אני רוצה והוא לא

אני ובעלי חווים כרגע קשיים בחיי הזוגיות , אנחנו מאוד אוהבים ובעלי הוא אבא נפלא ובעל נהדר ,
הבעיה התחילה לפני שנה שנכסתי לדיכאון והתחלתי להיות מטופלת בתרופות נגד דכאון שגרמו לי להגיע לאורגזמות הרבה יותר לאט ממה שהיה קודם או לא לחוות אותה כלל , פעם לא הייתה לי בעיה לגמור מהר מאוד וזה התאים לי וולבעלי י כיוון שאצלו מגיל צעיר (אנחנו מכירים 18 שנה ) הייתה בעיה של להחזיק זיקפה ושפיכה מוקדמת , פעם זה לא הפריע לי כ"כ תמיד חשבתי שהמצב ישתפר והוא ילמד לא לגמור כל כך מהר , תמיד היינו עסוקים עם הילדים שהיו קטנים (אני לא גרה בארץ ) ובבניית החיים שלנו בארץ החדשה , לימודים ,עבודה, כך שאם זה הפריע לי תמיד היו דברים יותר חשובים , עכשיו אני בשלב בחיי שאני מנסה להשתקם מהדיכאון ומנסה להחזיר לעצמי סוג של שליטה בחיים שלי ולעשות דברים בשביל עצמי (כל חיי הקדשתי לבית ולילדים ולבעלי שיתקדם בעבודה וגם לכל העולם סביבי )
וזה מאוד מפריע לי ביקשתי כמה פעמים אחרי הרבה מריבות שבעלי יטפל בבעיה (ללכת לרופא ולבקש עזרה ) או לעשות תרגילים והא הבטיח שיעשה אבל הוא לא קיים את הבטחתו וזה המשיך במשך חודשים, אני מאוד אוהבת את בעלי ועכשו סוף סוף הוא ניגש לרופא והודה שיש לו בעיה והתחיל לטפל בזה , אבל הוא טוען כיון שהמצב היה כ"כ מתוח ביננו במשך שנה אין לו חשק לעשות שום דבר ,
בשבילי יחסי מין זה לא רק סיפוק אישי אלא גם סיפוק זוגי ומקור לאינטימיות אני מרגישיה שאיבדנו את זה השנה . יש לציין שבעקבות התרופות גם עליתי במשקל (גם קודם הייתי במשקל עודף ) ואני מרגשה כבדה ולא מושכת , חוסר הענות של בעלי גורם לי להרגיש עוד יותר רע עם הדימוי העצמי שלי . אני מרגישה שאני שוב שוקעת בדיכאון ומגישה שוב חוסר שליטה על חיי, (מה שחשבתי שסוף סוף השבתי לעצמי ). אני אמורה לאט לאט להפסיק עם התרופה לדיכאון ולהפסיק אותה באוגוסט .
יש לציין שאני עושה הרבה בשביל לרדת במשקל ספורט ופעילות מתמדת אבל זה לא משפיע כהוא זה כי מאוד קשה לי לאכול פחות בגלל התרופה שמגבירה לי את התאבון.
בנוסף המצב הפיסי שלי הולך ומידרדר שוב יש הרבה בעיות עם שלפוחית השתן ואני מטופלת יותר משנה באנטיביוטיקה , כל המצב הזה של חוסר בריאות + דיכאון + חוסר בסביבה תומכת (כל המשפחה והחברים בארץ ) מאוד קשה לי , תמיד חשבתי שהזוגיות שלנו היא המשענת העיקרית ונתן לי הרבה כח להמשיך ולבנות את חיי אבל כרגע זה גם חסר , יש לי שני ילדים מקסימים שאני מאוד רוצה להיות שם בשבילם והמשיך לתפקד רגיל אבל אני מרגישה שכל האנרגיות שלי גמורות .
אין לנו אפשרות לצאת לסוף שבוע (ישיכול היה להיות טוב בשביל להרגע ולהטעין אנרגיות ) גם כלכלית וגם כי אין לנו עם מי להשאיר את הילדים.
אני מבקשת עיצה איך להמשיך הלאה ? מה לעשות ? אני רוצה להרגיש טוב. כבר לא שואפת לאושר מושלם אלא להיות מרוצה ומסופקת.
תודה