ילד נוסף

נשמע לי שבעלך מנסה לשבור אותך לעשות את מה שהוא רוצה. ילד צריך להביא בהסכמת שני הצדדים ולא במניפולציות ולחצים. הרי אם הוא לא היה מעוניין בילד ואת כן, אז לא היה ילד.
אני חושבת שזה חשוב וטוב שאת יודעת מה את רוצה ועשית את כל השיקולים מבחינת היכולות שלך: יכולת לחוות בפעם השלישית הריון שאולי יפגע בך, יכולת כלכלית ויכולת נתינה כללית של אהבה, תשומת לב ועוד. לטעמי אלו בדיוק השיקולים שצריך לעשות.
מאחר ואת היא זו שעוברת את כל הייסורים הפיזיים שציינת, שהם רבים וקשים, את היא זו שצריכה להיות מוכנה לשאת בנטל. אני חושבת שזה ממש חצוף מצידו לזלזל בסבל שעברת ובקשיים שחווית.
ילד לא מביאים בשביל לעשות שלום בית או לרצות את בן הזוג, ילד מביאים מתוך תשוקה ואהבה. ילד דורש הרבה עבודה ובכדיי שיהיה כוח להעניק לו את כל צרכיו יש לרצות את קיומו.
אני חושבת שהבאת ילד מתוך לחצים של בן זוגך תהיה טעות גדולה.
פשוט אל תוותרי. אל תתקפלי. כל עוד את יודעת שאת לא מעוניינת בכך, תהיי חזקה ויציבה בדעתך. הוא לאט לאט יפנים. ואם הוא צריך קצת זמן של "ברוגז" בכדיי לקבל את דעתך ולחיות איתה בשלום, אז תני לו.
כל עוד הכל טוב ביניכם, חוץ מהנקודה הזו, הוא לא יעשה צעדים חסרי אחריות והוא ילמד לקבל את דעתך.
זה מה שאני חושבת ואני לא אשת מקצוע, רק אישה פשוטה מן השורה.
שיהיה המון בהצלחה!

בינתיים הוא מסתובב בבית עם פרצוץ חמוץ ....ודווקא שעכשיו חופש גדול ורוצים להנות ביחד עם הילדים הוא משרה אוירה לא נעימה בבית ...כי אנחנו בעצם בקושי מדברים אחד עם השני - רק על דברים הכרחיים (ניקית את הרכב?, צריך לעשות קניות וכו'..) וזה חבל כי עוד מעט מגיע סוף השבוע
וקשה להנות כל המשפחה ביחד כאשר המצב רוח בבית ירוד. חוץ מזה... זו סוגיה שנמשכת כבר המון זמן....כאשר היא מתפרצת מידי פעם...אבל הפעם הוא החליט להפגיז בגדול - מאוד נפגעתי ממה שהטיח כלפי - שהוא התחתן כדי שיהיו לנו הרבה ילדים, ואם היה יודע שאני רוצה רק שניים אז היה חושב פעמיים...זה מאוד פגע בי.

כיצד לנהוג? פשוט להתעלם? להמשיך לדבר אתו רגיל ? איך אני ממשיכה לנהל שגרת חיים רגילה בבית במצב הזה? כי להכנס שוב להריון אני לא מוכנה!

הבאת ילדים , הריונות, וגידול ילדים, הם הזכות של שני ההורים בייחד !
אם את סובלת במהלך ההריון אז גם בעלך סובל, ואם הוא אינו מרגיש את הסבל, סימן שינה בעיה בחשיבה הזוגית שלכם,
הכלל הוא הבעיה בצד אחד, ואתם בצד השני, ולכן שניכם אמורים לפתור את הבעיות בייחד,
אם את רוצה שיחול שינוי ובעלך ירגיש את מה שאת מרגישה, את צריכה לתקשר איתו בשפה פשוטה, אני ממליץ לך ללכת לסנת תקשורת, או לשיחת ייעוץ עם אנשי מקצוע בתחום הייעוץ הזוגי, ולקבל כלים לתקשורת זוגית טובה,
---
בתור גבר אני יכול להבין אבל לא להסכים ! אני יכול להבין את הראש שלו, כי לגברים רבים ישנה תפיסה שנשים עושות הצגות כדי להתחמק מהריונות, ואולי גם אמא שלו או אחיותיו לחשו לו באוזן שגם הם עברו הריונות קשים, ובכל זאת המשיכו ללדת, אז כך שיש כאן גם מודל מהמשפחה לרעתך,
---
תבקשי ממנו ללכת עם שק תפוחי אדמה קשור על הבטן, נראה אותו גיבור שעה אחת !
בהצלחה

תודה עבור התשובה.

והיתי שמחה לקבל חוות דעת של גב' דורית כהן בנושא.

הסברתי לבעלי את עמדתי בנושא מספר פעמים, ועד כמה קשה עוד הריון עבורי.
כפי שכתבתי, בעלי יודע עד כמה רגיש הנושא עבורי, שכן הוא היה לצידי כאשר הייתי מאושפזת בבית החולים מעל לחודשיים ואף עזר לטפל בילדינו הבכור שהיה אז קטן - גם המשפחה הסבתות עזרו ותמכו כי לא יכולתי לתפקד, ואני לא בן אדם מפונק כלל...להפך אני לא נחה לרגע וחושבת איך לדאוג לכל משפחתי כאשר את עצמי אני שמה בתחתית סולם העדיפויות...עדיין ההריונות שלי הם בלתי נסבלים והוא יודע את זה... אבל הוא חושב ששווה להתאמץ עוד קצת ולסבול בשביל עוד ילד...
וכן צדקת בקשר למשפחתו - הם משפחה מרובת ילדים, לכל הגיסות שלי יש מעל ל-2 ילדים, כך שהוא רוצה להרגיש כמו כולם....על חשבוני כמובן. וההורים שלו כמובן רמזו לו לא פעם שייתן לי זמן ואני יתרכך - מה שבפועל לא קורה ולא יקרה לעולם, ואת זה הוא התחיל לקלוט ולכן הוא גם נסער ומגיב בכעס ולא מדבר איתי - אני עדיין לא יודעת איך להמשיך מכאן כי נראה לי שהוא לא יוותר בנושא הזה וגם אני לא, ואולי דרכינו יאלצו להפרד וחבל שכך, כי לדעתי הוא טועה בגישה שלו -תינוק, בכל אופן, לא ייצא לו מכל העניין הזה וההתנהגות הזו - זו לא צורה.

אני מרשה לעצמי לדחוף עוד תשובה במקום או עד שדורית תענה,,, כי אני מכיר את הבעיה הספציפית הזאת מקרוב,---
מניסיון, 2/3 שיחות עם אנשי מקצוע ואתם על הרכבת הנכונה, חבל לפספס אפי' יום אחד על מריבה,
למרות שלך ברור שהוא זה שצריך את הייעוץ או את ההתפכחות, כדאי שתלכי את להציל את הזוגיות שלכם, בכל זאת נאמר ע"י החכם באדם " חכמות נשים בנתה ביתה" יש לכן את זה ! הגיע הזמן שתוציאי את זה מהכוח אל הפועל,
בהצלחה

אני יודעת שאת מחכה לתשובה מדורית, אבל רציתי להגיד בינתיים...מקווה שזה בסדר...:
אני מבינה את התסכול שלך, מהבחינה ש'הברוגז' הורס את הזמן שאתם מבלים יחד כמשפחה ובעיקר שעכשיו חופש ויש הרבה זמן משפחה. אבל אני חושב שזה חלק מהעניין וזה בלתי נמנע. יקח לו זמן להפנים את עובדת היותך רצינית ואת זה שהוא יצטרך לוותר על החלום שלו למשפחה גדולה.
כמובן שלא ניתן לדעת מה הוא יחליט לעשות, אבל את צריכה להניח לו, בכדיי שיקלוט את המסר החד והברור שלך. בינתיים יהיה קצת בורגז. תדברי איתו רגיל על ענייני הילדים והסידורים הביתיים, כפי שבני זוג לומדים לעשות במשך השנים מכורח החיים המשותפים. אני מניחה שזה יעבור לו ולמרות שיהיה לו קשה עם הוויתור הזה הוא יעשה אותו. האופציה האחרת היא להתגרש ממך, להביא הרבה ילדים מאישה אחרת ולחיות מפוצל בין שתי משפחות....נראה לי הרבה פחות סביר.
תבלי עם הילדים שלך, תהני איתם, תמשיכי כאילו רגיל והוא יצטרף אלייך כשיהיה מוכן. זו דעתי.

רעות היקרה, סליחה על העיכוב בתשובתי.
אף אני חושבת שזה לא יתכן שהוא יכפה עלייך עוד ילד בניגוד לרצונך. הוא מציב זאת בתור דרישה כלפייך.
אני לא מאמינה בדרישות בתוך זוגיות. חשוב לעבור לתקשורת של בקשות שאינן דרישות. כרגע הוא מפעיל כנגדך סנקציות משום שאינך נענית לדרישה שלו לעוד ילד, וזו דרך הרסנית שמסכנת מאוד את האהבה ביניכם.
אסביר למה:
הוא כועס עליך משום שאינך מוכנה לבוא לקראתו. אי לכך הוא מתרחק ממך ומשתררת בבית שלכם אווירה מתוחה, עויינת. ככל שזה יימשך זמן רב יותר - זה "מתיישב" על האהבה ועל החברות שהיו עד כה ביניכם ויוצר "הרעלה".

בניתם ביניכם משפחה יפה, וחבל מאוד להרוס במו ידיכם את מה שבניתם.

לכן - כמה שיותר מהר - עלייך להציע לו לגשת לייעוץ זוגי. לפני שהכעס ההדדי והריחוק והעוינות יחסלו את האהבה. כאן הזמן לא יעשה את שלו מבלי שתישאר צלקת כאובה. יש מצבים שבהם נדרש ייעוץ מקצועי וזה אחד מהם.

אבל הוא אינו מוכן ללכת לייעוץ זוגי היות והוא רוצה עוד ילד , וטוען שהוא לא זקוק למישהו שישכנע אותו שהוא לא צודק. מבחינתו אני זאת שטועה כי אני לא מוכנה ללכת לקראתו. הוא אמר שהוא רוצה עוד ילד עכשיו ולא מעניין אותו כלום. והוא ימצא את הדרך להביא עוד ילד. (זה מזכיר לי את הילד שלי בן 4 שרוצה סוכריה על מקל)
הבעיה היא שאין דרך באמצע - זה או שאני יכנע ויכנס שוב להריון כדי לרצות אותו או להסביר לו דרך ייעוץ זוגי שהוא טועה - אבל אם הוא לא מוכן ללכת לייעוץ אז מה עושים? אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם כזה דבר, ולא הייתי רוצה שנתגרש, אבל אני פשוט מרגישה שאין עם מי לדבר.

רעות, האם את יכולה להראות לו את התשובות כאן בפורום? או לשלוח לו אותן במייל? תני לו לחשוב על כך. כרגע הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה אז הוא ברוגז, כמו ילד קטן, אבל זו לא סיבה לתת לו את רצונו אם הריון נוסף מזיק לך כמו שאת מתארת - לא רק ההריון והבריאות שלך, אלא גם האפשרות שלך להתמסר לילדים ולעבודה שלך.

תודה רבה דורית, על תשובתך ותמיכתך.
שוחחתי עם בעלי על כך שכתבתי בפורום, אולם לא הראתי לו את הכתוב. הדבר הכעיס אותו שכן הוא בטוח כעת שבייעוץ ינסו להוכיח כי הוא אינו צודק בבקשתו (דרישתו) ועל כן מבחינתו יעוץ הנו מיותר (כי לבטח אינו מצדד בהתנהגותו)...

אני אראה לו את התכתובת בפורום, אמנם, תשובתה של מרי בעייתית עבורי - שכן, בעלי טוען שכל עוד הרופא לא יוכיח שהריון נוסף מסכן את חיי, כל טענותי נחשבים בעיניו כתרוץ סתמי לשלילת ילד נוסף -
אולם, לדעתי, אין צורך בכך שהריון יסכן חיים בכדי לא לרצות אותו - חוויתי באמת סבל וייסורים במהלך כל הריונותי וכן אין ביכולתי להתמודד עם גידולם של יותר מ-2 ילדים - סיבות אלו אמורות להספיק לדעתי, אולם הם אינם משכנעות אותו.

בינתיים...אנחנו ממשיכים לא לדבר...

לאחר יומיים של שתיקה בהם לא דיברנו, בעלי , חיבק אותי וישבנו לשוחח. הסברתי לו שמאוד נפגעתי מכך שאמר שאם היה יודע שאני רוצה רק שניים אז... ושהוא מקסימום יעשה אותם ממישהי אחרת. הוא צחק ואמר לי שהוא אוהב אותי מאוד ושבחיים הוא לא היה עושה דבר כזה הוא אמר:מה נראה לך שיש לי כוח לשתי משפחות. הוא טען שמאוד נפגע כי למעשה לא נתתי לו זכות דיבור. ההריונות שלי היו כה טראומתיים עבורי שכל פעם שמעלים את הנושא אני פשוט אומרת בהפגנתיות שאני לא מעוניינת לדבר ומעבירה נושא - מטילה ווטו בעצם. הוא טוען שזה לא צריך להיות כך, כי על דברים שמפריעים צריך לדבר ולשתף ולא להדחיק ולא לדבר בכלל, ונורא חשוב שגם אתן לו לבטא את דעתו ולא "אסתום לו את הפה".
השיחה ביננו היתה מאוד רגועה. הוא הסביר לי כי הוא מבין ויודע מה עברתי ומבין את הסבל שלי ולא ממעיט בערכו .אבל עדיין היה מאוד רוצה שיהיה לנו עוד תינוק.קטן וחמוד.הוא אמר שהוא יעזור לי ויפנק אותי ויתמוך בי כל ההריון. הוא יביא מנקה..ניקח מעקב פרטי אישי וצמוד והכל כדי שיהיה לי נוח.כי הוא יודע כמה סבלתי. הוא הוסיף שאני לא חייבת עכשיואפשר לחכות עוד שנה, שנתייים,אפילו ניסע לחו"ל. לנופש.ואולי מי יודע.זה יבוא לי פתאום.
אולם, אני אמרתי לו שאיני מסוגלת ואיני רוצה לעבור את הגהנום הזה שוב, ובנוסף איני מסוגלת לחלק את עצמי ליותר משני ילדים, היות והנטל על חיי יהיה קשה מנשוא. תשובתו היתה כזו: בואי לא נשלול את זה על הסף,תשקלי קצת,ניתן לזמן לעשות את שלו.אני אתשאל אותך מידי פעם מה את מרגישה.אבל ההחלטה תיהיה שלך ואם בסוף תחליטי שלא,אז בסדר אני אקבל את זה אבל לפחות אני אדע שחשבת על זה ונתת לי להביע את עצמי . שאלתי אותו: " ואם אני בסוף עדיין אחליט שלאתוכל לחיות רק עם שני ילדים ולהיות איתי מאושר?"...אז הוא ענה: "תראי אני רוצה עוד אחד, אבל אני רוצה שזה יבוא גם ממך ואם לא,כן נישאר עם שניים מה נעשה..אבל העיקר שתיהיה בינינו תקשורת ושנדע לדבר אחד עם השני על הרגשות והבעיות.כי זה הכי חשוב".
אמרתי לו שבסדראבל בליבי עמוק אני מרגישה שככל שעובר הזמן והשנים איני מעוניינת בעוד ילד.אני חוששת מה יהיה באמת שהזמן יעבור ואני לא ארצה?באמת לא בא לי וגם לא נראה שיבוא.
האם ההחלטה שעשינו לתת לזמן לעשות את שלונכונה? אני גם בונה על כך שהזמן יעבור והזמן יעשה את שלו.ואז אולי בינתיים גם לבעלי לא יהיה חשק והוא ישכח מזה ושני הילדים שלנו יגדלו ולמי יהיה חשק לחזור לאחור לכל החיתולים?כאילו.העניינים אכשהו יסתדרו מעצמם... ואז בסוף גם יגיעו הנכדים מהם הוא יוכל להנות . זה יכול לקרות??מה דעתך?

שלום רעות, את נשמעת די בשכנעת במה שכתבת.
השאלה המרכזית האם "הסבל" שלך במהלך ההריון היא הסיבה, או אלה "התרוץ"
אם אכן הדברים שכתבת הם נכונים ורופא הנשים אמר שהריונות נוספים יסכנו אותך
אז פשוט, תקבעו פגישה עם הרופא שיגיד לכם את אותם דברים שוב!!! שיזכירו לבעלך.
אני משוכנעת שאחרי פגישה שכזו לבעלך לא יהיו כל טענות כלפייך. ואם כן אז זו חוצפה שרק ייעוץ יוכל לפתור. את משיגה 2 במכה:
1. הוא רואה שאת באה לקראתו ופונה יחד איתו לרופא.
2. הרופא שהוא סמכות ללא ספקות, יעשה בשבילך את העבודה.

בהצלחה ~

הסיבות שאיני רוצה בילד נוסף הם קודם כל ההריונות הקשים מנשוא שחוויתי, ושנית יכולת הנתינה וההשקעה שלי אשר מספיקה לשני ילדים - כאמא אני מכירה את יכולותי ומגבלותי.
טענותי הם לא בגדר תירוץ - הם משקפות את הרגשתי ואת מה שעובר עלי .
הריון נוסף לא יסכן את חיי, מבחינה רפואית...ולכן אף רופא לא יחתום לי על כך.(אלא אם באמת מתים מסבל ...בסופו של דבר)

אני חוזר על דבריי -
תלכי את לבדך לשיחה או שניים, תקבלי כלים להעביר לו את המסר נכון,
את מנסה לשכנע את כולנו שאסור לך להיות בהריון, עקב בעיות רפואיות,
לא זאת הנקודה.
מותר לך להרגיש טוב ולרצות את החופש שלך, או לראות את טובתם של הילדים ע"פ הילדים שיבואו---
העניין הוא חוסר תקשורת והבנת הצד האחר,
כאן אתם זקוקים לגורם שלישי שישקף את השיקולים של כל אחד מכם, זה הכול !
בגלל שאת יותר חכמה מבעלך,,, הצענו לך להיות זו שלוקחת יוזמה והולכת לייעוץ,
בהצלחה

שלום רעות,
לפי דברייך, הבעייה היא שאינך רוצה לעבור הריון נוסף! ולא משנה מהי הסיבה.
הריון קשה או שאינך רוצה בילדים נוספים כלל.
יכול להיות שבשלב זה זוהי הרגשתך שאם הזמן תשתנה.
הסיפור שלי מאוד דומה לשלך, אך אצלי הסתיים לא טוב כלל.

אני היום בת 48 , לפני כ6 שנים נפרדתי מבעלי על רקע דומה.
לא רציתי לעבור את אותו סבל בפעם השלישית, מה גם שיש לי ילדים משני המינים.
גם אני קבלתי ייעוץ ונתנו לי את כל הגב שיכולתי לקבל. אז שנה אחרי הגירושין בעלי התחתן והביא 2 ילדים. ואני שלא רציתי כלל להתחתן הכרתי בחור נשויי שלא רצה ילדים באותה תקופה. ועזב אותי לאחר שנתיים של חברות. מאחר שגם הוא רצה ילד משותף אך מאוחר. המשבר היה מאוד קשה!
חזרנו והיה לי חשוב לא להשאר לבד ואופס נכנסתי להריון. והחלתתי ללדת.

ילד מתוק ומקסים. אך הגורל לא אהב את זה , כאשר נודע לגרוש שלי שאני בהריון, לפתע ילדניי נתקו איתי את הקשר ואינם רוצים לראות אותי. נתתי להם את כל הנשמע..הם כועסים ובצדק!!

אני ממליצה לך לשקול היטב את צעדייך ולא הייתי מקבלת החלטות על סמך דעות שלך אנשים.
יכול להיות שהיום את לא רוצה ואוליי מחר כן ?
תקחי הכל בחשבון, ומה שחשוב זה שתשמרו על מה שבניתם, זה לא קל לבנות, אבל קל להרוס!

תלכו לייעוץ כדי לשמור את הזוגיות שלכם! מאוד חשוב שהאהבה שלכם לא תברח.

שרית.

תודה על תגובתך.
הצטערתי לשמוע את הסיפור שלך, שכן הוא צימרר אותי לחלוטין.
לפי פני הדברים .... זה נראה שלא משנה כמה אני אשקיע בזוגיות ובמשפחה וכמה אהבה שאתן...זה לא ישנה כלום...כי ברגע שאיני רוצה ילד נוסף הוא יילך לאשה אחרת ויקים משפחה חדשה - זה נשמע מטורף לוותר כך על הכל . מצד שני, אני תוהה, אם באמת יקרה הדבר, עד כמה הוא באמת אוהב אותי ועד כמה הקשר ביננו חשוב לו - מלבד הנושא של הבאת ילדים.

כמו שדורית כתבה לך, שמרי על הזוגיות שלכם שלא תדרדר.
חשוב שהברוגז הזה לא ימשיך לעד, ושהילדים לא ירגישו בו
כי ה"ברוגז" הזה יכול להיות רק ההתחלה ומשם כבר תאבדו שליטה.

תשמרו על כבוד הדדי על האהבה שלכם, על המשפחה שיצרתם יחד ואל תוותרו על סקס.
כי אם זה לא יתקיים אתם יכולים מהר מאוד לדרדר את הזוגיות שלכם.
תתרגלו למצב ....וזהו אבוד!

היום אני יכולה להבין גם אותו, מה שלפני כן לא ניסיתי כלל.
ואת יודעת מה, יכול להיות שאם תחליטו שבעוד כמה שנים תנסו, לא בטוח תצטערי על זה.. (:

אל תשתפי פעולה עם הברוגז, ואל תגרמי להחרפתו. תיהי רגישה גם כלפיו ואל תשללי אותו ללא זכות דיבור. כמו שאני עשיתי.

לכו לייעוץ מקצועי כמו שדורית המליצה.
שמרו על אהבה חברות טובה ומשפחה. ותפנו זמן לזוגיות כמה שיותר.

שרית