התייעצות

הנה עכשיו היא שלחה לי הודעה שהוא הזמין כרטיס טיסה עם חבר שלו לחודשיים.... זה משהו שהם דיברו עליו הרבה ומאוד מאוד קשה לה עם זה אבל הוא אמר שהוא חייב את זה לעצמו....
היא כולה בוכה ולא יודעת איך היא תשרוד את החודשיים האלה.
אני לא יודעת מה לעשות עם הנושא הזה...
היא תסבול ככה כל החיים אני בטוחה בזה.

שלום לך,

ניכרת הדאגה שלך לחברתך. ובכל זאת, לא נשמע שמדובר במישהי שלא יודעת להחליט עבור עצמה. אם היא תטעה, כדאי שתתני לה לטעות בעצמה.. וללמוד מכך להבא.

התלונות שלה והקשים של ה שבדרך אמורים לתת את הטון בבחינת מה יכול לשמש לרועץ במהלך השנים שאחרי המיסוד, היא צריכה לחשוב עם עצמה האם מוכנה לקבל אותם או לא. יש הרבה זוגות שחיים טוב, למרות כל מיני פערים שנראים כלפי חוץ קריטיים, ובכל זאת נמצא אותם מאושרים ובעלי משפחה ומנהלים זוגיות כמו כולם. עם הקשיים.

אם חשוב לך בתור חברה ואת מרגישה חובה מוסרית לומר משהו, אולי כדאי שתפני אליה בדרך של שאלות והתעניינות- למשל, שמתי לב שקשה לך עם הנסיעה לחו"ל, מה את מרגישה עם זה? מה בכל זאת יחזיק אותך איתו? סה"כ הסבירי את הדאגה שלך ושאלי אותה האם מוכנה לקבל את החלקים האלו אצלו? זה המעט והמקסימום שאפשר לעשות בו זמנית.

לא לשכוח שזאת בחירתה, שגם הקשיים שמעלה בפנייך לא בטוח שנועדו להגיד לך להזהיר אותה, אולי סה"כ מבקשת את האמפתיה שלך, את הדאגה שלך. כי הקשיים שם, לא נשמע שהיא מתעלמת. סמכי עליה ועל ההחלטות שלה, כפי שהיית רוצה שהיא תסמוך על החלטותייך.

בברכה,

היי עדי,
תודה, כמו תמיד, על התייחסותך ועל הרצינות שבתשובה.
יצא לי מספר פעמים להפנות את תשומת ליבה, כפי שהמלצת, בשאלות... עוד מתחילת הקשר היו להם (יותר נכון לה) בעיות, אבל אני חוששת שעצם השאלות לא עוזרות.
לפעמים אני מרגישה שצריך משהו קצת יותר "חריף" מרק לשאול...
כלומר, לשים לה את הדברים ממש על השולחן, אם כי בעדינות ממש עד כמה שאפשר,
כי לפעמים (ואני אומרת מניסיון) צריך לקבל את "הסטירה" רק כדי שיפול האסימון.
מצד אחר, אני לא רוצה שהיא תתרחק ממני ולא תספר לי דברים כי היא תדע מראש מה תהיה התגובה שלי....

תראי, אני עדיין חושבת שזאת בחירה שלה. אני לא יודעת מה הדפוסים שלה ועד כמה היא משדרת לסביבה שיפילו את האסימון עבורה. ובכל זאת, אם את רואה משהו חריג כחברה שלה,-

אני חושבת שאם אתן מכירות טוב, וטיב הקשר מראה על כך שהיא לא תתרחק או תסלוד מתגובתיות שלך כלפי הקשר, אולי שווה לקחת אותה לאיזו שיחה רגועה, תזמני אותה לקפה, אבל חשוב שתדברי מהחוויה שלך ומהמקום שלך: מה את מרגישה שקורה, מה את רואה מהצד כחברה, מה נראה שיכול להוות בעיה בקשר. חשוב שהיא תבין ממך את הדאגה ואת הרצון שיש לך להיות שם עבורה ולא חלילה קנאה או כל דבר שיכול להתפרש ככזה. ולכן אני חושבת שאם כבר הולכים על צעד כזה, הוא חייב להיות מאוד זהיר וממקום שלך בלבד, ז"א לא ממקום שיפוטי, אז לבטח היא תתרחק, אלא ממקום שלך- כחברה, ממקום כנה וגלוי.

אבל זכרי- שאם אחרי השיחה הזאת היא בכל זאת חושבת שהוא האחד שלה, כאן מקומך לקחת צעד אחורה בבחינת "אני את שלי אמרתי", לאפשר לה להיות, לתהות, לטעות, להתחתן, להמשיך בחייה, ולתמוך בה בכל צעד כזה. כי חברה זאת חברה גם לטעויות, לא? אם היא נשארת איתו היא כנראה חווה אותו אחרת..

אז אם כן, לבדוק בזהירות עד כמה הקשר טומן בחובו חוויות עבר אחרות שאיפשרו לך להיות כנה איתה ממקום אמיתי, ואם יש כאלה, ואת חשה בטוחה מספיק להיות גלויה יותר, שבי איתה ביום רגוע ודברי מתוך הרגש שלך, דברים שראית מהצד, שהשפיעו עליה, דברים שחווית מהבחור באיטראקציה שלו מולה וכד'.כמובן הדגישי שאת יורדת מהנושא אם באמת זאת בחירתה, שהיה לך חשוב לשקף לה כמה נקודות ותתמכי בה על כל החלטה.

אשמח לדעתך.

היי עדי,
נשמע טוב,
אני חושבת שאנסה את זה... ברגע שאצליח לאזור אומץ.
תודה,