יעוץ או לא יעוץ-יש עתיד או לא..

שלום,

אני מסכימה עם עיניין דחיית החתונה. נראה שבאמת כל השנים שאתם יחד היו נושאים לא פתוארים בינייכם, פערים בגישות ובתגובות וזה היה גורם להרבה מחלוקות וריבים.

אני לא יכולה לחתום על זה, ובטח לא להחליט בשבילך האם כדאי לך לנסות טיפול או לא. אבל-
אם הוא הציע, והבין, והביע אי איזו מוכנות לשינוי, ואת בכל זאת למרות כל הקשיים אוהבת אותו- שווה לבדוק בטיפול מה קורה.

זכרי שאף אחד לא מכריח אותך להתחתן. לבדוק האם השפעת הטיפול עובדת לטווח ארוך, זה תלוי רק בכם. אפשר לגור יחד קודם, אפשר לבדוק את הנושא לאורך תקופה ארוכה. לא חייבים למהר. בכל אופן, טיפול ארוך טווח יכול לעזור גם לו לשנות את הגישה (לא מבקשים סליחה אחרי מטומטמת, פשוט לא אומרים מטומטמת - שינוי דפוס שלוקח זמן), וגם לך לדעת איך להכניס את הסיטואציה לפרופורציות.

המצב היה שמאז שהוא חשב על ניסיון הייעוץ,אמרתי לו שאני צריכה זמן לחשוב,
לראות איך אני מרגישה עם הכל.
אני יודעת שיש אחרי הפרידה הוא -(באותו היום) הלך והולך למסיבות ,מרגיש פשוט רווק.
כאילו כלום.
היום ראיתי את העמוד שלו ברשת חברתית,וראיתי שהוא כתב לידידה שלו,על תמונה -"וואו,אהבתי",
זה היה יום לפני שהוא שלך לי את ההודעה המציעה לנו ללכת לייעוץ (כמו שהצעתי לו והוא סירב ביום הפרידה).
הרגשתי מרומה,כאילו הוא משחק בי,איך אפשר יום לפני להתחיל עם בנות ואחכ לטעון שהוא רוצה לנסות לעבוד על הקשר,ומתגעגע?
אפילו ברמת ההבנה הזאת אני לא עוקבת עכשיו.
התקשרתי אליו,והוא טוען שזאת מחמאה בין ידידים,וזה לא אומר בעיניו שום דבר,אין לך משמעות.
אצלי,אני לא מבינה דברים כאלה,אלה דברים פוגעים,כבר פה אין הבנה ביננו.
בנוסף שאלתי אותו איך הוא יכל אחרי קשר כזה רציני שכבר חיפשנו אולמות לחתונה,לעשות קאט כזה,ללכת למסיבות ולהמשיך כאילו כלום,הוא טען שהוא לא מחובר לרגשות שלו כל כך ,ולוקח לו זמן להבין מה הוא מרגישה.
אני בן אדם מאוד רגיש,ומאוד קשה לי עם זה.
אני בעצם ניסיתי פה להראות מה הקושי,אנחנו כאילו משדרים על גל אחר,ולשאול שוב,
האם בכל זאת ניתן לפתור דבר כזה בייעוץ,ואם יש סיכוי שנהייה מאושרים,או שתמיד יהיה לנו תקלים,ובעיות.

תודה רבה על כל העזרה.

תראי, בעוד את מחוברת מאוד לרגשותייך ונוטה לרגשנות, הוא טוען ומצהיר שאינו מחובר לרגשות, מה שמוכיח גם את ה"צחק לי בפנים" ובכל זאת הודה שהוא לא בסדר. זה בהחלט מראה על פער משמעותי ביניכם.

מעבר לזה, עיניין ה"וואו אהבתי", אני לא רואה בזה חציית גבול. אני חושבת שכאן דווקא תגובתך מעט קיצונית. לא מדובר ב"בואי נצא רק את ואני לחוף רומנטי". את יודעת, יש פער רציני בין לפרגן לידידה לבין התחלה איתה בפועל. בכל אופן קיבלתי את הרושם שכל התנהגות שלו כזאת מקפיצה אותך, ואת זקוקה להרבה הבנה בנושא. מאידך, תדעי שטיפוסים מהסוג הזה קיימים. אלו אותם אנשים שזקוקים הלוך ושוב לאישורים וחיזוקים לגבריותם.. לראות בנות יפות, לקבל חיזוקים מהן, לדבר עליהן- זה גורם להם להרגיש גברים. באותה מידה שלך מחמאות ופירגונים או שמלה מחטבת תגרום לך להרגיש "וואו אהבתי".. משלך..

אבל זה בסדר שכך את מרגישה, כי אני מבינה שאת כנראה זקוקה לסוג אחר של אדם לחיות איתו. התקשורת ביניכם והפערים בגישה שלכם כלפי מצבים ברורים מאוד; הוא ימשיך לפגוע בך (לא בכוונה) כשילך למסיבה אחרי ריב או פרידה ואת תמשיכי כנראה לחוש את אי האמון הזה ולרצות לבדוק אותו השכם והערב. זה יהיה גלגל. אני מרגישה שאת מחפשת את הרגישות, החום והאמפתיה למצבך, ולא את הקהות הרגשית והריחוק.

חשבי טוב עם עצמך לגבי המשך איתו, כי מההודעות שלך הרגשתי שהמאזניים נוטות יותר לכיוון של קשה לך איתו ומסתכל לך, מאשר שטוב לך איתו ואת רואה המשך אופטימי. מה דעתך?

האמת את צודקת באבחנה שלך כשאת ראית את הרגישות לעומת החוסר הבנה שלו,והריחוק.
לגבי בוגדנות כלשהי,אני מבינה שאיננה קיימת,פשוט לא נעים לי לשמוע את הדברים האלה,וגם הם לא הכי מובנים לי.

הבעיה הכי גדולה שלי,שהראש אומר לי שיכול להיות שזה לא הטיפוס שמתאים לי,וכן,היה לי קשה איתו..
מצד שני ,יש את הרגש,שאומר שהיה לי גם דיי טוב לפעמים.

אז לפי איך מחליטים רגש או ראש?
והאם בכלל את רואה פה איזה סיכוי שייעוץ יכול לגרום לשני טיפוסים כמונו להסתדר טוב,ולגשר על הכל.

אני ממש ממש מודה על העזרה.

הי שוב,

אני שמחה שיכולתי לכוון אותך ומשהו "דגדג" בדברים שכתבתי..

תראי, רגשות הם שם המשחק פה. ברציונל הרבה דברים יכולים להסתדר, "הוא ישתנה, לפעמים כן טוב לנו יחד". הלפעמים הזה הוא לא מספיק, לא במקרה הזה. אני התרשמתי שהפער ביניכם מאוד גדול, ואם מדובר בשינוי, הרי שמדובר בשינוי מאוד משמעותי.

האדם איתו את נמצאת, כמו כל אחד אחר, נשען על הרגלים שלמד אותם בבית אבא, עוד מהשנים הראשונות שלו. אם זאת הקללה "מטומטמת" ,אם זה הלגלוג "צחק לי בפנים", אם זה חוסר הרגש והקהות הרגשית שמפגין ועוד. אלו לא דברים שישתנו ב-180 מעלות. לא בתוך תקופה קצרה, וספק אם בתוך תקופה ארוכה יותר. למה? כי זה מאוד שורשי, זאת התנהגות וזאת אישיות. אישיות אפשר לשנות, לא הכל.

כמו שכתבתי, יש את האפשרות לנסות טיפול זוגי, ולא להתחתן תוך כדי על מנת למנוע מפח נפש, מה גם שאת עדיין חוששת מהמהלך הזה (ובצדק). אז יש את האופציה של לנסות ולראות, אבל שני הצדדים צריכים לקחת בחשבון כמה דברים:

1. לא לצפות לשינוי מיידי, זה תהליך ארוך.
2. להגיע עם מקסימום אנרגיות ורצון להשתפר כל אחד בכיוונו שלו.
3. לזכור שכל פגישה עולה כסף ולהערך בהתאם.

הכל תלוי במה שאת מרגישה. אם את מרגישה (לא חושבת) שזה האחד שלך ואת מוכנה להשקיע, לכי על טיפול (אגב אותו דבר גם לגביו). אם את מרגישה שלא משנה איזה טיפול יהיה, ואת לא תאמיני שהשינוי יהיה משמעותי ותמיד יקונן בך החשש והאמון השביר - וותרי מראש. חבל על הכוחות שלך שיכולים להיות מנותבים לאדם ראוי לך יותר.

אני ממש ממש מודה לך.
עזרת הרבה מאוד.

אם תרצי לעדכן אותנו בהמשך, בשמחה.