האם יש סיכוי לאהבה?

חני יקרה!
התחתנת צעירה, תמה ולהוטה וודאי אוהבת. השגרה, העייפות, ילד שהתווסף למסגרת, שקיעה בשיעמום וחוסר המעש שאופף את בעלך מעצבן אותך ומפחית ממך את האנרגיות והמשיכה אליו. ירידה זמנית בתשוקה המינית תיתכן בין כל בני זוג והמצב בהחלט דינאמי ונתון לשינוי. לא צריך לחכות ליד המקרה ורצוי להתקרב ולפעול יחד להחזרת /להעלאת התשוקה. דאגי את, או שניכם יחד להעשיר את חייכם בחוגים, טיולים, סדנאות זוגיות ופעילויות מעשירות ובמקביל, הסבירי לבעלך בשיחה מלב אל לב מה מטריד אותך ואיך היית רוצה שהדברים יתנהלו אחרת ביניכם. יתכן שפעילות משותפת ושביעות רצון שלך מחייך ושיחות אינטימיות עם בעלך, יציתו מחדש את הלהבה שהיתה. יתכן שאם תתני בו אמון שישקם את ימיו – הביטחון והיציבות יחזרו אליו והמוטיבציה לענג אותך, לגוון, לפרנס ולתפקד כבעל – תשוב אליו. שווה לנסות ואסור לוותר. בטח לא בגילך – כל החיים לפנייך.

למה את מתכוונת במשפט: "לתת בו אמון שישקם את ימיו"?

כבר אין לי כח להאמין שזה ישתנה מתוך חוויות/טיולים וכדו'.
וזאת משום שתמכתי בו המון וגם ניסיתי ללכת לחוגים וכו' אך הוא אינו מתמיד וזה רק מגדיל אצלי את רמת התסכול.
חוץ מזה אני לאט לאט מעכלת שזה פשוט תכונות אופי של עצלנות בין היתר שלא יודעת אם ואיך ניתן לשנות ע"י משהו.
לכן אני מדוכדכת-דווקא משום שניסיתי דברים שציינת-את מתארת לעצמך שלא סבלתי 4 שנים בשקט ואני מרוקנת דווקא משום שכל הנסיונות עולים בתוהו ואין לי כבר מאין לשאוב כוחות -בייחוד שלא רואים תוצאות בשטח לאורך זמן!!!

אני אט אט קולטת שכל-כולו בנוי בצורה מעוותת ובועתית והוא נשאר בשלו.

איך אפשר לחיות כך?????

חני יקרה!
דומה שאצור בך כעס כבד עליו ואת לא משחררת. משהו גרם לו לאבד את תחושת הערך העצמי ומשם חוסר המוטיבציה להתמיד ולמצוא משהו מעניין עבור עצמו ומכאן לזוגיות. אילו טענת שמעולם לא חשקת בו, אילו טענת שמעולם לא היתה ביניכם אהבה, הרי אז סביר שאין מה להחיות. אבל ציינת בראשית פנייתך שההתלהבות פעם הייתה בשחקים - מה גרם לה לדעוך? חשיבה שלילית ושכנוע עצמי לא תקדם אותך. חוסר אמון מרפה ולא מאפשר. ובטח לא מקדם צמיחה וחדווה. אנחנו צומחים ומוציאים מעצמנו את המיטב בסביבה תומכת קשובה מפרגנת ואוהבת. אז עצתי לך, לפני שאת מחליטה לשבור את הכלים, לוותר ולנבא בתוך ראשך נבואות שעשויות להגשים עצמן, תני עוד צ'אנס ותיזכרי מה מצאת בו אז. אולי גם לו יש מה לאמר על הלחץ שמופעל עליו, על המכבש, על ההתחייבות לעול הכובל של המשפחה, על חוסר האמון והזילזול שהתחלת להפגין כלפיו. אולי קצת מרחב יאפשר לו לחזור לעצמו - למי שאהבת. אולי טלטלה.
בכל מקרה, מומלץ לקרוא את הכתבה של דורית כהן בנושא החייאת האהבה:
http://www.zugiut.net/?p=68

יהודית ערב טוב,

תגידי לי את, איך ניתן להתייחס בסובלנות איפוק וכבוד לבעל שנזרק מעבודה לעבודה בגלל שהוא עצמו מזלזל בלי לחשוב אפילו צעד אחד קדימה?

הרי עבודה זה דבר כ"כ בסיסי ונחוץ,זה אפילו לא נושא לדיון!
אז אם לעבודה הוא מתייחס בחוסר רצינות,בפינוק ואטימות איך אני יכולה לצפות לדברים אחרים בכלל???

ומאין אני יכולה לשאוב את הכוחות? תביני,אין עם מי לדבר.

יש בו יתרונות מסוימים אך הם לא מועילים לבעיה הקשה הזו שמשליכה על הכל!!!!!

אשמח לתגובה,
תודה,
חני.

שלום לך חני, אנסה אף אני להביע את דעתי.
אני חושבת שקרה משהו בשנים שאתם יחד שגרם לבעלך להיכנס לסוג של הרס עצמי, מעגל קסמים כזה בו הוא אינו מאמין ביכולותיו ומכשיל את עצמו בכל פעם, ומוכיח לעצמו ולך שאכן הוא לא שווה.

נשאלת השאלה האם יש משהו במערכת היחסים שלכם שכל כך משפיע עליו לרעה. אולי את ביקורתית ופרפקציוניסטית ומשדרת לו שאינך מעריכה אותו? כל אחד זקוק למילות הערכה רבות וגברים אפילו יותר מנשים.
אם תמצאי דברים קטנים וגדולים שאת יכולה להעריך אותו לגביהם ולהראות לו את הערכתך שוב ושוב - את ודאי מכירה מתחום עבודתך - חיזוקים חיוביים במקום שליליים - יהיה לו שווה לעשות מאמצים כדי להצליח.
יכול להיות שבעלך אינו מונע מכוח עצמו, כלומר אין לו מוטיבציה ושאיפות משל עצמו. הוא מנסה להשביע את רצונך בכל מיני תחומים אך זו משימה קשה מדי - לעמוד בדרישותייך, אז הוא כבר לא ממש מנסה. בדקי את עצמך בענין הזה. אינני מפנה אצבע מאשימה כלפייך. אני גם לא בטוחה שכדאי לך לקחת על עצמך את התיק הזה של לחנך אותו. יתכן שראית בו בעבר דברים שאין בו לאמיתו של דבר, וכי הוא תלוי בך ובתגובותיך לטוב ולרע - יותר מדי. תשאלי את עצמך האם את מוכנה לסוג כזה של יחסים לאורך זמן. אגב, קשה לי לראות אתם מתגברים על הקשיים הללו ללא עזרה מקצועית.
אני לא מתפלאה שקרה מה שקרה לאהבה ולתשוקה, כי די נדיר שיש תשוקה כלפי גבר שאינו מספק את הסחורה הבסיסית של אחריות כלכלית. טבוע בנו הנשים משהו ביולוגי שמאדיר את גבריותו של זה שמצליח כלכלית ולהיפך...

אנחנו נשואים 30 שנה.כחברים הדבר קסם לי ואפילו גרם למעט מיסתורין.אבל עם הזמן כשמתחתנים אז מה שמצא חן בהתחלה מתחיל להפריע בחיי יום יום.במשך שנים חשבתי שהוא אולי לא אוהב אותי או אולי יש לו מישהי.נכנסתי לכל מיני כתבות ופורומים עד שהגעתי לטיפוסים של אנשים מופנמים ואנשים מוחצנים.תקלידי בגוגל מופנמים ותגיעי לזה.ראשית בעלי בא מבית של ניצולי שואה שילדים אלה גודלים בבית מנוכר ללא מגע פיזי ללא חיבוקים ונשיקות ועם הרבה חסך רגשי.אם הוא לא בן לניצולי שואה בכל מיקרה הוא נימנה מהטיפוס המופנם שזה אומר.את המוחצנית הקולנית הרעשנית והוא השקט הסגור המאופק ולא הספונטני.יש להם נכות רגשית.קשה להם לבטא אינטימיות זה מפחד שיחשבו שהם חלשים.קשה להם לדבר הרבה הם רוצים שקט ולחשוב כל הזמן ולנהל דו שיח עם עצמם.שיחות מוטיבציה כפי שיעצו לך כאן לא תעזורנה.מי שלא עוברת זאת לא תבין.הוא יבטא את האנבה במסירות לבית ולילדים אבל...מה שאנחנו באמת רוצות חיזוקים לאהבה במילים תשכחי מזה.
תהי שקטה ותני לו להיות עם עצמו בחברה את המוחצנית שואבת את האנרגיה מהאנשים שבחוץ.הוא מבזבז את האנרגיה בשיחות עם אנשים.הם מתמלאים באנרגיה כשהם יושבים עם עצמם וחושבים וחושבים וחושבים כמו אילמים.תמעיטי בדיבור אפילו שאת מתפוצצת להביע דעה וזה קצת יעודד אותו לדבר.והכי חשוב בלי היתפלספויות דברי קצר ולעינין
מקווה שעזרתי

חני יקרה
קראתי את פנייתך מספר פעמים , ניכר כי נוצר שבר מהותי בחיי הנישואין שלך
הינך מעלה ברצף מספר רב של נקודות שליליות בבן זוגך בכל התחומים החל מתקשורת מיניות , משיכה , ואובדן האהבה מצידך .
מה קורה אצלו ? שוחחת עימו על כל מצוקותייך ? האם נותר שמץ של אהבה אליו שניתן יהיה לשקם את זוגיותכם במידה והוא ישפר נקודות בהם לטעמך יש צורך בשיפור ?
מתיאורך את מובילה למשבר שסופו פרידה , ורק ייעוץ זוגי מקצועי , והסתכלות לתוכך יביאו אותך להחלטות הנכונות , ולגיבוש החלטה בהקשר להמשך חייך בזוגיות שהינך מתארת , אין מנוס מייעוץ . תני סיכוי
בהצלחה

אין ספק שהגעת לפרשת דרכים והגיע הזמן שתקחי החלטה.
תחשבי לעצמך, ובכנות. אם, בתאוריה, בעלך היה מתחיל ממחר בבוקר להיות רציני בעבודה, מפנק, אוהב, מפרגן ומתחשב בבית -האם במקרה כזה באמת היית רוצה להשאר איתו כל חייך?

אם התשובה לשאלה חיובית אז את צריכה לדבר איתו ולהגיד לו, בשיחה מלב אל לב, שתוכלי להשאר איתו רק אם יעשה מאמצים וישתנה. היה ולאחר השיחה תראי שהוא עושה מאמצים להשתנות, ומגלה סימנים ורצון כנה לשמור על הזוגיות השארי איתו, . מובן שאדם לא מתקן דרכיו ביום אחד, התאזרו בסבלנות. זהו תהליך ארוך ומתמשך שרצוי להעזר בו באנשי מקצוע. נסי לרתום אותו ליעוץ זוגי. מה שחשוב זה הרצון והכוונה.

אם התשובה לשאלה הזו היא שלילית, אז את צריכה להתחיל בהתנתקות ממנו כמה שיותר מהר, חבל על שנותייך לצידו. מובן שההתנתקות ממנו צריכה להיות בצורה שהכי פחות תכאב לכל הנוגעים בדבר וסביבתם.

ליהודית

קשה לי לחשוב על פרידה וגירושין בעיק כי זה נראה לי מפחיד ובעל השלכות גרועות ביותר על הילד
אין לי אומץ לעשות צעד כזה.

אני כמובן יעשה איתו שיחה מלב אל לב אך האם באמת כדי להציב אולטימטום כשממש אין ברירה?
זה פשט נראה כ"כ לא בריא לזוגיות.. העניין שגם ככה אנחנו בתוך זוגיות לא משהו..

בקיצור אני די מבולבלת וכשאני רואה עד כמה מתוסבכים ילדיהם של גרושים,אני נמנעת מלחשוב בכיוון..

מה את חושבת?

מקווה שהבנת את הקונפליקט שלי..
חני

הבעיה אצלי היא לא המופנמות, אלא אטימות!! מישהו שחי בבועה. מבינה?

חוץ מזה בעלך גם לא עבד חודשים שלמים??

ראשית אל תקשיבי לחברות הם שולפות מהשרוול את העצות שלהם בלי לחשוב הרבה.הבעלים שלהם כנראה עובדים אז הכל דופק בסדר.לידיעתך המקום הראשון במחשבה אצל גבר זאת העבודה וברגע שהוא מתוסכל גם המין נידפק.הכל עובר במוח המין וגם העבודה.ברגע שהוא מוטרד מעבודה המין לא יעבוד ובטח החשק המיני דועך.בנישואים יש עליות ומורדות ומשברונים קטנים.בעלך מתוסכל וכנראה חסר בטחון מכשלונות וזאת הסיבה שיעזוב מקום עבודה כשירגיש שאולי עומדים לפטר אותו או שיפחד לעבוד מחשש לכשלון.זאת באמת בעיה ותאמיני לי הוא מיסכן ומיתבשל במיץ של עצמו.את כנראה יותר הדומיננטית בבית דבר שעוד יותר מוריד מהערך העצמי שלו ופוגע באגו.בעלך סובל מאוד ובשקט מיתבשל במיץ של עצמו ולכן הוא ניסגר אטום.כנראה שבתור ילד הוריו הורידו לו את הטחון מבלי שירגיש על ידי הערות שונות ופוגעות.אולי הוא אפילו הכבשה השחורה במשפחה הפחות מוצלח.ובקשר לתשוקה שלך.חמודה תצאי מהסרט הזה אין תשוקה אחרי תקופה מסוימת.הבעלים של החברים שלך באים הביתה חרמנים כי הם עובדים ורואים כל מיני בחורות שמריחות וחתיכות דבר שכבר מעורר את היצר המיני אצליהם לכן הם יותר מיניים בבית.אז ככה.......לגביך.תצאי לעבוד או תעשי משהו עם עצמך רק אל תהי בבית כל היום עם בעלך שניכם יותר מדי ביחד.אם הוא יושב בבית תצאו לצעוד ביחד כדי שיתאורר.בקשר לעבודה של בעלך שלא ישלח קורות חיים למקומות עבודה כי זה רק מוסיף לירידה בביטחון כי בדרך כלל התשובות שליליות מה שכן שילך לחברות כוח אדם והם במקום מוציאים לו עבודה וכל עבודה אבל.......גלל האגו הגברי של הגבר תבהירי לבעלך שכל משכורת טובה כי יתכן ולא ירצה לעבוד במשכורת נמוכה.וגם תציני בעדינות שאין לו מה להפסיד אם מפטרים אותו כי את יודעת שהוא יכול להיות חכם ומקצועי אבל שום דבר לא תלוי בכישורים שלו.לפעמים מפתרים סתם משיקולים אחרים שלא קשורים בו.וחוץ מזה מה יש לו להפסיד.
תספרי לי את עובדת?מה סדר היום שלך?מדוע לא שומעים כאן שאת עובדת אלא רק מתלוננת עליו?

כמה תישתוקקי אליו.יש תקופות שיש אהבה וישנם תקופות שאין.אם תיתגרשי לא מחכה לך תור של בחורים שיקפצו עליך.תשמרי על היהלום שלך ותנסי להבין אותו ולשוחח איתו מבלי לתקוף ולהטיף פשוט תהי חברה אמיתית שלו כאילו היה איזה חבר או ידיד כי אחרת הוא ימצא אוזן קשבת אצל מישהי אחרת שרק תעודד ותעלה לו את האגו מה שניראה לי שאת לא עושה אלא נותנת לו להרגיש סמרטוט.בעלך זה האדם הכי יקר לך בעולם שאר הגברים רק יספקו לך סקס בלי ביטחון נפשי.את יכולה ללכת לפסיכולוגית מקופת חולים מבלי לשלם ואיתה לשוחח ולקבל כלים אייך לנהוג עם בעלך ואייך להביא אותו שיעשה שינוי בחייו.הוא לא מוכרח לבוא איתך מספיק שיתנו לך כלים כי אולי כשאת משוחחת עם בעלך את לא משוחחת בצורה מועילה אלא אולי אפילו מזיקה ונותנת לו להרגיש עוד יותר אפס

היי.........

את קולטת אותי,אה?!..
אחרי מה שכתבת אני באמת מרגישה שאין צורך בפסיכולוגים..הם רק יסבכו...

אחותי-קראת אותנו הפוך על הפוך..

זה באמת קולע כמעט כל מה שכתבת!

מאיפה כל הידע?
את באמת מרגישה שהיית יכולה לתמוך בבעלך אם הוא היה כזה??
קל לומר,קשה ליישם...

אני עובדת בריפוי בעיסוק בבית חולים במחלקה סיעודית......עבודה מדהימה.

הכל מנסיון חיים.ופשוט הוקל לי לדעת שהבעיה אצלו וזה לא משהו שקורה בגללי דבר שגרם לי לתסכול רב והחלטתי שעם אהבה לא קונים במכולת וחשוב לי שנישאר משפחה.יש אפילו מצב שלא סובלים או אפילו שונאים את הבעל וגם רגעים שגם אוהבים אותו מאוד.השנאה והאהבה על חוט דק.ויש משברונים בחיי הנשואים וצריך לעבור אותם.יגיע הרגע שהוא יתבשל במיץ של עצמו ובסוף יקבל אומץ להתמיד בעבודה ואז..הכל יסתדר!
רציתי לשאול אותך האם את עובדת בהיתנדבות או עם משכורת?
אני חזרתי לארץ לפני שנה ואני ממש ממש מחפשת עבודה לליטוף הנשמה כמו שאומרים .האם אפשר לעבוד אצליכם אפילו בהיתנדבות?
מיציתי כבר את כל הקורסים והסדנאות כך שאולי ריפוי בעיסוק ימלא אותי.

היי..

לגבי עבודה-אני עובדת בשכר ובמחלקה שלי יש די הרבה בנות שרות לאומי וגם שתי נשים מבוגרות שמתנדבות וזה חוץ מרופאים,אחיות,משפחות שמסייעות וכו'. כך שכרגע יש באמת צוות גדול אבל אם אני אשמע על צורך במתנדבים ותמיד צריך-אעדכן אותך..

חוץ מזה בזכותך היום הייתי קצת יותר רגישה ומבינה לבעלי....

האם יש לך עוד רעיונות איך ליצור השתוקקות,כבוד ושלווה בזוגיות?
כיצד ליצור זוגיות בריאה יותר?

אני אשמח לקבל ממך טיפים נוספים את ממש מאירה לי את המחשבה ומרחיבה את ההסתכלות!!!
לדעתי את בנאדם עם היגיון בריא וגישה זורמת,לכן בטח למדת לתקשר מעולה עם הבעל,לא?

אז שוב תודה וכל הכבוד על האיכפתיות,
בהערכה,
חני.

רגישה ומבינה ברמה של חברה כלומר מותר לך להעיר אבל לא להציק.ויחד עם זאת להעביר לו מסר חד פעמי במילים, שאת לא צריכה אותו כי הוא לא מפרנס ולא מתפקד כבעל אז בשביל מה את צריכה עוד ילד לפרנס ושאת מסתדרת יפה בלעדיו.אבל זאת תגידי בשקט וברכות כי זאת מכה מיתחת לחגורה ותאמרי זאת במספר מילים הכי מצומצם.גברים אוהבים לשמוע את השורה התחתונה אין להם כוח להיתפלספויות.הוא לא יגיב לדבריך מיד, יתכן ויצטרך זמן לעכל את מה שאמרת.ובהמשך תתחילי פשוט לצאת עם הילדים מהבית לחברות ותשאירי אותו לבד.תעשי זאת בערך שבוע כדי לזעזע אותו ואחר כך תיתנהגי רגיל תהי נחמדה.הוא יתחיל להיכנס למחשבות עם עצמו ובאיזה שלב יקבל החלטה לעשות משהו ולהישתנות מחשש שהוא הולך לאבד אותכם.התהליך אצלו יקח קצת זמן אפילו חודש חודשיים ואולי קצת יותר עד שתראי תוצאות אבל זה יקרה.וכאן אני מסימת הרגשתי חובה לענות לך אבל אל תשאלי יותר כי אני לא רוצה להיות יותר פעילה בפורום הזה.ביי ובהצלחה

מבינה תוססת ומענינת. בואי חיזרי אלינו. וחני- מענין מה קורה איתך

היי כולם.......

אני דווקא בתקופה טובה עם בעלי...........

השתפר,במגמת עליה!

תודה על כל העידודים,בנות.

חני.

חני יקרה!
כמאמינה גדולה באהבה ובאפשרות להחזיר ולהצית את הלהבה באם היתה, אני מודה לך ששבת לעדכן אותנו שזוגיותכם במגמת עליה. תודה. לא רק את יצאת מחוזקת ומעודדת...... :)) בהצלחה.. והלוואי ומהלימון תפיקו לימונדה