איבוד כיוון

היי
כך לא מנהלים חיים נורמליים,
זה לא תקין בלשון המעטה,,,
אבל כל אחד בוחר את סגנון חייו, ולפי מה שכתבת השלמת עם זה,
רק רציתי לשאול אם אתם נשואים ?

הי ורד, מתנצלת על העיכוב בתשובה, אנחנו משתדלות כמיטב יכולתנו.

אני אתן את דעתי, ואני מזמינה את דורית להוסיף בשל הניסיון שהיא מגיעה איתו לגבי זוגות:

את כותבת שלדעתך בן זוגך נכה רגשית ולא יודע להתמודד עם המצב הזה. הוא אוהב את ילדתך. את מרגישה שטבריה היא תירוץ לניתוק. ייתכן ואת צודקת, לא יודעת.

את בהחלט צודקת שמצב כזה הוא כמעט ולא "זוגי", ואם הוא כבר מגיע הביתה- הוא מתרחק. יש בזה אמת, וחשש שאכן משהו עובר עליו.. חשוב לבדוק מה.

כך או כך, תסכימי איתי שלעשות ילד- זה לא זמן מאוד טוב, בלשון המעטה. יש להביא ילד להורים שמתקשרים טוב ושהזוגיות במצב שמור וטוב. אחרת המודל ההורי שהילד שלך יקבל לא יהיה מספיק בריא עבורו.

אני לא בטוחה שאותה "נכות רגשית" שאת חשה, היא לא קשורה גם היא לניתוק הפיזי והרגשי שהוא עושה מולך. ייתכן והוא פחות שלם עם ההחלטה להביא ילד? ייתכן והפער של השנים שקיים, קצת מרחיק אותו מהחוויה של הבאת ילד? אני מעלה השערות.. לא יודעת עד כמה הן נכונות במציאות- אבל אולי תוכלי לנסות לזהות..

אני מניחה שעד לפני שנה, ז"א במהלך 4 שנים, המצב היה אחר. נסי לבדוק ממתי אתם רוצים או מתכננים להביא ילד.. ותבדקי האם זה קשור זה לנסיעות לטבריה.

במצב כזה הייתי מייעצת להתייעץ מקצועית, אם לא ביחד- שזה כמובן עדיף- אולי לבד לעת עתה, ולקבל קצת יותר פידבק מקצועי וכלים.

אני משוכנעת שדורית תוכל לתת עוד זוויות, בהצלחה רבה

ורד היקרה, ראשית אני מצטרפת להבחנות הרגישות שעדי עשתה.
בנוסף, סביר להניח שיש משהו בתקשורת ובהתנהלות הזוגית שלכם שמרחיק אותו, ואולי כבר נוצר סוג של מעגל קסמים זדוני: הוא מתרחק, את נעלבת ומודאגת בשל כך ונלחצת ואז התגובות שלך כלפיו מביעות את רגשותייך ואינן נעימות לו והוא חווה אותן כביקורת וככבלים עליו, וזה גורם לו לרצות להתרחק עוד יותר ואז את עוד יותר מודאגת, וחוזר חלילה, ללא מוצא...
לפעמים כדאי להיעזר ביועץ חיצוני, שיכול להראות לשניכם מה קרה ומהן ההתנהגויות הלא מודעות שגורמות לכם להתרחקות הזאת, כי לכם יהיה קשה לראות זאת לבד.