מה..?

הי,

אני מבינה את מה שאת כותבת. את מאוד רוצה אהבה, מאוד רוצה להיות במקום שמעניק, שבוטח, שמאמין, אבל משהו, חוליה מסויימת חסרה לך. את מאוד מודעת לעצמך וכתבת שחונכת ללא אב, למעשה ללא דמות גברית שהיתה יכולה להעניק וללמד אותך מודל של גבר, שאפשר לבטוח בו ולהאמין לו, כמו אותו אבא שחסר. "לא מוותרת, מגנה, בתוך תוכי רכה ורוצה להעניק ולקבל אהבה"- יש בזה משהו "אימהי", "אבהי", תפסת במשך הזמן תפקיד של כמו שאמרת "סוג של גבר", ז"א החוזק, האומץ, העצמאות.. יש בך את אלו, כי לא היה בעבר.. ולכן סיגלת לעצמך- וזה מצוין.

עכשיו את מרגישה את הצורך, שהגיע זמן "לפנות מקום" גם לחלקים הגבריים האלה (של הפרטנר לחיים), האבהיים, המכילים והחזקים.. ז"א קצת להוריד מעצמך את המשקל, ולדעת לקבל.. לדעת לקבל את האהבה הזאת. וכשזה מגיע- מה קורה? את לא בוטחת, לא מאמינה, אולי לא מאמינה שמגיע לך, אולי לא מאמינה כי ככה חונכת - לסמוך על עצמך ולהיות "גבר גבר".

אז יש מטרה- ללמוד לפנות מעצמך את המקום הזה למקום אחר- שיודע להאמין ולקבל ולא רק להעניק, להיות במקום שמכיל אהבה של אחר, ולנסות לבטוח בכך ולתת לו אמונה שימשיך.

מכל מה שכתבת, נשמע שיש בך את היכולת והמודעות לעבודה עצמית, לא בטוח שארוכה, על מנת למלא את החוליה החסרה ולדעת כן לקבל וגם להעניק- מתוך מקום הדדי, ולא מתוך מקום שאינו שווה ערך (כמו התפקידים שנאלצת לקחת על עצמך).

השינוי יבוא ממך, וכמו שעד כה היית עצמאית ואמיצה (גם לכתוב כאן את הדברים האלה), את יכולה לשנות, את יכולה לתקן, ואני חושבת שהדרך היעילה והבטוחה ביותר היא לעשות זאת מול גורם מוסמך, מקצועי, ייעוץ, טיפול אישי, ותתפלאי איך תוך כדי תהליך את מסוגלת לשנות את התפיסה שלך. עם מודעות (שלך) וכלים (של המטפל) זה אפשרי בהחלט.

בהצלחה רבה