אבטלה וייאוש

הי א',

את מתארת בבירור איך התהפכו היוצרות- את, שהיית עצמאית, אולי אפילו תרתי משמע, דחפת את בעלך להיות עצמאי אף הוא והיום הוא אדם מצליח. ואת, למעשה, צריכה להיות מחזיקת המשפחה בבחינת הסיבובים לגנים, סידורים ותחזוקת הבית לבטח.

כתבת שבגלל שהוא לוקח את הרכב אין לך אפשרות לצאת לעבוד. את בטוחה שזה הגורם? אני מבינה את הנוחות שברכישת רכב נוסף, אין ספק שזה יכול להקל מאוד. אבל משהו אומר לי שעם קצת יותר יצירתיות את דווקא כן יכולה לצאת לעבוד ולהאמין בעצמך שאת מסוגלת לכך, אל מול לשים אצלו את האחריות על כך שאינך עובדת..

יש אפשרות לרכוש רכב נוסף, לא חדש, אלא במחיר זול שישתלם לכם בבחינת הנסיעות הקטנות והיציאה שלך לעבודה חדשה. סתם לשם הדוגמה, לפני כמה ימים ראיתי מודעה לרכב מיצובישי סופר לנסר בפחות מ-10,000 ש"ח, והוא נחשב לרכב אמין וטוב. אז כן, כמובן שזה לא מושלם, אבל בשביל הסידורים הקטנים אני חושבת שאפשרי בהחלט למצוא משהו בגדר "פשרה", וכשתהיי עצמאית ותרוויחי, אולי אפילו תוכלי להרשות לעצמך לקנות משהו טוב יותר.

אבל את צריכה להיות אמיצה, את צריכה לקחת את המושכות ולהיות -את- האחראית לאם את עובדת או לא. כמו שאז היו לך את הכוחות ודחפת את בעלך להיות עצמאי- אל תצפי שעכשיו הוא יעשה את זה (להרגשתי יש בך תקוה כזאת..). עשי זאת בעצמך.

להיתפס לקונקרטיות לגבי הרכב המשפחתי, ששם הבעיה.. אולי.. אבל בפנים בפנים את יודעת ומרגישה כמה את רוצה לעבוד.. לכן זה לא בשמיים. שני ילדים ואת תיכנסו בטוח לסופר לאנסר (: