פרידה כואבת.

שלום גליה,

עברת חוויות לא פשוטות עם הבחור הזה. היית אמיצה ועדיין, לתת לו את ההזדמנות לשנות, לשפר, נכנסת לזוגיות איתו ולא שפטת אותו על עברו, ועל כך תבורכי. את בטח יודעת שהרבה אחרים ואחרות לא היו אמיצים כמוך.

הוא אכן קיבל הזדמנות פז, ומעד לצערנו. מעבר לעובדה שיש פה עבר פלילי (ואולי גם הווה), יש פה גם את ההשלכות של סמים שהן לא פשוטות. בין אם אלו שינויים נוירולוגיים, בין אם זה שיפוט לקוי. אנחנו יודעים שסמים, לא משנה מה, משפיעים ולעיתים אין ממש אפשרות לשנות את מה שכבר נגרם. מעבר לכך, ביולוגית, הגוף חייב את זה. הפיתוי הוא עצום.

כתבת יפה על הבדידות שלך, את הרצון שלך לחלוק את חייך ולשתף, להרגיש שייכת לעולם הזוגות, ולא לתחום חייך בבדידות קשה. הבנתי אותך מאוד, ולמרות זאת, לא הרגשתי שדיברת ממש על האהבה אליו, אלא על ההזדמנות שהיתה שם. ז"א, החוויה הקשה איתו שיקפה לך שוב את הלבד, ולא בטוח שאת רוצה או צריכה להתמודד רגשית עם החוויות מולו שוב. במילים אחרות, הלבד קשה, הפרידה כואבת- אבל אולי הלבד כואב יותר?

אני מרגישה שראוי לך אדם אחר, שגם לו תתני הזדמנויות, אבל הוא יהיה חזק מספיק, ראוי מספיק. אני חושבת שההתמכרות לסמים היא כמו כל מחלה, ואם אין כוח רצון אדיר והרבה תמיכה, זה לא תמיד אפשרי. ההלשכות של החומרים גם הן לא תמיד הפיכות.

להרגשתי המשיכי הלאה, כי מגיע לך בן זוג שיוכל גם להכיל את האמון שאת מעניקה לו ואת הנתינה הגדולה שלך.

בהצלחה,

עדי שלום.
ראשית ברצוני להודות לך על המענה. אכן הבדידות מעיקה עליי מאוד כרגע .
אני לא חושבת שאתאהב אי פעם. אומנם לא אהבתי אותו כפי שאהבתי את קודמיו ,
סביבתי הקרובה דוחה על הסף חזרה לקשר , אתמול קיבלתי שיחה ממנו והוא מביע חרטה גדולה והבטחה שתקריות מסוג זה לא יחזרו. היה לו פרץ רגשות ובכי שחייו לא יהיו חיים בלעדיי, לרגע חשתי חמלה גדולה וכמעט חזרתי בי אך. צצו כל התמונות כמו בסרט על התנהלותו בחודשים האחרונים. ונסוגתי.
משום מה לאחר השיחה חשתי שהלקח נלמד ודברים מסוג זה לא יעילים.
הוא לא חדל להתקשר ולדאבוני הרב אני מוצאת את עצמי עונה ומסוקרנת מה קורה איתו. ואכן תמונה עגומה. מסתובב ברחובות מחפש את עצמו. משם מה חשתי רחמים מהולים בתחושה של נקמה על כך שלא ידע להעריך את מיקומו ואורח חיים יחסית מסודר עם האחת שעשתה למענו מעל ומעבר.
מעט קשה לי הנתק המוחלט. כאילו אני צריכה עדיין מחוברת לקול שלו. .
אני מניחה שהזמן יעמעם תחושה זו , שכן אני "מרעילה" את עצמי בזיכרון של סיטואציות לא נעימות.
ביסוד הוא אדם טוב. זה כנראה מה שגורם לי לחיסרון ואני חושבת שלא אמצא את האיש הנכון לחיי.
אני אדם די מסוגר וקצת קשה לי לתת אמון באנשים..
שאלתי היא האם לתת זמן לשיחות עד אשר ידעכו או שאנתק במיידי ולצמיתות.. .??
חשתי צורך לפרוק את הנותר כאן מאחר ואני לבד .
על כך סליחה ואני מודה מראש על מענה.
גליה.

הי גליה,

הרגשתי שאת מאוד חזקה ואת פועלת נכון. כמובן שיש הרבה תחושות של כעס שהוא פירק את המגדל שבניתם, ושמת אצלו המון כוחות ואמון, והוא לא הוכיח כי הוא באמת ראוי להם.

באשר לשאלתך האם לנתק לצמיתות- לדאובני נשמע שזה הפיתרון, ולו מתוך מחשבה עלייך- כל שיחה כזאת כנראה שוב תעשה לך את אותו דבר- תסחף אותך רגשית, למקום של חמלה גדולה, ומאידך תגרום לך לכעוס מאוד ולרצות לנקום.. "מגיע לך". וזה טבעי.

לכן, כדי לחסוך את כל זה ולמנוע שזה יקרה כל פעם מחדש, כדאי לנתק את הקשר, ולהחליט, שהפעם את הולכת על מישהו שראוי לכוחות שתשימי אצלו, ראוי לך ולאמון שלך.