לא את

שלום,
אני בת 27 וחבר שלי בן 30 ושנינו אנשים דיי דעתניים, עקשנים ווכחנים, לאחרונה (סה"כ אנחנו יחד 4 חודשים) אנחנו נתקלים בקשיי תקשורת רבים (וגם כשנינו מאוד רגישים ונפגעים בקלות). ברוב הוויכוחים כאשר אני מעלה משהו שמפריע לי התגובה המיידית היא מגננה, הדבר הראשון שהוא אומר זה:לא את ככה וככה, כלומר שלי מפריע משהו שהוא עושה אבל אני לא יותר טובה או עושה את אותם הדברים. אני מרגישה שזה נורא ילדותי ואינני יודעת איך "לעקוף" את צורת הוויכוח כדי להגיע לפתרון. כשאמרתי לו שזה נראה לי אינפנטילי להגיד את זה כל פעם הוא נורא נפגע והוסיף שזה טיעון לגטימי לגמרי, אבל אני מרגישה שאנחנו מגיעים למבוי סתום בכל פעם שהוא עושה את זה.
מעבר לזה הוא כל הזמן מרגיש שאני מתנשאת עליו, למרות שבאופן חד משמעי זה לא יכול להיות כל הזמן, ואפילו חלק מהזמן, אבל אולי יש לו בעיה/ רגשי נחיתות (על אף שאין שום סיבה בעולם) מולי ואני לא יודעת איך לשנות את האנטי הזה שיש לו כלפי בהזדמנויות רבות...

אני מאמינה שהוא האחד ולכן לא הייתי רוצה לוותר בקלות על היחסים שלנו, למרות שהאפשרות הזו עולה בראשי פעמים רבות כאשר אני מגיעה לייאוש ולמבוי סתום בויכוחים.
איך אפשר להתחיל ויכוח להמשיך ולסיים אותו כך שלא נפגעים/ פוגעים ומרוויחים מזה גם להבא.