דילמה קשה

שלום, אני נשואה שנה, אני ובעלי מאוהבים עד השמים, הוא בעל מאוד תומך ועוזר, נסענו 5 פעמים השנה לחו"ל, אנחנו שנינו עובדים ורכשנו דירה יחד כשהתחתנו, אני סיימתי את לימודי האקדמאים לפני כמה ימים, מה שחיכנו לו הרבה מאוד זמן, כדי שאוכל להתחיל לעבוד במקצוע שלמדתי. בעלי ואמו שדיי לא מסתדרים בינהם עד לפני תקופה,ואני מאוד מנסה לקרב בינהם, כנראה שהצלחתי, אולי יותר מדי, לחצו עלי להביא ילד, אבל הסברתי לבעלי שאין למה למהר, שאנחנו נשואים רק שנה ונחשוב על זה לקראת סיום לימודי.
באמת לקראת סיום הלימודים אמרתי לו שנתחיל לנסות, הוא מאוד שמח והתחלנו לנסות משך חודשיים, לאחר מכן אמר לי שהוא מודיע לאמו שאנחנו מנסים בכדי לשמח אותה כי מאוד רצתה. אבל הוא חזר מביתה ואומר לי שהם חשבו על זה וזה לא מתאים לו, וזה לא יהיה מתי שמתחשק לי, הוא הגבר בבית והוא יקבע מתי ולכן כרגע לא! התעצבנתי מאוד ודאגתי גם לומר לו מה אני חושבת על ההתערבות של אימו ביחסנו הפרטיים. הוא כמובן הלך וסיפר לה. וזה חזר הביתה והודיע לי שהוא צריך קצת ספייס ממני וש"זה לא את, זה אני", שהוא לא מרגיש מאוהב כמו בעבר (ורק לפני שבועיים הוא הפתיע אותי בצימר מפנק ורומנטי) קם ועזב אותי שתי לילות לבדי. אני לקחתי את זה מאוד קשה, התקשרתי התחננתי בכיתי, עד כדי "אל תדבר איתי רק תחזור הביתה". טוב זה עבד, הוא חזר ולא דיבר איתי הוא רק אמר שהוא חזר הביתה רק בגלל שלא טוב לו אצל אמא שלו, כי הם רבים כל הזמן, ואני גיליתי שאני בהריון, באותם חודשיים שניסנו להכנס בהם. כולי מאושרת מודיעה לו ומסבירה לו שזה היה בתקופה שהוא מאוד רצה והוא מחליט לקום ולעזוב ולחזור לישון אצל אימו, יום לאחר מכן אימו מגיעה לביתי לוקחת את בגדיו, זורקת לי מילים מאוד פוגעות ועוזבת.
הפעם החלטתי לא להתקשר ולהשפיל את עצמי בשנית, על אחת כמה וכמה כי זה לא מגיע לי ועכשיו המצב שונה, אני בהריון, והוא לא ישתמש בזה שאני פגיעה, והוא מכיר את החולשה שלי שהוא עוזב אותי לבד( במיוחד שאנחנו גרים בעיר קטנה שכולם יודעים ומדברים על זה). מאז עברו שבועיים ואני לבדי(כמובן משפחה וחברים מאוד תומכים, אבל עדין מאוד קשה לי), זאת תקופה הכי טובה בחיי: סיימתי את לימודיי בהצטיינות התחלתי עבודה במקום חדש, אני בהריון. ואני לבדי, מרגישה כל כך נבגדת, כל כך לא אשמה. מה לעשות? להכנע שוב בידיעה שהוא עלול לעשות לי זאת שוב בעתיד, גם אני לא בטוחה שהוא יהיה מוכן לחזור (למרות שאני בטוחה שלא טוב לו אצל אימא שלו כי שם אין לו פרטיות, אביו ואימו על סף גירושים, בלגן שלם) אבל הייתי בטוחה שהוא מזמן יישבר ויחזור לבית החם והאהוב שלנו. והנה עברו שבועיים ללא כל ניסיון להתקשר אליי ולדבר איתי. או להיות חזקה, עד כמה שאפשר ולהתעלם? בבקשה תעזרו לי... הימים עוברים ואני נשברת יותר ויותר.