סהרורית

שלום
לפני כשבוע הכרתי בחור, היתה כימייה כבר על ההתחלה. הוא מקסים אותי מאוד.
מפרגן המון, איש שיחה מעניין, חכם מאוד רגיש-מאוד, הכי מהכל אני מרגישה מאוד נוח להיות מי שאני והוא נותן לי להרגיש שהוא מקבל אותי כמו שאני.
אני בת 32, היו לי קשרים עם גברים אבל מעולם לא מערכת יחסים זוגית רצינית בעיקר בגלל שגברים דחו אותי מלהיות האחת בשבילם, כלומר - כל ניסיון שלי להוביל לזוגיות נכשלה וזרמה ליחסים פתוחים שלא מובילים לכלום. ועם הבחור החדש אני מרגישה בפעם הראשונה וחווה המון התחלות בדברים קטנים שבונים זוגיות, אני מרגישה פרפרים בבטן, כיף לי ואני קורנת.
אני נמצאת כבר בשלב בחיים של לכוון להתמסדות (באופן כללי).
הבעיות מתחילות בגילוי אחד של השני, כמעט לכולם יש "תבנית" לבן/בת זוג ואנחנו כל-כך שונים זה מזו. הוא הכי לא הגבר שחלמתי שאיתו אני יהיה בזוגיות מכל כך הרבה סיבות: הוא לא יציב כלכלית, עובד בעבודה זמנית ואין לו מושג מה הוא עושה עם עצמו בהמשך, יש לו שאיפות אבל הוא מבולבל ולא נראה שהוא מוצא את ימין ושמאל בפאן הזה.
למרות שזאת רק ההתחלה אני רואה שהוא נפתח אלי ומרגיש חופשי לספר לי דברים מאוד אישיים עליו, על מי הוא ועל עברו. הוא בא מבית מפורק שהאמא נטשה אותו בגיל צעיר, ומהמעט שחשף על אביו נראה שהיתה שם בעיה רצינית ומורכבת באיך שאביו גידל אותו וכנראה עשה טעויות איומות שהשאירו משקעים וצלקות. והוא גם הודה בפני שהוא היה בטיפול פסיכיאטרי וסוג של אישיות גבולית.

הוא פתח לפני את תחושותיו ואמר שהוא כבר מתחיל להרגיש כלפי רגשות, אני מודה שגם אני מרגישה משהו, אבל התחושות מעורבות בהמון חששות, מצד אחד אני מפחדת להפסיק את הקשר ולפספסבחור מתוק וחם שכרגע גורם לי לחייך כל היום, ומצד שני אני חוששת שאני אפתח רגשות עזים ואקשר אליו וכבר יהיה מאוחר.
ואם לא להמשיך אז מה אני אמורה להגיד לו אחרי שהוא נפתח בפני ? באיזו טענה ?
האם יש סיכוי שהוא יתייצב ? אולי אני צריכה לדבר איתו על זה? ואם כן איך ? מה להגיד ?
אודה לכם אם תוכלו לתת לי מענה בהקדם, תודה.