מבולבלת

הי יעל,

אכן את מתארת מצב מורכב. אולי כדאי לחדד כמה דברים ולשאול שאלות חשובות- איפה עמדת חברך בעיניין? האם הוא נסחף אחרי הרעיון שאת "תחליפי" את מקום האם המחנכת? האם שיתפת אותו בחשש שתצטיירי בעיני האחים כקשוחה?

אני חושבת שלא סתם את חשה כך. בפירוש נראה כי גם האבא וגם הסבתא מצפים ממך לקבל עלייך את תפקיד "אם הבית" שדואגת שיהיה נקי ושהם יהיו מחונכים.

יקירתי, התפקיד היחיד שלך הוא להיות בת זוגו של החבר. אני לא שיפוטית בנוגע לאביו, כל שכן סבתו, אבל- האם האבא רוצה שתישארו על מנת לשמור עלייך קרוב ולצפות שתמלאי את תפקידייך הנשיים והאימהיים?

אני מרגישה שיש צורך לשים כאן את הגבול. וכמובן לשתףך בכך את בן זוגך. עצם העובדה שאת לא חשה נוח ובטוח עם התפקיד שמצופה ממך, זאת סיבה מספיק טובה לשתף ולבדוק איפה את כן מרגישה בטוחה. הייתי ממליצה בלי קשר שדווקא כן תגורו ביחד, במקום משלכם. זה ישים את הגבול למשפחתו של בן זוגך וישים לכם את המסגרת לשמירה על הקשר שלכם שגם ככה אתם לא מתראים בו הרבה. אתם 3 שנים יחד וכדאי שכן יהיה לכם את המקום הזה משלכם.

עשי שיחה עם בן זוגך והעבירי לו איך ומה את חשה במקום הזה, מהציפיה הזאת מאביו ומסבתו. הסבירי לו שאין זה מתפקידך.. ושאת סה"כ בת זוגתו וחלילה לא יכולה להחליף שום דמות משמעותית כמו אמא לילדים האלו.

ממש תודה רבה לך את הגובה ועוד המהירה
ממש הייתי נואשת לשמוע דעה אובייקטיבית לחלוטין
חבר שלי לא רוצה שאני אכנס לתמונה יותר מדי אך היה שמח אם כן הייתי מעירה לאחים שלו ומדריכה אותם מה לעשות
הוא גם שאל אותי אם אני יכולה לבשל לאחים שלו 3 פעמים בשבוע -זו בקשה ראשונה לאחר 3 שנים יש לציין
אמרתי לו שאני לא ממש יודעת והם לא יאכלו את האוכל שלי -הוא מצידו אמר שאני אלמד אם הזמן ורק אם זה בסדר מבחינתי
ועוד דבר שלא ממש התייחסת אליו בהודעה הראשונה ,אין לי כמעט זמן פנוי ומאוד לא נעים לי שאני כלל לא שמה יד על מנת לעזור בנקיון הבית -יש לציין שהם ילדים מאוד מבולגנים ומעולם לא קיבלו חינוך לסדר ונקיון ואחותם בת 17 מרבה לנקות ולסדר וישנו גם מנקה פעם בשבוע
מה דעתך בעניין ?

הי יעל,

דווקא בגלל שכתבת את סדר היום שלך והעובדה שאתם בקושי מתראים, מצאתי לנכון לעשות הפרדה בין המקום האישי הזוגי שלכם לבין המקום המשפחתי-התפקידי שנוצר. אני מציינת שהעובדה שאתם גרים יחד בתוך אותו בית של הילדים עלולה לבלבל ולטשטש את הגבולות וזה מסייע גם לאבא ואולי אף לבן זוגך לחשוב או לצפות כי סביר שתעשי את המטלות האלו.

אם היית כותבת כאן כי נוח וטוב לך עם המחשבה שאת כמו "אחות גדולה" שמסייעת, הייתי אומרת לך שאם נוח לך, בסדר. אבל לא היית כותבת כאן אם היית מרגישה שם בטוח ונוח וזאת הנקודה. איפה לא נוח לך.

יתכן ואת חשה מעט אשמה על כך שאינך יכולה לעזור בבית, לשם כך אולי תוכלי לסייע בדברים ספציפיים וקטנים, אבל שוב, כל הסיפור הזה של להיות אמא - לא מתאים כאן לדעתי. אם יש מנקה יתכן וצריך להביא גם "סוכנת בית" שתוכל לקחת היא עליה את כל התפקידים. קשה לי המחשבה על ציפיות כאלו ממך, בגיל כזה, בשלב כה עמוס בחייך, ואיפה הזוגיות? ולכן המלצתי להתנתק פיזית מהבית, שניכם, עד כמה שזה מורכב, ובכך לעשות קצת סדר.

כל עוד את מרגישה שיש מעלייך עננת ציפיות לא ריאליות, העובדה כי מדובר בנוער, העובדה כי ברקע יש מוות של האמא רק עושה הכל יותר טעון ורגיש. לכן חשוב שתבהירי לבן זוגך מה את כן מוכנה לסייע ומה את לא, איפה את מרגישה שיש בלבול בתפקידים, ואגב- את צודקת, יש בעייתיות אם תשמשי להם כדמות אימהית, כיוון שמדובר בגיל ההתבגרות, גיל בעייתי בכל מקרה, ויש את הנטיה להוציא תסכולים ולפרוק הרבה בגיל הזה, ואם את מממשת את ציפיות הסביבה- למעשה את גם תשמשי כדמות שאמורה להכיל אותם בעוד מקומות, ושוב, זה לא מתפקידך. לכן גם נושא המעבר לדירה משלכם הוא חשוב מאד, לפחות ברמה הזאת של להעלות את הנושא והאופציה מול בן זוגך על רקע המורכבות שנוצרה בבית.

אני מבינה את התחושה של לנסות לרצות ולספק מה שמבקשים, אבל באמת ועם כל המצב העדין הזה, אני חושבת שבהמשך זה יזיק לזוגיות שלך, זה יזיק לך ויזיק בעיקר לאחים הצעירים, שזקוקים לאבא תומך וקרוב שהוא זה שיתן את הטון בבית וימלא גם את התפקידים האחרים. ואם צריך עזרה- יש אנשים שנועדו לתפקידים אלו ויכולים לסייע באופן נקי יותר.

דיברתי עם חבר שלי יותר על הנושא
שאלתי אותו מה הוא מעדיף שאני אהיה יותר בת זוגו או אימא של האחים שלו
אז הוא אמר לי בודאי בת זוגי
בסך הכול בקשתי ממך לעזור ממש מעט לא יותר מדי
אני יודע שאת עמוסה ואין לך זמן
אנחנו גרים בבית הזה משתי סיבות :הראשונה-האבא רוב היום והלילה לא נמצא בבית ואין דמות מבוגרת שתהיה עם הילדים
סיבה שנייה -כמובן מחינה כלכלית שאביו רוצה שנחסוך על מנת שנתחיל את חיינו כבר עם דירה לפחות
אז באמת באים לקראתנו במטרה שנחסוך ולא דורשים מאיתנו לקנות וכו'
והדרישה היחידה היא רק שאני כביכול יעיר לילדים וידריך אותם
אך אני ממש לא מעוניינת ,רק המחשבה על זה גורמת לי לבלוע את הלשון
ומלבד זאת לרוב אני חוזרת בשעות מאוחרות (20:00-21:00)ככה שממש לא בא לי להתעסק עם זה
ואני גם צריכה קצת פנאי לי ולבן זוגי
אגב רציתי לשאול אותך מה יכולים להיות הנזקים הנפשיים במידה ובאמת אקח על עצמי את התפקיד הנ"ל
דבר נוסף אמרתי לחבר שלי מס' פעמים שנשכור דירה אך הוא טוען שאבא שלו מבקש שיהיה עדין בבית בגלל הילדים שאין כרגע דמות מבוגרת רוב הזמן וכמובן (אולי מתוך אינטרס)הוא מזכיר את הההיבט הכלכלי שאנחנו לא נוכל להתקדם בחיים במידה ונשכור דירה
לפעמים אני חושבת שעצם הנוכחות (אפילו המעטה)מספקת לו איזה סוג של טובה
אני מוותרת על החופשיות שלי ועל חיי זוגיות הרבה יותר טובים ופרטיים
אז כמה עוד אני יכולה לתת מעצמי?
לא איכפת לי לצאת לשכור דירה ,הוצאות לא מפחידות אותי אך יש כאן הסתייגות של האבא