה ש"פרק ב'" מלחיץ יותר את צדדים, יש ילדים ולא הכל הולך חלק. תני זמן, תאפשרי לו את הזמן ואת החלטה המושכלת והנכונה להתמסד, ולא החלטה שבאה כי מרגיש (כנראה) שנכפה עליו, שלחצו אותו, שעושים לו מניפולציה. גם לך לא יהיה נעים לחיות לצידו בתחושה הזו.

בהצלחה ואני מקווה שדברים יסתדרו לטובה.

מהן המלצותיך לנוכח דבריה?
- האם לתת צ'אנס לקשר להבשיל ואז להחליט לאן פנינו מועדות?
או שמא ללאור התפרצויות הכעס והדברים שנאמרו יש לחתוך?

אני חושבת שהפוקוס שלך הוא על הסגנון שלו שהפתיע אותך לרעה, אבל יש כאן, כמו שעדי כתבה לך, שני דברים. האחד - את יכולה ללמוד לגביו שכאשר הוא לחוץ לפינה - יוצאת ממנו המון תוקפנות והאשמות, וזה לא משהו שישתנה. שנית - יש לכבד את הילחצותו מן החתונה. אני חושדת שאולי גם בקשר הקודם שלו היה לחץ עליו להתחתן ועכשו הוא חווה את כל ההתמסדות שלכם בתור חזרה ל"אזור הקרב", למקומות המסוכנים, ומשם הוא מגיב כל כך בתוקפנות.
אני חושבת שממש לא נכון להמשיך עם הצעדים לחתונה!
יתכן שהוא זקוק לשיחה עם פסיכולוג שיעזור לו למקד את רגשותיו ואת מחשבותיו ולקבל החלטה בעצמו, כי כרגע הוא מרגיש שלא הוא מחליט על עצמו אלא את מחליטה עליו, וזה אסור שיקרה.
אני בעד המשפט הראשון שכתבה. להרגיע את כל הצעדים לקראת חתונה - לעצור. חצי שנה היא זמן ממש קצר! תלמדו זה את זו ולאחר זמן ארוך יותר תוכלו לקבל החלטות.

טל יקרה,
לפני מיסוד קשר, וקבלת החלטה משמעותית כמו נישואים, צריך להיות לגמרי בטוחים בו ולהכיר היטב אחד את השני. בפרט כששניכם חוויתם נישואים כושלים. המטרה שלך היום, היא לאו דווקא להנשא מהר ובכל מחיר, אלא להנשא באושר. למענך ולמען ילדיך שכבר חוו את גירושיך. דומה שהזדרזת מידי הפעם. ניכר בו שהוא לחוץ ולא שלם ומגיב באיבוד עשתונות. חצי שנה לא מספיקה להכרות עמוקה וקבלת החלטות גורליות ומשמעותיות, וההתפרצויות שלו של היום עשויות להחמיר עם הזמן. קחי נשימה, דחי הכל וחישבי אם זה העתיד לו את מייחלת לך ולילדיך.