אחרי 33 שנים

הי אילנה,

קשה לדעת על מה בדיק הדברים יושבים בבחינת הסיבה להחלטתו של בעלך לפרק את הקשר ביניכם. אני מניחה שלא סתם הוא משתמש במילים כמו "אזיקים", ו"לשחרר". מאוד יתכן שבחוויה שלך את חשה מאוד משחררת ומרפה, לא דביקה. ואילו הוא, אולי, מרגיש דווקא אחרת במצבים ספציפיים שמפריעים לו. כמובן תוכן מסוג זה דווקא אמור לעלות או היה אמור לעלות במפגשים בטיפול הזוגי שעברתם.

ייתכן ובקשת המרחב שלו דווקא מתייחסת להיבטים אחרים, ואולי העבודה על הקשר או שימת הדברים הקשים האלה (עבורו) על השולחן היא מורכבת ולכן קל יותר לזנוח וללכת מאשר לעבוד מאוד קשה.

בכל אופן מאוד בולט הפער בין איך שאת חווה את הקשר ואת הטוב שבו, לבין איך שהוא חווה את הקשר. ייתכן והציפיות במהלך השנים השתנו וכיום הוא חש שכדאי לעשות תיאום חדש ביניכם. סה"כ הזוגיות דינאמית, החיים מתעצבים יחד איתה ולפעמים האדם שהיה צריך X אז צריך היום Y ועד שזה לא מושם על השולחן התקשורת נפגמת.

אני מאמינה שדורית עוד תוכל להוסיף ולסייע כאן עקב נסיונה מול זוגות.

אילנה היקרה,
אני מתרשמת שבעלך נמצא במקום אחר לגמרי ממך. הוא "מתבשל" כבר המון זמן עם הרצון שלו לחופש של ממש, ולא מצליח לוותר על המחשבה הזאת.
מה יקרה אם תשחררי אותו?
לפעמים החופש שגבר מקבל - פתאום הוא אדון לעצמו ולא חייב להיענות לדרישות שלך ולציפיות שלך - לפעמים זה משהו שהגבר ממצה אותו לאורך תקופה מסויימת ורק אז מתחילה להיות חסרה לו תחושת הבית, המסגרת, הקשר איתך.
יש מצב שאם הוא יטעם את טעם החופש לאורך חצי שנה או שנה - זה יספיק לו.
אני מודעת לכך שזה צעד דראסטי, ויש צורך להסבירו למשפחה ולחברים, וזה לא פשוט, אבל לפעמים אין מנוס מלשחרר.
נכון שאי אפשר לדעת מה תהיה התוצאה של החופש הזה. יתכן שהוא דווקא יהיה מאושר בחופש הזה ולא ירצה לחזור. יתכן שהוא יכיר מישהי וירצה להיות איתה. יתכן שאת פתאום תראי כמה טוב לך לבד ולא תרצי שיחזור, או שאת תכירי מישהו חדש...
אני הגעתי לתסריט הדראסטי הזה משום שכתבת שכבר הייתם בייעוץ ושהדברים כה השתפרו.
יחד עם זה, יתכן שבייעוץ לא נגעתם בצורה משמעותית בנושא הצורך שלו בחופש. מכיוון שזה עולה מכל דבריו לאורך השנים, יתכן שיש משהו בסגנון הדיבור שלך שמפריע לו, אולי התחושה שלו שעליו להתנהג בצורה מסויימת בגלל שלך יש ציפיות ו דרישות מסויימות ממנו וזה נמאס לו. את כל זה - אם לא בחנתם בייעוץ הזוגי - אז אולי כדאי להגיע שוב.
אבל אני נוטה להאמין שהוא לא ירצה בכך שוב, וכי הוא עכשו חייב את החופש שלו, וכנראה שאין לך ברירה אלא לאפשר לו את זה.

דורית שלום,
תודה על תגובתך.
התסריט שכתבת לי , אכן עלה במחשבות שלי. אני חושבת עם עצמי ואומרת איך אנהל את החיים בלעדיו. מה עם הילדים איך יקבלו את הרצון שלו לחופש ואפילו במחיר של ניפוץ כל התא המשפחתי. איך נעבור ליל שישי בלי קידוש ערבים בלי לדבר, לשבת בגינה המדהימה שהוא יצר בלעדיו
בלי סקס איתו.
הוא יעבור לבית אחר . אבל כן, במקביל אולי הוא חייב לעצמו התנסות אחרת בחיים בלי לחיות עם התסכול שאולי אני מפספס משהו בחיים. אבל אני לא יכולה לחשוב שלא נהייה ביחד והוא יהיה עם אחרות. בעלי הוא גבר מאד נאה ומחוזר מאד כל הזמן (בן 55 ואני 52)
יש משהו ביחסים שלנו שהוא נראה לי לא נורמלי. בכל הפעמים שהיינו במשברים וגם היום, כי אז המשיכה שלנו אחד לשני מאד חזקה ובאה לידי מימוש. דווקא בימים אלו שהוא מדבר על לעזוב, הוא מתקשר אלי לפחות כמה פעמים ביום סתם לדעת מה קורה ומתי אני חוזרת הביתה מהעבודה.
אישתי היקרה, כך הוא מתחיל את השיחה. את מבינה זה מטריף אותי . כאילו מה .?

עדי תודה רבה. אשמח לקבל תגובה גם מדורית

אל תהיי בטוחה שאין לו מישהי אבל יכול להיות שאני טועה וזה בכל זאת זו לא רק הסיבה היחידה מה שקובע זה הרצון שלו וכניראה שזה רצון חזק זה כואב ועצוב ואת נישמעת מאוד מסתפקת במה שיש לך והוא רוצה אחרת.
אין לי מספיק נסיון אני צעירה יותר ופחות שנים נשואה אבל מתוך אינטואיצייה שבי איתו לשיחה אולי תעשו איזה פסק זמן שיברר מה הוא באמת רוצה .
הרי את לא רוצה להחזיק אדם שלא רוצה עד הסוף מגיע לך הרבה יותר לדעתי את נשמעת אישה מצדהימה ואת יודעת מה אולי זה פתח למשהו יותר טוב.
סתם נגע לי בלב אז עניתי

דנה שלום,
כן אני יודעת , איך תמיד אומרים כולם יודעים... אבל קיימנו שיחה מאד רצינית והיה חשוב לי לראות את הבעת פניו כשהוא עונה לי ואת שפת הגוף . בכל זאת אנחנו יחד 38 שנים אני קצת מכירה. בכל זאת הרגשתי שתשובתו כנה.
את יודעת, אני מתייעצת עם עצמי שואלת שאלות עונה תשובות וכשאני מוציאה את זה החוצה כמו לפורום , אני מבינה שחשבתי ופעלתי נכון. כן קיימנו שיחה והחלטנו שהוא יעבור לחצי שנה מחוץ לבית ויברר עם עצמו את כל הסוגיות. מהלך כזה כמו שדורית כותבת יכול לשנות לשני הכיוונים. מעבר לכך ישנו ההיבט הכלכלי שיהיו הוצאות שכ"ד וכל מה שכרוך בכל ההוצאות הנוספות ונצטרך להתמודד עם זה ביחד, מכיוון שאני זו שאשאר בבית.
בינתיים הוא לא מחפש דירה והחיים כאילו מתנהלים בסדר. אבל זה מרגיש לי על פני השטח ולא באמת.
תודה על התמיכה

אילנה היקרה,
הדברים האמיצים שאת כותבת נשמעים כמו התקדמות לעומת מכתבך הראשון.
זו תופעה ידועה שכאשר רמת הסיכון ואי הבטחון של זוג גדלים, דווקא כאשר הקשר יוצא מן המקום השגרתי והמובן מאליו ויש ספקות וחוסר וודאות - פתאום הסקס נעשה הרבה יותר טוב. כי לפעמים צריך לתפוס קצת מרחק בין אישי כדי שהמשיכה והארוטיקה יחזרו, כאילו אתה פוגש מישהו חדש, שבו לא הכל ידוע ומוכר.
אני חושבת שבני זוג צריכים - כמו אקורדיון - להתרחק ושוב להתקרב - כדי לצאת מן השיגרה המשמימה. יש בני זוג שרבים המון ודווקא הסקס שלהם מוצלח יותר מסני זוג שאף פעם אינם רבים. אני חושבת שזה בגלל המרחק שהריב יוצר ביניהם כל פעם מחדש.
את העובדה שהוא אינו מחפש דירה מעידה על הצורך שלו בתחושה שהוא יכול, שיש לו את האופציה הזאת, ואז אולי הוא לא יצטרך יותר.
איך מרגיש לך החופש הזה?

דורית היי
אני לא ממש מרגישה בחופש. אני מרגישה שאני כל הזמן רוצה להיות בקרבתו כמו נערה בת 17.
כשמספר הטלפון שלו על הצג אני מרגישה פרפרים , ממש לא נורמלית....
כשהיינו בייעוץ הזוגי לפני 3 שנים בשיחה שהתקיימה רק איתי , היא שאלה אותי למה אני נלחמת בזוגיות הזאת אם היא בעייתית לאורך שנים בעליות וירידות ואני לא משחררת את עצמי ממנה.
עניתי לה , מבחנתי זה הרס גדול יותר ,זה ניפוץ חלום ,הרגשת כשלון ובסך הכל ישנם גם תקופות יפות שכיף לנו איתם. איני יודעת אם זו חשיבה נכונה. כנראה שאני לא מספיק אמיצה לעשות שינוי , כנראה שאיני מספיק חזקה ואיני מעריכה מספיק את עצמי שאוכל להתמודד עם הלבד לפחות לתקופה מסויימת.

אני מצטרף לדעתם של עדי ודורית,
רציתי להדגיש את עניין המשיכה דווקא בשעת משבר וריחוק,
ורציתי לספר לך על כת עתיקה מאוד, שיש לה מנהג מוזר לפרוש מהאשה כשבועיים בכל חודש,
הם קוראים לזה ימי ליבון, עד שהרחם מתנקה וכו', הם טוענים שעצם ההרחקה בלבד גורמת להם לגעגוע מטורף,
תשקלי את העניין בכובד ראש, תציעי לבעלך לאמץ את המנהג העתיק הזה. ותראו לאן זה מוביל,
האמת שזו הצעה פרקטית וקלה לביצוע, גם חוסכת לכם את השכ"ד לדירה נוספת, ---
בהצלחה