מבולבלת..אוף....

הי רוני,

הטיבת לתאר מה עובר עלייך ותודה על השיתוף שלך.
מה שעלה לי כשקראתי "אותך"- ייתכן ומראש התפיסה שלכם לגבי נישואין מעט שונה. בעוד הוא מרגיש את הצורך (אחרי המיסוד) לחדד ולהשקיע גם באינדיבידואל שלו, את דווקא מרגישה את הצורך בלהתקרב עד כדי "דביק" (וגם זה לא מומלץ אגב). ז"א, שיש פה פער מסויים, כנראה בתפיסה, ואולי לא רק.
מעבר לזה, העובדה שהוא מצהיר כי הכל נהדר ולא כ"כ רואה את המקום שלך, את הבכי, את הלבד, את התסכול, מצביע על איזו בעיה נוספת, שאני לא יודעת אם לתת לה שם או כותרת.. אבל זה העלה בי את ההשערה שאולי המחויבות בקשר, עול הבית, הפרנסה וכל המסביב מקשה עליו בעיקר פסיכולוגית והמענה שלו לעצמו, לחרדה הזאת היא הבריחה למקומות שלו ולטיפוח של העצמי שלו, כמו מכון כושר, לישון לפנייך וכו'. בכל אופן מורגשת לי איזו חרדה שלו מכל הנושא של מיסוד, והנטיה שלו להגיד שהכל ממש בסדר, קצת אידיאליזציה כזאת.

בפועל, מה אפשר לעשות? אם את מרגישה שבשיחה זה בלתי אפשרי לגעת בו.. קודם כל החליטי עם עצמך שההרגשה שלך והסובייקט שלך מאוד חשוב. את צריכה להבהיר קודם לעצמך ואח"כ לו מה דעתך ומה את מרגישה מהמקום שלך, בעיקר בעקבות התקופה שאת עוברת כרגע וגם בכלל. תהיי נחושה לומר את אשר על ליבך ואם את "חפרנית" אז טוב, בסדר, אבל יש פה חוויה שלך שלא תמיד נאמרת. וצריך.

בנוסף חשבתי שאולי יהיה כדאי לכתוב לו במכתב, ולתאר לו מה הרגשת לפני החתונה, ומה אחרי, אולי לתהות על פשר הפערים ביניכם, לשתף אותו במה קשה, במה טוב לך, החשיבות של הפידבק שלו בעינייך.. התפיסה שלך לגבי הקשר ולגבי זוגיות ארוכת שנים.. ובעיקר לשים דגש על החוויה שלך ולמה את זקוקה ופחות להגיע אליו בטענות או "למה אמרת לי ככה ולמה התעלמת".. אלא "אני זקוקה ל.., חשוב לי ש.." וכד'. אולי דרך זה משהו בו יתעורר לקראתך, יפה שעה אחת קודם כיוון שאתם נשואים זמן קצר, ואת מתחילה לחשוש לגורל הקשר, אזרי אומץ ונסי לדאוג שיבין את החוויה שלך ומה ההשלכות (תסכול, הרגשת בדידות ולמעשה ההפך ממה שמצפים לו).

בהצלחה רבה

שלום לך , אני נשואה 4 שנים אם לילד בן 3 ועכשיו נפל לי האסימון שאין מנוס מימנו ולהתגרש כי כמו שאת מספרת גם בעלי התרחק מימני בצורה דומה עד שממש התרחקנו וכיום אין בינינו דיבור אני חייה את החיים שלי ביחד איתו אך בלעדיו המלצתי החמה שתטפלי בזה תילחמי על הנישואים שלך לכו לטיפול ותשמרו על האהבה כי אם לא צר לי אך היא תיגמר ואת תגיעי למצב שלי בכנות אני יגיד לך שאם הייתי יכולה אני הייתי עושה הכול כדי לשמר על הנישואים שלי מאחלת לך המון הצלחה ומחזקת אותך

עדי, את צודקת ואני חושבת שאולי זה רעיון טוב להעביר בכתב את מה שאני מרגישה. אבל יצא לי לדבר איתו על הבעיות שלנו מס' פעמים בתקופה האחרונה ואף היו פעמים שהוא "חזר לעצמו" אחרי שיחות אבל אחרי כמה ימים הכל חזר להיות אותו הדבר: אין יחס, אין תחושה של מערכת יחסים אלא יותר של שותפות. שלא תביני אותי לא נכון, אני לא מחפשת "דביקות" בקשר, אני לא רוצה שנהיה ביחד כל היום, חשוב לי שכל אחד יעשה את הדברים שהוא אוהב ויטפח את עצמו אבל אני חושבת ותקני אותי אם אני טועה שבעל צריך להקדיש לאשתו לפחות חצי שעה מהיום שלו. המינימום הוא לשאול לשלומי, ובטח בתקופה כזאת שאני צריכה תמיכה בגלל הבעיות הבריאותיות של הורי....
היום לדוגמא בעודי טרודה הוא העיר לי מדוע אני לא מקפלת לו את הכביסה....ההתחלתי לבכות מתסכול והוא פשוט לא התייחס. הלך לישון.....
אני באמת לא יודעת מה לעשות.......

שלומית, צר לי לשמוע שגם מערכת היחסים שלך "דפוקה", זה אולי ישמע מוזר, אבל לאחרונה אני מרגישה שאחרי החתונה "הקסם" פשוט מתפוגג ואולי לא היינו צריכות להתחתן.....
אני לא מכירה את המקרה שלך אבל אני חושבת שעליך לנסות הכל לפני שאת מפרקת את החבילה, שאם וכאשר תעשי את זה תרגישי שלמה עם עצמך ללא תחושת פספוס והחמצה.
אנחנו באותה הסירה.......

הי רוני,

אם את מרגישה שמכתב לא יעשה את העבודה, נותר לי לייעץ לך להסביר לו בפעם אחת החלטית מה יהיו ההשלכות של ההתנהגות הזאת ואילו מחשבות פרידה מתרוצצות לך בראש.

מעבר לזה (אם זה לא יזעזע משהו), כן לגשת לתמיכה מקצועית, בשבילך, למספר פגישות לנסות לרכוש שם כלים וייעוץ איך ניגשים לבעיית תקשורת מהסוג הזה. מספיק שאת תלכי, זה יכול לעזור. כמובן ליידע אותו שהתחלת ללכת לייעוץ, זה יכול לגרות אותו להסתקרן ולברר מה זה, וזאת תהיה גם בחינה שלך, נוספת, איך מגיב לצעד כזה שלך. כך תוכלי לדעת טוב יותר איפה את עומדת.

אם בעתיד את תראי שאין שינוי, ובאמת באמת הרגשת שניסית הכל- אז אין מנוס, ותקבלי החלטה. אבל אחרי שהלכת לייעוץ, כי זה באמת חשוב.

בהצלחה,

אני אישית מצאתי אהבה באתר הכרויות וגם בעלי די מחבב לגלוש באתרי הכרויות שונים