נפרדנו כך...

אני היקרה, הטלטלה הרגשית שאת עוברת (וסביר להניח שגם הוא...) היא התגובה הכי נכונה וטבעית שיכולה לקרות כאשר מסתיים קשר כל כך חשוב וכל כך מעצב כמו זה שהיה לכם - אהבה ראשונה...אילו זה היה עובר עלייך בקלילות ובאדישות - אז דווקא הייתי מודאגת שמשוה רגשי אצלך לא פועל נכון.
את מעלה את השאלות הנכונות, וכולן מעידות על כך שנקשרת אליו מאוד חזק, וכי עשית לגביו ויתורים רבים שהרגשת שעלו לך יותר מדי ביוקר. לאור השאלה שלך - "האם אפשר לקבל אדם אחר מבלי להרגיש שחייו באים על חשבוני". אני מבינה שלהישאר איתו בקשר היה כרוך בהמון ויתורים מצידך. לפי תיאורך הוא כנראה חייל קרבי, ואני רק יכולה לתאר מה הוא מרגיש שם בצד השני, כאשר הוא יודע כמה הוא רחוק וכי את ממשיכה לנהל חיים רגילים ולהיפגש עם אנשים צעירים, לרבות גברים ולעמוד מול פיתויים רבים. זה ממש לא פשוט עבור שניכם, להתמיד ביחסים לאורך זמן, במרחק כזה.
יחד עם זה, לפעמים האהבה היא מאוד חזקה ומצליחה לגבור על קשיי המרחק הגיאוגרפי. המחשבה לא להיות בקשר בגלל המרחק עולה ואז מתבטלת בגלל עוצמת האהבה...
התשובה הקלאסית, לנושא הקושי הרגשי - אשר בודאי שמעת מחברותייך וממשפחתך - היא שהכל עניין של זמן. ככל שיעברו יותר ימים - את תתרגלי למצב החדש וסערת הרגשות תירגע, ואם גם תיפגשי גבר אחר שימצא חן בעינייך - זה יעזור עוד יותר להשכיח את חברך הראשון ולעבור הלאה. הזמן גם יאפשר לך לחשוב על התקרבות למישהו אחר.
ואם תראי שהאהבה אליו לא מפסיקה, יתכן שתשקלו לחזור בעוד זמן מה. גם זה קורה, כאשר האהבה היא חזקה.