קשר חזק

הי דורית,

אני רוצה לחדד משהו- האם התקשורת שלכם "גרועה" מעוד בחינות, או האם את תגדירי אותה כגרועה בגלל שאין מצידו רצון לשתף ולדבר יותר מדי? ז"א האם בגלל היותו לא משתף וסגור- זה הגורם לתקשורת הגרועה ביניכם? או שיש עוד מצבים בהם לא "רואה" אותך, את הצרכים או לא מתייחס לרגשות שלך, מזלזל וכו'? האם האהבה כן באה לידי ביטוי בדרכים אחרות?

כי בהחלט יש בני זוג, שלא תמיד רואים צורך או סיבה לדבר, לשתף, לפעמים צריך "להפעיל" אותם לזה. לפעמים צריך לקבל אותם ככאלה.

כך או כך, נשמע שיש עוד הרבה מעבר ואת לא מרוצה מהקשר. כן, אני חושבת שצריך ייעוץ, דווקא כי את פתוחה לזה ומבינה שאולי זה משהו שיכול לעזור. אני מניחה שלפני 6 שנים משהו בכל זאת מאוד משך אותך אליו, בכל זאת היה איזשהו חיבור, השאלה היא אם הוא עדיין שם, החיבור הזה, על אף הקשיים.

על תקשורת בהחלט אפשר לעבוד, ואם שניכם רוצים ומאמינים בקשר, אני בטוחה שניתן לעשות משהו לפני פירוק החבילה, וגם כמובן לטובת הילד.

אם אחרי שתתנו צ'אנס אמיתי (ז"א להתמיד בתהליך של הטיפול, להאמין בו ובאמת לשנות הרגלי תקשורת) - אם לא תרגישי שזה באמת "זה", אחרי שניסית גם את ועשית מאמץ לשפר, אם תרגישי עדיין לא מסופקת ושזה לא זה, רק אז כדאי לחשוב על פרידה. אבל לא לפני שניסית לגייס אותו לתהליך זוגי בטיפול.

נסי במקביל גם לבדוק האם השיתוף והשיחות מבחינתך צריכות להיות רק איתו, האם שיחה עם חברה מספקת אותך במקום הזה, או שתמיד תבקשי את תשומת הלב הזאת גם ממנו? לפעמים בני זוג לא יכולים לספק הכל, ו"תקשורת" זאת מילה גדולה- היא כוללת הרבה מרכיבים, כולל יחסים אינטימיים. לכן כדאי שתגדירי לעצמך בדיוק איפה התקשורת לא טובה, ואיפה היא דווקא כן. אולי זה יעשה קצת סדר.

לגבי הפרשי גיל, תראי מדובר בכמעט 20 שנה, ייתכן ויש לזה אפקט. אבל למעשה הצהרת כי כבר מהתחלה לא היתה תקשורת מאוד טובה. אני מסכימה שגבר בן כמעט 50 ייתכן ויתעניין בתחומים אחרים או יחפש יותר "שקט" ויישוב הדעת מאשר בחורה בת 30 שזה עתה הפכה לאמא ולמעשה מתחילה את חייה מבחינה זו. אבל לא הייתי שמה שם את הסיבה לתקשורת לקויה.

קודם כל עדי תודה על תגובתך כשאני אומרת תקשורת לקויה זה במכלול הוא לא שואל אותי שאלות על חיי בוא נגיד שאני מרגישה שאני לא מעניינת אותו גם שאנחנו מדברים על דברים מסויימים ואת יודעת מה זאת אישה היא אוהבת לדבר על הכל הוא לא נותן לי לדבר כמו שאני רוצה הייתי רוצה חבר חבר אמיתי שותף שיודע מה עובר עלי משום מה זה לא מעניין אותו את יודעת שהוא בקושי יודע מה עבר עליי בחיים האלו הוא אומר שזה לא מעניין העבר רק מה שעכשיו הוא שוכח שאנונו מי שאנחנו גם בגלל העבר לפעמים את רוצה ששיחה תזרום בכיף ושהוא יזרום איתך זה אף פעם לא קרה הוא סגור אנחנו אף פעם לא יושבים עם חברים יחד אני לא מזמינה כמעט הביתה כשאני יוצאת לחברות והוא לחברים ביום מסויים ושמה מטפלת הוא רוצה שאני אבוא בדיוק בשעה שלו ולו מותר להתעכב ומידה וזה לא יקרה הוא ילך לישון בבית שלו(יש לו בית משלו ) בואי נגיד שאני כבר לא מי שאני אם הייתי בחורה מופנמת אני נעשתי יותר גרוע אני לא יודעת אם אני שמחה יש לי כנראה בעיה רצינית עם עצמי רצינית ביותר תראי ניסתי אין ספור לדבר איתו לנסות להביא אותו לכיוון שלי פשוט כלום כלום הוא אומר זה מי שאני ואת לא יכולה לשנות אותי אמרתי לו שאני לא מנסה אפילו רק קצת את יודעת השתדלות מצידו מילה טובה הוא בקושי זורק לעברי משהו אני כבר לא מרגישה אישה וכמה שהוא אומר שאני האישה שלו זה מתחיל לדעוך מיום ליום הבעיה שהוא הפך להיות כמו משפחה שלי וזה מאוד קשה בשבילי אהבתי אותו מאוד אבל מפעם לפעם זה כנראה מתחיל לרדת כנראה אני פשוט רק צריכה להחליט שאני עוזבת אבל צריכה את הביטחון הזה לקחת אומץ ואני רוצה ללכת לייעוץ אבל קשה לי מאוד להגיע למקום כזה ולתת את פרטיי האישיים וספר את סיפור חיי זה מרגיש לי שאני נחשפת מידי ואני בחורה סגורה ודיסקרטית מאוד אשמח לשמוע את תגובתך

הי שוב דורית,
תודה ששיתפת שוב ועידכנת בעוד פרטים.

עכשיו הבהרת למעשה שאת לא מסופקת ולא מרוצה מהקשר, מהזוגיות איתו, קשה לך. כתבת כמה דברים חשובים:
1. את מאוד רוצה מישהו שיקשיב לך ויהיה שם עבורך, איש מקצוע.
2. את לא רוצה בקשר הזה וחוששת לחתוך ולעשות לזה סוף, אבל בפנים את יודעת מה התשובה.
3. את חוששת מחשיפה מול איש מקצוע ואולי גם ממה שיצוף שם- התחושות, הפחדים..
4. את רוצה מאוד למצות את עצמך ולהרגיש "את" שוב.

לפי אלו נראה שהזוגיות הזאת לוקחת ממך הרבה "ממך", או ממה שהיית.. משאירה אותך חסרת ביטחון וחסרת אמונה שתוכלי לעשות את הצעד הזה של עזיבה.

צדקת כשאמרת שייתכן ויש כמה בעיות שאת צריכה לעבד אותן ולפתור אותן, ואולי הגעת לשלב כזה בחייך שאת אומרת - די, צריך לעשות מעשה ויותר מהכל לעזור לעצמי. וזה צעד חשוב שאת צריכה לעשות: להיעזר בתמיכה מקצועית, ויחד, לפתור ולעבד את הדברים.

לגבי חשש מחשיפה בפני מישהו אחר: אם היה מדובר באדם פרטי, חבר או ידיד, הייתי מבינה אותך ואולי מצדיקה. אבל, החשש שלך מיותר. לאנשי מקצוע (טובים, ויש הרבה) יש כללי אתיקה ברורים בטיפול, ביניהם גם עיניין הסודיות והפרטיות שלך. כל מטפל זוטר לומד ויודע היטב את החוקים האלו, בכללם מה מותר, מה אסור, שמירה על דיסקרטיות ועוד. אין לך מה לדאוג מבחינה זאת. אני מרגישה שאת גם חוששת מההצפה של הדבררים מעל פני השטח- סיפור חייך וכל האמוציות שיעלו יחד איתו. גם את זה המטפל מכיל ומחזיק יחד איתך וגם על זה עובדים יחד. זכרי שבתהליך הזה של טיפול את ממש ממש לא לבד. את תתמלאי בכוחות, וכמו שבני כתב יפה- תפקיד המטפל בין היתר הוא להכיל את הכאב שלך, לעבד אותו יחד איתך ולהחזיר אותו במצב מעובד אלייך. זה על רגל אחת.

אז אל תהססי, תתבשלי עם זה עוד קצת, תחשבי על היתרונות וכמה זה יכול לקדם אותך וקבלי החלטה נכונה.

בהזדמנות זאת- בני, תודה על הפידבקים, אני שמחה לדעת שהדברים עוזרים, זאת המטרה לשמה התכנסנו.. שוב תודה.

שוב תודה רבה לך את צודקת בהחלט נעלמה לי האמונה ויש לי פחדים לעזוב אני חושבת שהקשר הזה מיצה את עצמו והפחד לעזוב הוא גדול מדי ומאוד קשה לי הנתק הזה מכיוון שהוא "המשפחה " שלי עכשיו כנראה אצטרך לעשות זאת בצעדים קטנים ולאט לאט ובחוכמה שגם לי יהיה קל הוא תמיד אומר לי שהשוק בחוץ על הפנים גם כשאני אומרת לו שבסוף אני לא יהיה איתו הוא גרם לי לאבד אמונה נשאבו לי כל הכוחות ואני בחורה חזקה תמיד היה קשה לי עם פרידות אבל כשהרגשתי שזה לא מתאים תמיד קמתי ועזבתי אני כבר לא מאמינה בעצמי ואני טיפוס מאוד מאמין אני צריכה לגלות כמו שאמרת את עצמי מחדש שאלתי אלייך את מקבלת מקרים כמו ששלי? אם כן אשמח ליצור עימך קשר

הי דורית,

אני מחזקת אותך על הנחישות ללכת לייעוץ, אני חושבת שזה יכול להביא אותך למקומות טובים.

תוכלי לשלוח לי מייל (מופיע בפיסקה עליי למעלה).