פרידה

בת 30 , מתארת מערכת יחסים של 8 שנים עם גבר "נפלא" שאינך אוהבת , אין בך משיכה אליו,אין סקס, ועם כל זאת קיימת את הזוגיות הזו 8 שנים.... ??
מכך נובע שלבטייך על היותך "נצלנית" ועשית זאת מתוך נוחות ותמיכה כלכלית -אכן נכונים .
את פשוט לא הגונה בקיום הקשר הזה, מטעה את הגבר , נוטעת בו אהבת שווא מזוייפת , וחיה בשקר גם את חייך שלך .
סיימי את הקשר הזה לטובתו , לא מגיע לו אחת שכזו .

מה שמטריד אותך איך את נפרדת מהכלב ? ולא מהבחור האומלל ש 8 שנים נתן לך את אהבתו תמיכתו הכלכלית ואינו מודע לכך שהכל היה מסיכה , תחפושת , והטעייה מצידך .
הקשר הזה לא קיים כבר , ולא היה קיים מלכתחילה ....תארי לך לו היית במקומו ?
לכל הפחות תהיי הוגנת ותסיימי את מסכת השקרים הזו .

דנה יקרה!
לגבי פרידה כבר החלטת ואין לך לבטים. את למעשה מבקשת לדעת איך לעשות זאת מבלי לעורר בו חשד לניצול מצידך וכעסים כלפייך על כך שלא תמשיכי לגמול לו חסדים על תמיכתו הכלכלית. גם בשנים בהן למדת, מערכת היחסים לא היתה סוערת ביניכם, אבל היתה נוחה לך.... לא נכון ולא הוגן להמשיך ולמסד קשר זוגי רק בגלל שאת מרגישה מחויבת לו על שפירנס אותך בשנים האחרונות. היום, אחרי סיום לימודייך, תיפרדו כידידים באופן הכי מכובד שתוכלי למרות שאין לי ספק שיחוש נבגד. תוכלי להתפרנס בכוחות עצמך ולהציע להחזיר לו במהלך הזמן את הסכום אותו את חייבת, ולגבי הכלב - אני בטוחה שתגיעו לאיזו פשרה.
לא מושכים קשר זוגי 8 שנים כשאינו מוצלח ובטח לא בונים עתיד משותף על קשר כל כך לא אמיתי !

אולם לא מדובר כאן במערכת יחסים שקרית, לפחות לא מצידי. בן זוגי יודע בדיוק כיצד אני מרגישה, והייתי פתוחה בלבטיי לאורך כל הדרך. הודיתי בפניו על חוסר המשיכה המינית (מה גם שהוא שם, לא? הוא מרגיש את זה על בשרו) ועל כך שאינני מאוהבת בו, אלא אוהבת אותו כחבר, כאדם.
אינני בוגדת בו, ברמה המעשית בכל-אופן, למרות שצצו הזדמנויות לא מעטות במשך השנים. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני מודעת ליופיי ולהשפעתי על גברים.
תמיד עודדתי אותו מבחינה מקצועית ואישית ועמדתי מאחוריו כשעברנו קשיים. אני לא פרזיטית שחיה על חשבונו, כי למעשה אני זו שתמכה כלכלית בקשר בארבע השנים הראשונות. נפגשנו וחיינו בחו"ל בתחילה ועקב נסיבות משפחתיות חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד. גם במהלך הלימודים עבדתי בעבודות שונות כך שלא חייתי כנסיכה על זרי דפנה ורחוק מזה.
הוא לא מוכן לוותר עליי למרות שהוא מודע לכל מה שאני מרגישה כלפיו. הוא מוכן להשלים עם הכול ובלבד שנהיה ביחד, כי לדבריו אני האחת שלו. לא הייתה לי סיבה של ממש לעזוב, אני מודה, אז נשארתי.
והכלב? כן, אני מאוד קשורה לכלב. לעזוב אותם עבורי יהיה ממש להתגרש. וזה קשה. כל כך קשה שלא הלכתי עד עכשיו. ובאמת שאינני יודעת כיצד לעשות את זה.
יהודית, תודה על תגובתך אך המצב מורכב יותר ממה שאת מתארת.
מיכל, אני מבינה שאת חושבת עליי כביצ'ית נצלנית, אבל אני ממש לא.
אשמח אם תייעצו ולא תמתחו ביקורת.
תודה,
דנה.

דנה יקרה!
התמונה התבהרה ונראית שונה בתכלית עם המשך הצגתה. צר לי על שמיהרתי לבקר. הצדק אתך וזה מלמד שוב ושוב שתקשורת כל כך חשובה ואסור למהר ולצאת מנקודות הנחה מבלי לקבל תמונה מלאה וזאת למרות שפה בפורום קשה לשטוח את כל המרכיבים. הבהרת בפנייתך השנייה ששיקפת לו את תחושותייך כלפיו והיית הוגנת כבר מתחילת הקשר, מה שמשנה את ההתייחסות לחלוטין. מצד שני, קשה לייעץ לך איך לבצע את הפרידה. אבל ברור שאסור לך לוותר על חיי אהבה, מין, ריגוש, תשוקה, משיכה, עיניין, רמה מנטלית דומה ועוצמה עם בן הזוג. תיזמי שיחה גלוייה וזכרי שמה שיוצא מהלב נכנס אל הלב. סביר שבן זוגך הנוכחי לא ירגיש בנוח כשיבין שאת כבוייה וחסרים לך כל האלמנטים שמרכיבים זוגיות טובה לחיים. ולכן נסו לשקול, אם ישנה אפשרות לשמור על קשר מסוג אחר - חברות/ ידידות אולי, לשמור על קשר. לא חייבים להתנתק לחלוטין. אפשר לגור בנפרד זה מזה אך בסמוך (בגלל הכלב), ולאפשר לחיי אהבה חדשים עם אחרים להכנס לחייכם.

ותודה על תגובתך הרגישה והקולעת. זה בדיוק העניין. על כפות המאזניים מונחות מצד אחד אבני חן כמו ביטחון, אהבה, חום, חברות וכבוד הדדיים ומצד שני המיניות שלי, האני שלי בקשר, הריגוש האינטלקטואלי והפיזי.
את יודעת, שמעתי את יובל כספין אומר פעם באיזו תוכנית : "הזיון הטוב ביותר הוא זיון השכל". אני ממש רעבה לזיוני שכל, סליחה על הצרפתית שלי.
העניין הוא שאני מפחדת. מפחדת לעזוב גבר כמוהו וליפול ברשת אחד הזאבים בעור כבש שם בחוץ. זה לא שאני נאיבית, אבל נפילות אכן מתרחשות בחיים ובגיל מסוים זה מתחיל להיות יקר לעשות טעויות. הקונכיה הזו טובה לי, לא אשקר לך. ושוב, מצד שני, כשהמחשבות על פרידה מכרסמות חזק כל כך, זה כבר לא עניין של החלטה אלא של ביצוע, לא?
דבר נוסף, אני לא כמהה להתחיל זוגיות חדשה. להיפך, אני ארצה המון מרחב אישי כשסוף סוף (אם וכאשר) אאזור אומץ לעזוב אותו.
האם אני עושה את הצעד הנכון, יהודית?
האם דורית יכולה בבקשה להביע דעה?
אני רוצה לציין שקושי נוסף הוא שסביבתי הקרובה, משפחתי וחבריי, מאוד אוהבת אותו, משפחתי קיבלה אותו כבן לכל דבר. הם לא מבינים מדוע איני רוצה להתמסד איתו ומדוע אני רוצה להיפרד.
האם אני צריכה לחזור להורים (אני תפרנית עדיין, עוד לא כיסיתי את כל חובותיי)?
תודה על עזרתכן,
דנה.

דנה יקרה!
האם את באמת מוכנה לוותר על הסיכוי לאהבה אמיתית, ריגוש, קשר אינטלקטואלי, המיניות שלך, פלירטוט מתמשך עם בן זוג נאהב, לטובת בינוניות ונוחות? האם תוותרי על כל אלו, תמשיכי לתת לַפחד לנהל אותך, ותשארי בקשר בינוני כל חייך בגלל נוחות כלכלית ורצון לרָצות את הסביבה הקרובה? ההחלטה צריכה להיות רק שלך. לא של המשפחה ולא של חברים, שאגב תקשורת עם הקרובים אליך ובשיחות אינטימיות ישרות ופתוחות אתם, רצוי שתבהירי לעצמך ולסביבה את צרכייך וציפיותייך מזוגיות כפי שאת רואה לחיים.

כן, אין מנוס. כנראה שאצטרך לסיים את הקשר הזה בקרוב מאוד וגם לעשות איזושהי הסתכלות פנימית מעמיקה בדרך.
תודה לך, ביטאת בגלוי את מה שאני חשה

אלה היקרה, קראתי את כל התגובות, ואני לגמרי מסכימה עם מה שיהודית כתבה לך, ואני גם רואה שאת מסכימה איתה.
אני יכולה להציע לך טכניקה שאולי תעזור לך: דמייני את עצמך בעוד חמש שנים מעכשו. מה את מאחלת לעצמך? איזה בן זוג היית רוצה שיהיה לך? איך את רוצה להרגיש כלפיו? עד כמה חשובה לך האפשרות לשוחח איתו שיחה אינטלקטואלית, ושתהיה ביניכם משיכה מינית גבוהה? חישבי, אם מופיע לך במחשבות הללו בן זוג אחר, ולא הוא אפילו מישהו דמיוני, לא מציאותי, חישבי מה זה אומר לגבי הצעדים שעלייך לעשות מחר בבוקר, גם בשבילך וגם בשביל בן זוגך הנוכחי. ברור שזה יהיה קשה וכואב להתנתק, אבל זה "ניתוח" שעליך לעבור. ברגע שהדברים יהיו מאוד ברורים לך, ולא תהיה לך התלבטות - יהיה לך הרבה יותר קל לבצע.

מצטערת שהשם שונה, אולם זה לא באשמתי. ניסיתי להכניס הודעה לפורום אחר בשם שונה וזה שינה גם את השם בהודעה הזו. אז רק להבהיר, שמי הוא דנה.
החלטתי שאני עוזבת אותו.
אני עוברת כל כך הרבה תנודות (טלטלות, ניתן לומר) באופן אישי לגבי כמעט כל אספקט בחיי, שהפורום הזה צר מלהכיל, ולכן קשה לי להסביר לכן כאן את עומק הרבדים. אני מרגישה שאני חייבת לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמי. אני בת 30 בסה"כ, אני מ ר ג י ש ה צעירה וכמהה לעולם. מיליון דברים לא עשיתי והם בוערים בי עכשיו. אולי חלק מן הדחיפות הזו קשור לעובדה שאני מתמודדת עם סרטן נוראי, מפלצתי ואגרסיבי שתקף את אימי לאחרונה וגרר טיפולים קשים מנשוא. שוב, זו לא הבמה לרבדים האלה. תובנה פסיכולוגית שעלתה לי לא מזמן היא שאני מחזיקה במערכת יחסים יציבה זו כי זה העוגן של האופי הלא שקט שלי.
והנה, אני צריכה לחשוב כיצד להתחיל מחדש ולצאת החוצה. לא רק ממערכת היחסים אלא גם מבועה שאני מקיפה בה את עצמי. איך? אני חייבת למצוא את הכלים ולעמוד מול הפחד. אני חייבת לחיות.
תודה, בנות,
דנה.

דנה יקרה!
אני מניחה שספגת הרבה כוחות מחברך היציב-העוגן וזה התאים לתקופה מסויימת בחייך. ועתה , עם הבחירה שלך "לחיות את החיים", ובעזרת הכלים שדורית הציעה להתכווננות, כשאת שלמה עם עצמך, תוכלי לצאת באומץ ובנחישות לחיים אמיתיים, מלאי עוצמה, אהבה והגשמה. חיזקי ואימצי!

וזה מה שיוצר את הפער בינכם.לדעתי הבחור הוא יהלום כי היום אין כאלה בחורים וכנראה את הרבה יותר ממנו שהוא ממש סוגד לך כי כך הבנתי. אוהב נטו ללא תמורה. הראיה שלי אולי קצת מיושנת ואני חושבת שעם אהבה לא הולכים למכולת ויש כאן גם נושא הכלב-כלב לא חי לנצח מקסימום 12 שנה.לדעתי אם תיפרדו לא מובטח לך שתיתחתני מהר וכנראה שתהי אמא מבוגרת.אני ילדתי בגיל 39 והיום אני בת 59 והילד שלי בן 20 וקשה לו מאוד להיות בן להורים מבוגרים.אבל....הכל תלוי במה שתחליטי ועל מה שתיתפשרי כי אין מושלם בחיים רק באגדות.ועצתי היא לך שלא תיפרדו בצורה מוחלטת אלא תעשי פסק זמן לתקופה מסוימת ותחיו לבד ולא תחת קורת גג אחת.אני בטוחה שהבחור יסכים כפשרה מאשר לאבד אותך לתמיד.ולך יהיה זמן להחליט מה את רוצה בדיוק.אולי תגלי שבחוץ קשה לך לבד וירד לך האסימון שיש לך יהלום בבית ותתחילי לאהוב אותו? ואז גם יבוא החשק.