לדורית שלום רב, רציתי להתייעץ איתך

...
האם דורית עדיין לוקחת חלק בפורום?
כך או כך, תודה לך.

אכן כן, רון יקר! דורית תשוב מחופשה בעוד מספר ימים ותשיב להמשך פנייתך. בינתיים, רון, אני מציעה שתלך צעד קדימה ולא שני צעדים אחורה ותוקיר את חברתך על מה שהינָה - ישרה ושקופה איתך. וזה לא מובן מאליו !

תודה לך על התייחסותך.

שלום רון יקר,
ודאי שאני זוכרת את מה שכתבת...היכולת לשים את מה שקרה בעבר במגרה הנכונה - דהיינו בעבר, נשמעת פשוטה וברורה, אבל אנחנו בנויים כך שדברים שקרו לנו בעבר ממשיכים לנהל אותנו ולהופיע לנו מול העיניים כאילו הם עוד עומדים לקרות. מה שאני מתכוונת הוא שמה שקורה לך הוא החשש שתיפגע ממנה שוב, מאחר ופעם זה כבר קרה. אינני יכולה להבטיח לך שהיא לא תיפגע בך שוב. השאלה היא עד כמה אתה תוכל להתאושש בכוחות עצמך. דיברת על החוסן הנפשי שלך שנפגע. זאת בדיוק הנקודה. אתה מאוד צודק, כי כאשר אתה תרגיש שאתה יכול לסמוך על יכולת ההתאוששות העצמית שלך - זה יאפשר לך לקחת סיכונים ביחסים ולהעלות נושאים שכרגע אתה נמנע מהם. הסכנה כאשר לא מעלים נושאים חשובים - שהאינטימיות נפגעת. אתה מתחיל לחשוב מה עלול לפגוע בה ומסנן נושאים או פרטים ואינך יכול להיות לגמרי חופשי איתה - זו כבר פגיעה באינטימיות. החשש שהיא תיפגע או אתה תיפגע - מקטינים את האינטימיות. היא למשל אזרה אומץ ולקחה סיכון גדול כאשר סיפרה לך מה היה בינה לבין אותו חבר קודם, וזה יצר ביניכם אינטימיות גדולה משהיתה בעבר. אז אני מציעה לך כל הזמן לקחת סיכונים ולהציף דברים שמטרידים אותך, ברמה של לשתף אותה מה עובר עליך. ככל שהיא תהיה מודעת יותר מה עובר עליך - עד כמה החשש להיפגע ממנה שוב עדיין מנהל אותך, הרי אם היא מאוד אוהבת אותך ואיכפת לה ממך - והיא יודעת איך אתה מרגיש - הסיכוי שהיא תעשה משהו שיכאיב לך הוא קטן יותר ככל שאתה חושף בפניה מה אתה מרגיש. אם היא אינה מודעת לתחושותיך - אולי היא אינה חושבת שמעשה מסויים שלה מסוגל להכאיב לך כל כך.
אכתוב לך עוד משפט שנראה לי רלבנטי לגבי דברים שקרו בעבר: זה כאילו שאתה נוהג במכונית, רוצה לנסוע קדימה, ובמקום לאחוז בהגה אתה מחזיק במראה האחורית. תחשוב על זה, רון.

אני מבין את מה שאת אומרת... העניין הוא שאני לא רוצה להעלות יתר על המידה את הנושא לאוזניה..
כאשר אני יודע שזה פוגע בה ולא נעים לה לדוש בנושא שוב ושוב... ויש בי חלק שאומר שעכשיו היא עוד תסבול את זה - אבל אם זה יקרה יותר מידיי אז אני לא חושב שאני הייתי רוצה להיות במערכת יחסים שבה כל הזמן הבן זוג שלי מזכיר לי כמה אני פגעתי בו...
הייתי רוצה להתייעץ איתך בשני נושאים שבעצם הם הכי רלוונטים אצלי והכי עולים כל הזמן -
א) מתי אני אדע שהגיע הזמן להפסיק להעלות את הנושא ואם זה צץ אצלי בראש אז הגיע הזמן לשמור לעצמי?
ב)אני מנסה למצוא דרך להגיע לחוזק נפשי כפי שהיה לי בעבר - זה למעשה היה מעין סימן היכר כאשר הייתי "מסתכל" על עצמי.. יש לך עצות או אפילו תרגילים שאת חושבת שיהיו מועילים?

*אני גם מודע לכך שהיא אינה בגדה בי(מבחינה לוגית) אבל אני נותן לה את ההרגשה כאילו היא למעשה כן בגדה וזה משום שאני כל הזמן נוטה להעצמה של המקרה אצלי בראש...זה גם מתקשר אצלי לחוסן הנפשי שהוזכר מקודם...

בתודה מראש,
רון

רון יקר,
אני מציעה שתבדוק עם עצמך מהי התוצאה הרגשית (בחיים שלך) של העובדה שהמחשבות הללו לא מרפות ממך - הנה, אני כבר מנחשת:
מערער לך את הבטחון העצמי, גורם להתרחקות ממנה, מעכיר את תחושת שמחת החיים, גורם לדאגה לגבי העתיד ולחוסר אמון בזולת.
אתה כנראה זקוק למנגנון המחשבתי הזה כמו מקל הליכה עכשו, כאילו נפלת וכואב לך ואתה זקוק לאמצעי עזר,ואינך מרפה ממנו עדיין כי אינך סומך על רגליך שיתפקדו כמו בעבר. אתה לא נהנה לראות עצמך עם המקל הזה, אבל יחד עם זה חושש להרפות ממנו פן תיפול שוב.
תחשוב על כך שאתה לא השתנית, יש לך אותם נתונים אישיותיים כמו מקודם. פשוט חשפת משהו בעולם שלך שלא היה גלוי מול עיניך מקודם. הבנת יותר לעומק משהו מ"מדעי החיים", מתחום היחסים. ככל שיהיו לך יחסים ממושכים יותר, יקרו כל מיני דברים, שיסעירו אותך מבחינה רגשית. ככה זה באהבה. מה שמאוד עוזר הוא אמפאטיה. היכולת להיכנס לנעלי השני (או השנייה במקרה שלך) ולראות את הדברים מנודת המבט שלו. אני מאמינה שאנשים אינם רעים, אינם עושים משהו כדי להרע או כדי לפגוע, אלא כדי לספק צורך עצמי חזק. זה עוזר לחשוב כך על אנשים, ולהביא לכל יחסיך יותר חמלה.

את מתארת את המצב במדוייק... רגע אחד הכל מאחוריי ורגע אחר אני חושב על כך שאני צריך להתרחק ממנה לזמן מסויים. אני כן חושב שמה שבעצם מנחה אותי גם בשעה שאני מרגיש כועס ונפגע ומחשבותיי רצות למקומות של להתרחק ושל תחושה שאולי כדאי לוותר.. זה שבשורה התחתונה אני תמיד חוזר לאותה המסקנה - שאני פשוט אוהב אותה ורוצה לחיות איתה את חיי.


אבל לא כל כך הבנתי את עצתך..
את מציעה שאני אנסה להכנס לנעליים שלה לתקופה ולחזור לאותו מעשה ומה גרם לו? או להכנס לנעלייה בתקופה הנוכחית ולנסות לראות איך היא מרגישה כשהיא רואה את אופן התנהגותי?

ועוד דבר.. איך אני גורם לעצמי להכניס את כל המקרה לפרופורציה נכונה - ולא נותן לעצמי להכניס את המקרה למגרה של בגידה טוטאלית ובכך אני בעצם לוקח את כל הדברים החיוביים שקרו כתוצאה מכך?

תודה רבה,
רון ליגל

רון יקר,
"להיכנס לנעליים שלה" = אמפאטיה. היכולת שלך להבין את רגשותיה ואת צרכיה, כפי שהיא חשה אותם, במנותק מן הרגשות והצרכים של עצמך. עד כמה אתה מסוגל - כמו שאני יכולה (כי אני לא במערכת יחסים איתה) להבין את צעדיה ומה היא הרגישה בחברתו של ידידה הקודם. עד כמה אתה יכול להבין אותה מבלי כל הזמן לחשוב על מה זה אומר לגביך. כלומר להישאר מנותק לרגעים אחדים לצורך יצירת ההבנה הזאת. אמפאטיה הינה יכולת שמפתחים עם השנים. היא גוברת כאשר אתה נעשה אב לתינוק ומסוגל לטפל בו ולהיענות לצרכיו גם כאשר אתה עצמך סחוט מעייפות. ואפשר להתאמן בה עוד קצת כל פעם. חשוב גם לבדוק עם האדם השני האם הצלחת להבין נכון את רגשותיו ואת מחשבותיו - ע"י בירור מילולי יחד איתו. אבל, רון, קשה ללמד מיומנות של תקשורת בין אישית דרך הודעות בפורום.
לגבי שאלתך השנייה - לשים את הדברים בפרופורציה. נדמה לי שאתה מצליח כבר לראות את החיובי הגובר על השלילי, וזו הדרך. טכניקה כזאת, של חשיבה חיובית מול המחשבות השליליות. לא מכירה משהו אחר. להקפיץ כל פעם את החיובי על פני השלילי, עד שההצפה המחשבתית הזאת תיגמר ותוכל לעבור הלאה.

תודה על כל העצות.. במידה ואת מעוניינת אני אעדכן בהשתלשלות האירועים בעתיד,
רון ליגל.