זוגיות

חגית יקרה, כתבת שבן זוגך לא רצה להתחתן ולבסוף הסכים. ואני מוסיפה - נכנע ללחץ שלך.
זה לא מצב בריא, צר לי להגיד לך. זו החלטה חשובה מדי מכדי שמישהו יקבל אותה תחת לחץ ואולטימטום.
ראיתי כבר מערכות יחסים שקרסו בגלל כניעה ללחץ של האישה להתחתן. למזלך - זה קרה לפני שיש לכם ילדים משותפים.
להתחתן בשביל הרבה גברים פירושו לאבד את החופש, להיכנס לעול כלכלי, למחוייבות לפרנס, בבת אחת להיות בוגר. יש אנשים שעוד לא בשלים לכך, והאקט של חתונה מכניס אותם למקום שהם לא רוצים להיות בו עדיין ולכן ההתמרדות שלו. אחרי החתונה - כל קושי הכי קטן "יוכיח" לו שהוא צדק ושלא רצוי לו להישאר. לא תהיה לו מוטיבציה להצליח בנישואין כי הוא רוצה עדיין את החופש שלו. זה כמו לנסות לרכוב על סוס פרא. ברגע שהוא יכול - הוא ינפנף אותך מן האוכף ששמו עליו כי הוא לא בנוי עדיין שירכבו עליו...
תני לו את הגירושין ותלמדי מכך שיעור חשוב - לא הכל חייב להיות על פי רצונך שלך. את צריכה ללמוד לכבד את רצונו השונה של אדם אחר וללמוד לחיות עם זה.
אם יש ביניכם אהבה - לכי איתו בקצב שלו, עד שהוא ירצה ויבחר בנישואין.
אם זה לא מתאים לך - לכי הלאה, לא איתו.

דורית שלום,
קראתי את תשובתך והפנמתי היטב את הדברים שכתבת. אני בתחילת שנות הארבעים לחיי הייתי רווקה ובן זוגי בתחילת שנות החמישים לחייו גרוש פעם אחת כבר למעלה מעשר שנים. חשבתי שבגילאים האלה נעלם הרצון לחופש והפחד למחוייבות ואחריות. וגדול הרצון למסגרת ומשפחה. האמנם?
האם החששות, הפחדים וחוסר הרצון להתחייב יכולים להופיע גם בגיל כזה ועוד בעוצמה חזקה כל כך עד כדי קללות, התמרמרות, כעסים, חוסר רצון לדבר איתי או לראות אותי?

תודה

חגית היקרה, עכשו הפתעת אותי! לא עלה על דעתי שמדובר בזוגיות בוגרת כמו שלכם. יחד עם זאת אינני חוזרת בי מן העיקרון שלא נכון להלחיץ, אלא שההסבר שלי לתגובה שלו הוא אחר לגמרי לאור מה שכתבת.
לדעתי נוצרה אצלו טראומה מן הגירושין הקודמים. יתכן שבנישואים הקודמים גם היה מצב בו לחצו אותו להתחתן וזה הסתיים רע. אני חושבת שסביר להניח שהוא לא עבר טיפול נפשי באותה תקופה והאירועים נחרטו עמוק מבחינה רגשית, כלומר השאירו אותו בטראומה, וכל פעם שהוא עמד מול ההחלטה להתחתן - צפים בו כל הרגשות הקשים שהוא חווה והוא מתגונן כדי לא להיפגע שוב. זה מנגנון הישרדות אנושי ידוע. כדי להקטין את ההשפעה שלו - ניתן לעבד את החווייה שהיתה לו ע"י טיפול נפשי. יחד עם זאת, לךא כל אחד בנוי לטיפול נפשי, והרבה גברים אלופים בלהדחיק את רגשותיהם עמוק פנימה ולא להתעסק איתם.

את יכולה להציע לו לפנות לפסיכולוג לאור ההסבר שלי, אולי לתת לו לקרוא מה שכתבתי.

מה דעתך להציע לו לבחור בין שתי אפשרויות: להתגרש - כרצונו - עכשו, או להתגרש אם עדיין ירצה בכך - אחרי פנייה לטיפול פסיכולוגי.

אולי ההרגשה שהבחירה בידיים שלו תעודד אותו לבחור בטיפול, שאין כמעט ספק שהוא זקוק לו לאור התגובות המאוד רגרסיביות (נסיגה מתפקוד רגיל להתנהגות לא שקולה ולא בוגרת הנובעת מלחץ נפשי) שיש לו עכשו כלפייך.

דורית,

אין ספק שאת צודקת בכל מה שכתבת. הבחור גם לדעתי, זקוק לעזרה נפשית. זה נכון שהוא לא הסכים להתחתן ונכנע לבקשתי להתחתן לאחר שהצבתי לו את האפשרות של פרידה. מבחינה רגשית הוא רוצה אותי מאוד. רצה להתחתן איתי כדי לעשותי מאושרת, הוא יודע שזאת ההזדמנות שלו להקמת בית ומשפחה. במהלך כל התקופה שיצאנו ניסינו להביא ילד משותף והוא רצה בזה מאוד. הגירושין הראשונים שלו נעשו גם הם תחת לחץ ואז לא הייתה אהבה והרבה מאוד סכסוכים ומריבות.אכן יש בו הרבה מאוד משקעים שהדחיק במהלך השנים. לצערי, כשאמרתי לו שעליו לפנות לעזרה נפשית לא היה מוכן לשמוע על זה. הוא אינו מוכן להודות בבעיה הקשה שלו. התחושה שלי יום אחד אחרי החתונה הייתה שהתחתנתי עם מישהו אחר שלא הכרתי קודם.כאילו מדובר באדם אחר לחלוטין. פשוט לא יאומן איך הכל התהפך עד כדי כך שלא מוכן לשמוע היום אפילו על הבאת ילד משותף. נראה לי שעד שלא נתגרש הוא לא יימצא מנוחה ושקט. חבר שלו מספר לי שהוא כל הזמן נמצא בחוסר שקט ועצבני. מסתובב כמו אריה בכלוב. לא מוצא את עצמו ומבקש רק להתגרש. חבל. זה כואב לי מאוד מפני שלא ניתנה לזוגיות זו הזדמנות. ובנוסף אני מרגישה רגשי אשמה על כך שהכנסתי אותו למצב זו. אין ספק שעשיתי טעות . הייתי צריכה לכבד את רצונו. אבל לא תארתי לעצמי שאנשים מסוגלים להגיע למצב כזה בגלל נישואין.

תודה חגית על התוספת. לצערי אני חושבת שמסקנותייך נכונות. לא יכולת לנחש את עוצמת ההתנגדות הטמונה בו, ומבחינתך - עשית את השיקול שלך שחשוב לך להתחתן ולהיכנס למסגרת ברורה של יחסים ולהביא ילד לעולם, פעלת מן הצרכים האמיתיים שלך, אלא שאצלו זה גרד את שיכבת המגן שהוא שם על כל מה שקרה ומבחינה רגשית הוא חזר עכשו לאותן הרגשות קשות והוא עכשו מוצף בהן ולא רואה איך הוא יוצא משם. רק רוצה להימלט ולצאת לחופשי.

אם את מאוד אוהבת אותו - שחררי אותו, וסגלי את עצמך למצב החדש. לפעמים זוגיות שיש בה פחות כבלים רשמיים - שורדת טוב יותר, כי אז - לא הכל מובן מאליו, וצריך להשקיע יותר בזוגיות, ואלו דברים שאחרי הנישואים הרבה זוגות שוכחים ומפסיקים להשקיע...
מאחלת לך הצלחה. אל תכעסי עליו, הוא לא יכול אחרת.

דורית שלום,
רציתי ליידע אותך במה שקרה מאז התכתובת האחרונה שלנו. לפני שבוע היינו בדיון ברבנות. יום לפני הדיון הוא הגיע אליי וביקש לראות אותי וביקש לשמוע את דעתי על זה שלמחרת אנחנו הולכים לדיון. הוא חיבק אותי ונישק אותי ואמר שמאוד אוהב אותי. הרגשתי שהוא מתלבט ולא יודע מה להחליט. חיבקתי אותו נישקתי אותו ואמרתי לו שכדאי מאוד שיילך לשיחות כי זה יכול לעזור מאוד. שאני מוכנה לנסות שוב. ולא כדאי לפרק את הנישואין. בסוף הפגישה שארכה שעתיים וחצי הרגשתי שאני "טוחנת מים" והוא נחוש בדעתו ללכת לרבנות כמו שנקבע. אכן, נפגשנו למחרת ברבנות והוא נראה להוט מאוד לסיים את הסיפור. אני כמובן הייתי מאוד ממורמרת וכועסת ואמרתי לו שזו הייתה טעות להתחתן. קיבלנו תאריך לגט בעוד שבועיים. הוא ניסה לדבר איתי ואמר לי שזה בסך הכל נייר והרי אמרתי לו שאני אוהבת אותו אז לא צריך להתייחס לנייר. אני הפנתי את גבי והלכתי לדרכי. אחרי שעתיים שלח לי הודעה שהוא יודע כי אני נסערת והוא מוכן להפסיק את הליך הגירושין בתנאי שאבוא לגור בביתו ולא בביתי כמו שגרנו קודם. אני לא הגבתי להודעתו. מאז ועד היום שבוע ימים, לא שמעתי ממנו ולו מילה אחת. הוא פשוט נעלם. לפני התאריך לגט הוא כל הזמן שלח הודעות עם קללות והעלבות ובקשה שאשחרר אותו. פתאום נדם לחלוטין. לא שומעת ממנו כלום. דבר שמאוד לא מתאים לו לאור העובדה שבתקופה האחרונה לא הפסיק להטריד אותי בהודעות. האם עכשיו לאחר שקיבלנו תאריך לגט והוא קיבל מה שרצה הוא נרגע ואני כבר לא מעניינת אותו. פתאום הפסיקו ההודעות. מוזר לו? איך ניתן להסביר את ההעלמות שלו והשתיקה שלו?

דורית שלום,

אני חייבת לשתף אותך במה שקרה לי השבוע. ביום חמישי שעבר התגרשנו. בן זוגי קיבל סוף סוף את מה שהוא כל כך רצה- הגט! כבר באותו יום שקיבלנו את הגט הוא פשוט הפך לאדם אחר. זה שהיכרתי קודם לנישואין..הפסיקו ההודעות בפלפון בהן דיבר לא יפה, הפסיק המרמור, הפסיקו הקללות. פתאום הוא רוצה לפגוש אותי. מה שלא הסכים לעשות כבר חודשיים וחצי. חזר להיות מאושר ורגוע יותר. פשוט לא האמנתי עד כמה בנאדם יכול להתנהג בצורה נוראית כשהיה נשוי ואיך הוא השתנה מיד עם קבלת הגט. לא ידעתי שיש אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם מצב של נישואין , מצב של מחוייבות ואחריות.היום הוא מנסה ליצור איתי קשר. פתאום אני כבר כן רצוייה. האמת אני לא יודעת מה לעשות להענות לשיחותיו?? להתעלם??.בכל זאת חוויתי תקופה לא קלה מהעלבותיו והשפלותיו בהודעות הטלפוניות. אבל מצד שני אני מתפתה לענות לו ולהפגש איתו ??
אני מרגישה שאני מוותרת לו וסולחת לו בקלות וכאילו כלום לא קרה. מה עליי לעשות?

חגית יקרה, אילו טלטלות אתם שניכם עוברים...
יש כאן כמה שאלות.
ראשית האם את אובת אותו ורוצה בו בתור בן זוג ואבא לילדיך?
אם התשובה היא חיובית - האם תהיי מוכנה לחיות יחד איתו "ללא טבעת", בגלל הקושי המיוחד הזה שלו. האם את רואה את עצמך חיה עם גבר ללא נישואין, אפילו יולדת לו ילדים, וכל זה ללא נישואין?
יש לכך היבטים שונים, אם כי מבחינה כלכלית וחוקית - את תהיי ה"ידועה בציבור" שלו וכל זכויותייך יהיו זהות כמו לאישה נשואה - ככל שידוע לי.

אספר לך משהו:
אחד הזוגות היותר אוהבים שהכרתי - ועד היום הם אוהבים וחיים יפה יחד - זה זוג שהגבר עבר גירושים קשים, עם שתי בנות, ולא היה מוכן להתחתן עם בת זוגו השנייה. נולדו להם שני ילדים ללא נישואין, ורק אחרי כעשר שנים משותפות - לאחר שעברו יחד סדנה לצמיחה אישית - הוא הציע לה נישואין והם ערכו טקס. אני מאמינה שהיה בכך משהו שהעיב על הזוגיות שלהם, אבל לא יותר מדי, ועובדה שזה לקח זמן ולבסוף נוצרה המחוייבות שלו כלפיה וכלפי הילדים.

עליך לבדוק מול עצמך. עכשו כבר הכרת אותו בצדדים הגרועים שלו, מה יוצא ממנו כאשר הוא בלחץ, בחרדה. זה האדם, לטוב ולרע, האם את רוצה אותו מספיק? אל תסתכלי עכשו על אהבתו אלייך אלא על אהבתך אליו. זה מה שצריך לקבוע. האם את מרגישה שאת עלולה לאבד משהו חיוני וחשוב לך אם לא תהיו זוג?
בהצלחה בקבלת ההחלטות!!!