יחסי בן ואמא וכלה

שלום הדס,

הרגשתי טוב את הרצון שלך לתשומת לב ראויה בעינייך, ממנו, והיטבת לתאר מה עובר עלייך.

תראי, אמא שלו היא לא אהובתו, זה בטח. היא כן דמות משמעותית וראשונית (משנים ראשונות של ילדות וינקות) שגידלה אותו ,הכילה אותו, הזינה אותו ואף תרמה חלק לאישיות שלו- בה התאהבת לראשונה. כרגע, המצב הוא הפוך- הוא מטפל בה, מכיל אותה, מזין אותה ומנסה למצוא תרופה למחלה שלה. תחושות האשם שמלוות ילד אשר לא דואג לצרכי הוריו, מבוגרים או צעירים ככל שיהיו- הן רבות. לדעת שאמא חולה ולא לעשות הכל כדי שהמצב ישתפר, זה מצב קשה מאוד ובלתי נסבל רגשית לכל ילד, גם אם האמא לא ממש מושלמת. ועל כן גם את, אם היית במצב דומה חלילה, היית רוצה לעשות הכל.

קשר טוב עם אמא הוא דבר חשוב. כמו כן לסעוד אותה או לטפל בה בימים קשים- גם זה חשוב מאוד. את מרגישה שזה בא על חשבון הבית ועל חשבונך והדאגה לילדה וייתכן שאת צודקת. אך נסי רגע להבין, כי לא מדובר במשהו טכני שאפשר לבצע לאחר פקודה (תעזור בבית), אלא מדובר במשהו רגשי עמוק ביותר. המילה "סרטן" מספיקה כדי לעורר את המחשבה על מוות, את המחשבה על כך שיאבד אמא, הוא מבחינתו- כל האנרגיות שלו מנותבות לשם בלבד. ונכון, החיים נמשכים, יש עוד הרבה מסביב, אבל לא בטוח שכרגע, נכון לעכשיו, הוא מסוגל להתפנות רגשית לכל המסביב. נשמע שמתקשה מאוד להתמקד גם בבית וגם באמא וגם בך וגם בילדה.. כי רגשית, הוא לא פנוי.

וכאן את צריכה להחליט מה את עושה- האם את האשה התומכת, שמאפשרת לתקופה הזאת להיות, ולעבור, ולתמוך בו כל עוד את יכולה ולא להיות שיפוטית למקום שלו, אלא להבין אותו ואף להקל עליו אם אפשר?

או- שאת תמשיכי להשוות בין תשומת הלב שהיא מקבלת כי היא חולה, לבין התשומת לב שאת (לא) מקבלת כי את אשתו ואם ביתו.. ההשוואה הזאת לא בריאה לאף אחד, תרתי משמע. לדרוש מבעלך שבתקופה זו הוא יקלח, יאכיל, יעזור בבית, ישחק עם הילדה- זה בלתי אפשרי וזה אפילו מוגזם. נסי להיכנס לסיטואציה ולמקום שלו- כמה זה קשה לתפוס הכל ביחד ולהיות סוג של "לוליין"? כמה זה מפחיד שאמא חולה ועליי המלאכה לעזור לה?

לא כתבת על בני משפחה אחרים, כמו אבא שלו או אחים. בכל אופן נשמע שהוא מאוד מסור לאמא. פרט ללנסות להסביר לו שאת צריכה עזרה ותשומת לב משלך באטפן לא מאשים, יש לך רק את האפשרות לגרום לו להבין שאת תומכת בו, שאת מחבקת ועוטפת.. כי לדעתי גם הוא זקוק לזה. נסי לבקש מטלה אחת בלבד שהוא יעשה עבור הבית ולא הרבה מדי, דווקא כדי שיוכל לעמוד בדרישות האלו לאור הנסיבות.

לסיכום, נסי לחשוב מה היית עושה במקומו, נסי להבין את פשר החוויה של אמא חולה, נסי בכל זאת לתמוך בו ולהבין אותו, כי דווקא אם תתמכי, ייתכן והוא יתעורר לקראתך ויבין כמה את ראויה להערכה, ודווקא מהמקום הזה יבוא לקראתך. אולי כשיבחין ביחסך שמשתנה, הוא דווקא יעריך אותך ויתרום יותר בבית, כמו כן זמן איכות איתך.

מעבר לזה, עיניין יחסי המין הוא רק תוצאה של האכזבה שלך ממנו, לצערי זה לא ישתנה, אם לא תנסי את ממקום חזק ואמיץ לשנות את הגישה אליו.

חשוב לי לציין שחמתי אומנם חולת סרטן אך היא נראת ומרגישה יחסית טוב, עובדת רגיל, עושה שופינג כמעט כל שבוע, מכינה אוכל כמעט לגדוד. בעלה דואג לה בצורה הטובה ביותר, הבנים שלה (אחי בעלי) לא נמצאים באותו מצב כמו של בעלי, הם חיים את החיים שלהם, מתקדמים (בעלי לא מצליח למצוא עבודה קבועה שבה הוא מסדר/מרוצה) ולא כל היום מוטרדים מסוגית המחלה.

בתור בת לאמא שהבריאה מסרטן רק לאחרונה אני לא יכולה להדגיש בפנייך כמה חשובה ההבנה והתמיכה שלך עכשיו כלפי בעלך. התחושות של בעלך כלפי אמו החולה הן כואבות מאוד וחוסר היכולת שלו לשנות את המצב מתסכלת אף יותר.
אני אישה נשואה וגם לי יש ילד. בתקופה הזו לא תפקדתי כלל ובעלי נדרש לתת הרבה יותר מעצמו בהכל על מנת לשרוד את התקופה הזו ביחד.
בתור אישה ואמא אני יודעת כמה מתסכל זה יכול להיות שהשעות היחידות שהבעל נמצא בבית הוא מקדיש להתעסקות בדברים אשר אינם קשורים בבית עצמו או בילד אך תנסי להבין. אני חוויתי את המשבר הגדול ביותר בתקופה שאמי חלתה והדרישה כביכול להמשיך ולתפקד כרגיל היא לפעמים בלתי נסבלת. זה לא מגיע ממקום של חוסר רצון אלא לרוב מחוסר יכולת לתפקד באופן רגיל לחלוטין כשיש לך הורה שסובל. לעניין האחים שציינת - גם לי יש אחים וכל אחד מהם הגיב אחרת. האחד תמך מאוד והיה בסביבה תמיד והשני פחות וזה גם בסדר.
השורה התחתונה היא שכל אחד מתמודד עם המצב אחרת ותפקידך, לדעתי, כרגע הוא לתת לבעלך את האפשרת לתמוך באימו להראות לו שאת יודעת להיות לצידו לא רק בימים הטובים שלכם אלא גם בקשים.
שיהיה בהצלחה ורק בריאות.