לדורית כהן

אני בחורה בת שלושים ושש וחצי.
לפני שלוש שנים לאחר קשיים רבים, אכזבות, לב כואב וחוסר אמונה שאמצא קשר פגשתי את בעלי, בחור טוב לב, רגיש, נמצא שם, אדיב ועדין , לארג' ואוהב. תחילה התלהבתי , בעיקר מכך שיש לי משהו שאני מרגישה נוח איתו, ממש בבית, שדואג לי, יציב ונמצא שם ופשוט שמחתי שיש מישהו שאיתו ארצה להקים בית . מאד רציתי משפחה וילדים כבר, מאד מאד. בקיצור, עם הזמן, גם ראיתי שמשעמים לי איתו כי הוא סגור, השיחות איתו מסתיימות מהר,תחומי הענין שונים, למרות שלאחר פגישות יעוץ הוא נפתח והוא מדבר יותר וקשוב אלי יותר לשיחות נפש עדין משעמם לי איתו, האנרגיות שלו נמוכות כך אני מרגישה ונופלת איתו, הסקס גם לא משהו ועם אחרים היה טוב יותר, אני מנסה הרבה להיות עם חברות, בחוגים ופחות בבית כי ממש קשה לי ההתמודדות. אין לי חשק כרגע ואני בדכאון, אני בתחילת הריון, רוצה ילד ולא יודעת אם אוכל להביא בעתיד אם לא אנצל את ההזדמנות הזו עכשיו אך גם בפנטזיות על גבר שממש אוהב ואפגוש ואיתו אגדל ילדים.

אני לא יודעת מה לעשות, אני רוצה ככ ילדים ולא יודעת אם אי פעם יהיה לי כי אני תמיד מוצאת מינוסים בגברים שאני איתם ולא מסוגלת להיקשר ולהתחייב ופה יש לי גבר שככ אוהב, יהיה אבא טוב והוא דואג לי ומפרנס בכבוד, בחור חרוץ בעל עסק משלו אותו הקים . אבל אני מלאה בחרטה אם עשיתי טוב שהתחתנתי ולא שלמה עם עצמי.
אני גם לא צעירה ולא היה לי קל להכנס להריון. אני ממש במשבר ולא יודעת מה לעשות, להישאר ולהרגיש שחיי עוברים לידי כי משמים לי ואני הרבה פעמים כועסת ומוציאה עליו את הכעסים. היינו בטפול זוגי והוא לא רוצה ללכת עוד, אני הולכת עכשיו לטפול פרטני.

אני יודעת כיום שבאמת אסור להתחתן מתוך לחץ וכשאני לא שלמה. אהבתי אך לא הייתי מאוהבת, ראיתי גבר יציב שיתמוך בי ויהיה חבר, אך לא סקס טוב וענין משותף מלבד ילדים ששנינו רצינו.

אני על הגדר וממש קשה לי, מה לעשות לדעתך?