מה עושים?

אני מציעה שלפני שמטפלים בבעיה עצמה, מנסים לחשוב על הרקע- לי לפחות זה נשמע שבחינת חלוקת התפקידים לבעלך מאוד "נוח" לפרנס את הבית ולחזור מאוחר בעוד את היא האחראית על גידול הילד והטיפול השוטף בבית. ידוע שיש הרבה זוגות שכך מתנהלים ושווה לבדוק עם בעלך, בשיחה רגועה, איפה הוא כן מוכן לתרום ואיפה יותר קל לו לסייע.

הקשר שלו עם הבן שלו חשוב מאוד- ולכן הוא גם צריך להגיע למסקנה שאם הוא רוצה שבעתיד הבן שלו ייגש אליו, יתחבר אליו, יסתייע בו, יתיעץ איתו ובעיקר יקבל ממנו מודל בריא של דמות אב תומכת- עליו למצוא זמן כל יום ולהקדיש לו.. אם זה למשחק, לאמבטיה כיפית, לטיול בחוץ, אפילו של חצי שעה.. זמן של אבא ובן. זה מאוד חשוב. לא בבחינת "להשאיר מטלות וללכת" אלא להשאיר זמן איכות.. ואפילו להישאר איתם. זמן משפחה.

נסי לדבר איתו (לפני הקושי שלך), כמה זה חשוב הזמן הזה, אם יוצא לך לראות לפעמים "סופי נני", אולי כדאי שתראו יחד כמה פרקים באינטרנט- שם ממש באות לידי ביטוי ההשלכות של חוסר זמן עם הילדים, וכמה הם מקבלים מודל לא נכון בסופו של דבר. כאן זה מקרה הרבה פחות חמור אמנם- אבל אם תראי לו את הקיצוניות השניה שעלול להגיע אליה- ייתכן וזה יעורר אותו. בתוכניות האלו רואים את ההתנגדות של ההורה לזמן עם הילד, את הקושי, את העייפות, את הרצון פשוט לסיים את היום. ואני חושבת שאת יכולה להזדהות עם זה.. נסי דרך שם לחדד את דעתך.

בהמשך, כשההתנגדות שלו תרד, כשיתגייס אלייך לטובת העיניין- אז כדאי גם לדבר איתו ולספר לו מה בדיוק קשה לך ואיפה הוא כן יוכל להושיט יד ולעזור. כי יש פה 2 מרכיבים נפרדים שקשה לך איתם: הזמן איכות עם הילד והעזרה השוטפת.. שקצת קשורים זה בזה. וברגע שאחד ייפתר- יהיה לך הרבה יותר קל.