בעל מסנגר על כולם.

ראשית כל תסנגרי גם עליו, כמצוות בעלך,,,
אח"כ תפני אותו לכאן, או שתדפיסי לו את זה, או שתבקשי מחבר טוב שלו להקריא לו את הנאמר כאן
---
חז"ל אמרו "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", פירושו של דבר שעל האדם לאהוב את אשתו ע"ד ההשפעה כפי שאוהב את עצמו,
וצריך להתנהג בכבוד לאשתו יותר ממה שמתנהג כלפי עצמו.
-
ובודאי שזוהי עבודה גדולה כלפי האהבה העצמית של האדם. דהנה האדם מטבעו רוצה לשלוט, ובפרט על אשתו, שנדמה לו שהיא מחויבת לשמוע בקולו, דהא אישה כשרה היא העושּׂה רצון בעלה. אבל אין הדבר כך, אלא שצריך לשלוט על עצמו, וד"ל.
-
באם אדם רוצה לבדוק אם מצליח בדרך אהבת הזולת, יבדוק עניין זה ע"פ מצבה של אשתו, "דאם אשתו שמחה ומרוצה, סימן שהוא במסלול הנכון, ובאם אינה שמחה ומרוצה, סימן שאינו דואג לה אלא לעצמו".
-
והנה אחד מן היסודות החשובים בבנין הבית הוא - אשר כל אחד מבני הזוג צריך לקבל מראש את השני כמות שהוא, עם כל טבעיו תכונותיו חסרונותיו שיגעונותיו, וכו'. ובתחילה כאשר זוג צעיר מתחתן לא שמים לב כ"כ לדברים הנ"ל, כי להט החתונה מקטין את כל שאר הדברים. אבל אחר תקופה לא ארוכה מתחילים לעלות על פני השטח השינויים שבין בני הזוג, הדעות השונות, הטבעים והתכונות השונות, וכו' וכו'. ואז צריכים לזכור את הדברים הנ"ל.
---
אדם הוא לא פלסטלינה שאפשר ללוש ולעצב אותו איך שרוצים בהתאם לצרכים. אלא צריך להתייחס לכל אדם כאל בריה מיוחדת בעולמו של הקב"ה, פנינה נפלאה ממש, שאין לה תחליף, וצריך לקבלו כפי שהוא, ולא לנסות לשנותו. (רק באם לפעמים דברים מסוימים מפריעים לאחד מן הצדדים, מותר לשאול לצד שני: האם הוא מוכן לבוא לקראתו, בעניין פלוני. אבל בשום אופן אין לתבוע ולדרוש).
-
וכך צריך להאמין האדם כלפי אשתו, שהקב"ה הוא המלובש בפנימיותה, ומחיה אותה ואת דרכיה. וכך צריכה להאמין האישה כלפי בעלה. וממילא כל התייחסות שלילית לזולת היא למעשה התייחסות שלילית להקב"ה בעצמו. והדברים מבהילים עד מאד.
-
ע"כ צריך כל אחד להסתכל אך ורק על המעלות של השני, ועל החסרונות של עצמו. ובשום אופן לא יסתכל האדם בחסרונות השני. והוי דן את כל האדם לכף זכות. וצריך כל אחד מבני הזוג לדאוג שזולתו יהיה מפויס, ושירגיש את הערכת ואהבת הצד השני אליו.
-
אבל כל אחד כמובן צריך לדאוג לעבודתו הוא, ולא לעבודת הצד השני.
-
"קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים", כלומר - התעסק בעיקר בתיקון עצמך, ואל תחנך אחרים, כי זה שורש כל המחלוקות כולן.
בהצלחה

הי יעל,

ראשית חשוב לי שתבדקי עם עצמך האם רק במרכיב הזה שלו מדובר, זה שגורם לך להיות עצובה לידו, או שמדובר בעוד דברים. כתבת שאם היית יכולה כלכלית היית עוזבת אותו.. האם כל זה בעקבות העובדה שהוא "פשוט טוב מדי", כזה שלא מוכן להוציא מילה רעה? האם יש עוד?

לגבי מה שתארת כאן, לא בטוחה שמדובר דווקא ברמה דתית זו או אחרת שדרכה מתנהל כך, ייתכן ובכלל זאת האישיות שלו, כפי שהוא אומר לך- "זה אני", קחי או תזרקי. לגבי הצורה בה את ניגשת לשוחח איתו, חשבי רגע איך את מנסחת את עצמך כך שתוכלי להרוויח את ה"בעל הידיד נפש" הזה שאת רוצה כל כך.. אולי כדאי להתחיל מחדש, ולמשל אם מישהי ממש עיצבנה אותך, תוכלי להגיד לו מה *את* הרגשת ומה בעצם חווית מאותה אשה, ולא לצבוע את אותה אישה בצבעים קשים, שכנראה הוא כבר יגדיר את זה כלשון הרע ולא ירצה לשמוע.

במילים אחרות- את כאן המוקד ואת זקוקה לפידבק שלו, על מה שאת מרגישה. הוא כנראה לא יתן לך פידבק כמו "את צודקת, היא אשה נוראית".. אולי יוכל להגיד לך משהו כמו "גם אני במקומך הייתי נפגע." בכל תלוי באיך תבקשי את תשומת הלב הזאת ממנו.

מעבר לכך, נסי לקבל את תשומת הלב שלה את זקוקה ממעגל החברות שלך, ייתכן ולא תמיד אפשר לצפות מהבעל שימלא את כל הפונקציות- גם להיות בעל, גם אבא, גם לעזור, גם לתקן, גם לפרנס, גם לעשות קניות לשבת, גם לתכנן חופשה וגם להיות הכי קשוב והכי חבר בעולם. אולי אי אפשר לקוות לכל האשכולות האלו באיש אחד.