האם לא כל זוג מרגיש כך?.....

יעל היקרה , תיארת בצורה מאד מדוייקת את מצבם של הרבה זוגות, ב"התגלגלות" הטבעית של זוגיות.
זה עצוב כאשר זה ככה, ונדמה לי שאחוז גבוה של הזוגות חווים זאת כך.
אז מה לעשות?
נדרש כאן אומץ, קודם כל לנסות לנער את המערכת ולבדוק מה יכול לגרום לכל אחד מכם להיות יותר מאושר.

דיברת על הרצון בחופש.

ואכן זוגיות כמו שאת מתארת יש בה המון כבלים. אתה מרגיש כאילו אתה "מולחם" לבן זוגך ע"י הילדים והנכדים, ע"י התלות הכלכלית, ע"י החברים המשותפים.

אז האם אפשר ליצור חופש בתוך הזוגיות? אולי תתפלאי לשמוע, אבל מאוד יתכן שגם לבעלך, אם הוא "גבר מצוי", כמו שהזוגיות שלכם היא אכן "מצוייה" - יש רצון להיות יותר חופשי, ושאפשר להגדיל את "דרגות החופש" בתוך הזוגיות, בהיבטים שונים.
זוג יכול להתחיל שיח - דיון - על נושא החופש ולבחון אותו מול תחומי חיים שונים, לאוורר נושאים כמו סקס, אהבה, מטלות הבית, יציאה לחופשים, ועוד נושאים.
אני מכירה זוג בגיל 60 שסיפרו לי שמידי כמה שנים הם משנים את ההסכמות שלהם בנושאים הללו ומתאימים אותן למצב הנוכחי. יש זוגות שמגיעים בשלב הזה לזוגיות פתוחה יותר המאפשרת גיחות החוצה לצורך רענון הסקס, אפילו קצת אהבה חופשית ולא רק סקס. אם בני זוג משלימים עם כך שיש נושאים שכבר לא באים על סיפוקם במסגרת הזוגיות ומוכנים לפרגן זה לזו, ללא קינאה וללא נטירה - ניתן לחיות חיים חופשיים יותר בהם לא חייבים לוותר על כל הדברים היפים עקב היותכם נשואים זה לזו.
אני יודעת שיש בכך הגדלת הסיכון, אבל באותה מידה יש גם הזדמנות לחיות ולחוות חוויות שאחרת בן אדם מתייבש לגמרי אם הוא נשאר נאמן להבנות ולמוסכמות עליהן הוחלט בגיל עשרים.

האם זה לא הגיוני לשנות כל כמה שנים את ההסכמות? או לפחות לבחון אותן מחדש, עד כמה הן מתאימות לכם כיום? אפילו הקיבוץ שינה לגמרי את ההבנות עליהן הוא הוקם לפני מאה שנים. חברות עושות זאת כל כמה שנים על מנת לשרוד עיסקית. אז למה לא זוגיות?

דורית היקרה,

תודה לך על התשובה. השבתי המון על מה שהצעת לי ויש בזה הרבה הגיון אך לא בכל שלב בחיי הנישואין..... . בשינוי כזה גבר כן יקבל יותר חופש (כאשר גם כך לא חסר לו..) ואישה תישאר עם אותה אחריות על ילדים קטנים, על כביסות וכו' הרי כולם מסכימים שמי שמחזיק את הבית זו אישה..... אחרת הוא פשוט יתפרק...... אז מה עשינו בשינוי הזה?.....

יעל היקרה, לא ציינת בני כמה אתם. נכון שמה שאני מציעה מתאים יותר לגיל 45 פלוס, לאחר שהילדים כבר יותר גדולים.
יחד עם זה, שווה אולי לעשות "מיני מהפכה" מידי כמה שנים. למרות שזה יוצר לא מעט בלגן, ואי וודאות ומעלה את מפלס החרדה והלחץ - חשוב לעשות זאת.
למה?
כי אם מצטברים בפנים על מיני תיסכולים וכעסים ולא מעיזים להוציא אותם, אז הם יוצאים בצורה של תלונות, פרצוף עקום, הימנעות מסקס וקירבה ונוצר נזק שהוא לפעמים בלתי הפיך.
זוגות שלא נוגעים בבעיות ומנסים לעבור הלאה - יש סכנה שהרגש של האהבה פשוט יימחק עם הזמן, כי לא יהיה מה שיזין אותו כאשר עיקר התקשורת היא בהוראות, פקודות, טענות, ויכוחים, משחקי כוח...
לפעמים זה קורה רק לאחד מבני הזוג שהאהבה נמחקת, והוא מסתובב עם התחושה הזאת המון זמן, עד שמופיעה איזו אישה אטרקטיבית והוא מתאהב בה (או שמופיע גבר ואת מתאהבת בו), ואז בבת אחת הזוג נכנס לסחרור ולמשבר שמאד קשה לצאת ממנו.
אני מקווה שלא הפחדתי אותך יותר מדי.
לא מזיק לאור מה שכתבתי - לקחת את עצמכם ולהעיז להגיע לייעוץ זוגי לצורך רענון וכיוונון מחדש.

דורית היקרה,
קראתי את תשובתך ונדהמתי עד כמה נכון תארת את המצב. כל מה שכתבת כבר קרה וקרה מזמן, פשוט הכל..... פרצופים, הימנעות מקרבה פיזית ונפשית וכו'. נראה שהרבה יותר קל עכשיו להיפרד מאשר לנסות לתקן משהו. הבעיה גם שבעלי לא חושב לנכן לדבר על הנושאים האלה. וזה ממש לא חדש, ידעתי את זה גם כשהכל היה בסדר במשפחה וזה לפני 8-10 שנים. הטענה שלו היא "אם צריך להסביר משהו אז כבר אין טעם לדבר....". אני בטוחה שגם לו לא חסר טענות אך הוא עדיין מעדיף להכניס ראש בחול ולהיענות מהנוחות היומ-יומית של הבית, האישה, הילדים וכו'. פעם או פעמיים כשניסיתי לדבר על דברים חשובים באמת והיחסים שלנו, נאמרו בינינו דברים כל כך קשים שקשה לתאר..... אנ לא רואה שום פתרון כרגע מאשר להמשיך את השגרה..... אם זה היה תלוי בי, כן הייתי מתגרשת, אך האחריות הזאת לפרק לילדים שלי את החיים היא מאוד כבדה.... במיוחד שאני יודעת שאבא שלהם לא יתרום הרבה לגידול שלהם אחרי הגירושים (כי לא עושה את גם ככה....)......

נ.ב. אני אשקול בכל זאת להגיע לייעוץ......