משבר?

הי שירי,

בולטת מאוד האמביוולנטיות, ההססנות של בן זוגך- מצד אחד מצהיר מפורש שלא רוצה להתחתן ולא רוצה ילדים, אח"כ מחליט בדיוק הפוך. כנראה גם הוא קרוע בין שני הרצונות האלה.

אני חושבת שהמשבר האמיתי קרה הרבה קודם- בפרידה המקורית, במערכת הקודמת שלו. גירושים הוא משבר קשה, שכשמתחתנים לא חושבים שיקרה.. לא מעלים בכלל את האפשרות הזאת, אחרת לא היה מיסוד. כשמביאים ילד- אותו סיפור. אתה לא חולם שאי פעם תתגרש והילד יאלץ לחוות את המשבר הזה.. אפילו אם הפרידה ידידותית. ככל שהמשבר הזה עמוק יותר- ככה הטראומה ממנו קשה יותר, וככה לשחזר את המיסוד קשה יותר.. וחוזר חלילה- מחשבות על גירושים, על ילדים שיגדלו ללא מודלים נכונים.. ועדיף לא להיכנס לזה. גלגל.

אין לי ספק שהוא אוהב אותך, אבל כן יש פה ספק גדול האם הוא בשל לקשר שמחייב אותו להתחיל את הכל מחדש- בניית משפחה. חתונה היא סימן ראשון לבניית משפחה. ראי זאת כך. עוד אבן דרך.

ה"הכל מחדש" הזה יכול להביא לעוד קריסה, לעוד משבר, לעוד כישלון למעשה. הוא מעדיף להישאר בבטוח, בשטח השמור- כרגע לא קורה שום דבר מסעיר- לא חתונה,לא ילדים. כשאת מצידך רוצה ולוחצת על מיסוד- הוא נענה זמנית, וחוזר לסורו.

אני חושבת שאם את לא רוצה לוותר עליו, ובכל זאת להגיע למצב של מיסוד בסופו של דבר, זה חייב להיות כ"כ רציני מצידו, ולא מצב בו את דחקת והוא הסכים בקושי. את לא היית רוצה זאת כך. לכן חשוב, והוא צריך להחליט- האם הוא רוצה ללכת איתך לייעוץ זוגי כדי לנסות לגשר על הפער הזה (גם טיפול אישי יכול להועיל, אבל זוגי ייתכן ויותר) וכן להמשיך הלאה בסופו של תהליך. זה יכול להיות לך משתלם, אם תתני לזה את הסבלנות הראויה. אבל לתת אותה באמת עם לקיחת הרזיקה שייתכן וזה גם לא יעזור.

הכל תלוי בהאם את אכן רואה אותו כבעלך ואבא לילדייך ומוכנה להשיקע בתהליך האישי שלו. אם לא, ואת ממהרת ורוצה מאוד להתקדם בחייך מבחינה זו- כדאי לסיים את הקשר. כי כרגע, הוא לא בשל. ייתכן ואחרי תקופה של צינון, של לבד, הוא יעשה חושבים ויחליט האם שווה לעבור תהליך אישי לקראתך, או לא. וזה כבר יגיד הכל.

זכרי דבר פשוט- אין דבר כזה "לא מוכן להרפות ממני", הכל אצלך. הבחירה אצלך ואת מחליטה איפה להיות. ברגע שתקחי החלטה- הוא גם יבין כמה את רצינית ויחשוב על הויתור עלייך ועל ההשלכות. הכי חשוב לך שהוא לא יקבל שום החלטה של מיסוד אם הוא לא מוכן. כי אח"כ זה יצוף מעל פני השטח כשכבר תהיי נשואה לו וזה כבר כאב ראש מסוג אחר.

בברכה,

תודה עדי על תשובתך,
הצעתי לבן זוגי ללכת לטיפול זוגי, ותשובתו הייתה שאני אלך לבד כי הבעיה אצלי, סה"כ ממש טוב לו בזוגיות ואם יש לי בעיה אני זו שצריכה טיפול וכמובן לשלם על כל העניין לבד. אני מבינה שיש לו טראומות מיחסים קודמים והתמסדות. אך הוא אמר לי לא פעם שאני החצי השני שלו, והוא לא רואה את חייו בלעדי...אבל ברגע שמדברים על מחוייבות הוא מתחיל לגמגם ולהפוך את הגלגל ולתרץ למה לא. איך אני יכולה לעזור לו לצאת מהטראומה שלו? ואולי אני לא רואה את זה שהוא בכלל לא רוצה להתחתן יותר בחיים ואני תמימה?

הי שוב,

מה שבולט ממה שכתבת כאן הוא שבן זוגך מכחיש לחלוטין שיש איזושהיבעיה או טראומה שחווה מההתמסדות הקודמת ולא רוצה לראות את הקשר שבין שתי החוויות- אז והיום. אינו רואה שהוא מפעיל מנגנון הישרדות מסוים- להישמר כדי לא לעבור משבר שני.

הבעיה אינה אצלך לדעתי. אני חושבת עדיין שטיפול זוגי יכול לעזור. אבל, אם אין רצון מצידו והתנערות מאחריות על מיסוד הקשר, ראי בכך צורך לעשות צעד ולקבל החלטה משמעותית- שאומרת- להישאר במצב הזה או להציב אולטימטום.. או טיפול או להתראות בשמחות.

בברכה,

היי,
תודה על תשובתך.
לאחר אין סוף שיחות...תשובתו הייתה ברורה: "אני לא רואה הגיון בחתונה אם לא חושבים להביא ילד, במידה ונרצה להביא ילד בעוד כמה שנים רק אז החתונה תהיה מוצדקת".
אני מאוד אוהבת אותו וממש קשה לי לקום ולעזוב זוגיות טובה שנהרסת רק בגלל עניין החתונה.
קשה לי מצד אחד לעזוב ומצד שני לשים את כל הקלפים שלי על משהו שבעוד מספר שנים לא יתקיים בכלל, לא ילד ולא חתונה.
הוא כן אומר שירצה ילד נוסף בעתיד מתישהו, ולא מבין מה הלחץ שלי עכשיו, של החתונה.
אני לא מצליחה להחליט שום דבר.

בן זוגי ציין גם שחתונה עכשיו תהרוס לגמרי את הקשר, זו הסיבה שהוא לא רוצה לחתום על שום מסמך.