שואלת בשביל אחותי..

הי סיון,

ניכר כי את מאוד חוששת ודואגת לאחותך. אחותך אמנם כבר לא "קטנה" כ"כ, היא נשואה חמש שנים ואם לילד בן 4..

את שואלת שאלה או מעלה דילמה שיש להרבה זוגות שמחליטים להתגרש, ובד"כ עול הדילמה הזאת נופל על האשה שפחות מפרנסת את הבית- האם נשארים בכל מחיר רק בגלל הרמה הכלכלית? האם נשארים גם ללא אהבה?
אז אולי קל לומר מהצד, אבל נשמע שאחותך נשארת אמונים לעצמה ולשפיות שלה. להישאר עם אדם שאת לא מסתדרת איתו, שאין לך כבר אהבה אליו, כל שכן אמון ורצון להתקרב- לא עושה רע רק לעצמך אלא את לוקחת כאן אחריות גם על המודל שהילד יקבל. כרגע הילד של אחותך מבין שאמא ואבא רבים, שאמא לא אוהבת את אבא אבל בכל זאת איתו, שלאמא ואבא לא טוב יחד. אם היה נוכח בריבים, בצעקות, בויכוחים או ברגעים לא נעימים בזוגיות שלהם, זה כמובן גם השפיע עליו וזה לא מאוד משנה שהוא בן 4. הוא סופג הכל.

אז אולי לא כדאי לחוות דעה תמיד, ולקחת צד, אבל אני חושבת שאחותך כן החליטה לקבל החלטה, וקיבלה את שקיבלה, הדבר לא רק ישחרר אותה נפשית ורגשית, אלא יוכל בהמשך, אחרי המשבר, לשחרר אותה גם פיזית לצורך נישואין שניים או פרק ב' אם תחליט לבחור כך.

כך או כך, אני לא בעד להישאר במערכת זוגית שלא מאפשרת צמיחה אלא רק דיכאון ותסכול. לבני הזוג זה לא טוב, לילד זה לא טוב כפליים.

באשר לדאגה הכלכלית- אפשר לשקול (אם אין ברירה) לחזור לבית ההורים, אפשר לנסות לעזור לה כלכלית, אפשר לחשוב איתה יחד על תעסוקה או עבודה במשרה חלקית. בכל אופן חשוב לקבל ולכבד את ההחלטה שלה. נסו לתאר איך היא תרגיש אם תישאר איתו ותדע שאין לה עתיד שם והיא נשארת מתוסכלת.. כשאין רצון של שני הצדדים לגשר וצד אחד כבר מצהיר שלא אוהב, אין טעם לסיים ככה את חיי הזוגיות שלה ולקבוע שתישאר איתו. צריך גם לאפשר לה לצמוח מחדר ובהמשך להכיר אדם מתאים יותר.