קושי בזוגיות

הי דפנה,

על מנת לענות לך מקצועית כדאי ש"נארגן" קצת את הדברים שכתבת. אנא צייני בני כמה אתם, כמה זמן אתם יחד, נשואים/חברים/גרים יחד? מה פשר "החלפתי את המטפלת"? (יש לך ילד?)

בנוסף ולא פחות חשוב, אשמח אם תצייני איך את חווה את הקשר עד כה ומה טיבו בעינייך מבחינת אמון הדדי ותחושת החופש בקשר. האם היו משברים קודמים על רקע זה. ואז אולי נוכל להתקדם יותר.

תודה

תודה על תגובתך
אני בת 30 והוא 7 4 י ש לנו ילד משותף היו לנו בעבר משברים שעברו ברוך ה
כבר שנתיים הוא רגוע פעם היה הולך הרבה עם חברים וכמה פעמים עם נשים ולבסוף החליט שהוא "מתביית" איך שזה נקרא ,אנחנו כבר 6 שנים יחד כבר שנתיים שהוא רגוע לא רוצה כלום ובכללי הוא לא טיפוס בליין וכל חייו הוא לא היה גבר של אישה אחת אני לא יודעת מה לחשוב
תראי תמיד הוא אומר לי אני אדם חופשי את לא יכולה להתקשר אלי שאני אומר לך שאני יוצא למה זה טוב? תשלחי הודעה ,מעצבן אותו שאני מתקשרת אליו כשהוא אומר לי שהוא יוצא אז הוא יצא ב9 והשעה הייתה 11 וחצי רציתי לשאול אותו מתי הוא חוזר כדי שאוכל להחזיר את המטפלת הוא אומר את היית סקרנית וכן אולי קצת וקצת הרבה זה כבר פעמיים שהוא יוצא לפאב שזה מוזר לי אנחנו כרגע לא מדברים ניסית להבהיר לו שבעבר עברתי דברים דומים איתו ועד שהאמון שלי נבנה פשוט הרס הכל והוא בשלו אני אדם חופשי אל תתקשרי לראות איפה אני ואני לא אתקשר נחמד אה....? בגדול יש לו בעיה של מחוייבות קשה כל ההיסטוריה שלו אני לא יודעת איך לאכול את זה אשמח לתשובה

אנחנו גריםיחדיו כבר שנה וחצי

אענה לך לקראת הערב.

תודה נשמה יקרה אז ככה מאותו יום אנחנו רק במריבות וזאת אני שמטיחה בו ולא מפסיקה והוא לא אכפת לו ואומר שנמאס לו והוא צריך נראה לו לחיות לבד ככה עדיף לא אכפת לו מה אני מרגישה וזה נראה לו נורמלי לחלוטין שהוא לא ענה לי באותו יום ואני לא מפסיקה לחשוב איזו סיבה הייתה לו בכלל לא לענות ובטוח אישה קשורה לזה אני מאוד פגועה ולא יודעת מה לעשות

הי דפנה שוב,

אני מניחה שגם את מרגישה שיש הרבה פערים ביניכם. ראשית- הגיל. איך שלא נסתכל על 17 שנה הפרש, יש לזה את ההשלכות שלו, לטוב ולרע. ומהיותך כ"כ צעירה, אני בהחלט יכולה להבין מאיפה את פועלת ובגדול- יש לך משאלת לב לאיך זוגיות צריכה להיות, להיבנות, ולא נראה שהמשאלה שלך מתגשמת בשנים איתו.

הפער השני מדבר על מידת האמון ותפיסת הקשר כמחייב. לפי הבנתי ומתיאורך עולה כי בן זוגך אף פעם לא באמת התחייב (ונפריד בין מילים למעשים) אלייך או לקשר. נראה כי כל השנים מה שהניע אותו לחיות את החיים הוא הריגוש- הכרות עם חברים, עם נשים, אף פעם לא היה גבר של אשה אחת. ולמה שיהיה פתאום? האם יודע איך לעשות את זה? איך למלא את כל הריגושים ולנתב אותם לתוך הקשר? האם יכול?

לכן, ממה שכתבתי, כדאי שתחשבי על ההמשך. כי הפער הזה ספק אם יצטמצם. בולט מאוד שהוא חושב כי זוגיות חייבת לכלול הרבה חופש ולא בטוח שמחויבות לאדם אחד. הטלפונים שלך, הבירור איפה הוא והניסיון שלך להחזיק אותו קרוב אלייך בתוך הקשר- גורם לו לברוח, כי המקום המחייב לא נוח לו וזה כנראה פשר הריחוק הפיזי ובעקבותיו- הרגשי.

נסי לחשוב האם הפערים בתפיסה הזאת של הזוגיות מתאימים לך. אני מזכירה לך כי הילד שלכם הוא פונקציה ושיקול לא פשוט, ולא הזכרת את החיבור של בן הזוג לילד, והמחויבות שלו לקשר עם הילד. אם את מזהה גם שם את הריחוק והבריחה, אנא נסי להבין כי זהו דפוס חוזר ולא בטוח שמופנה דווקא אלייך כאל רעיה. מאוד יתכן שזהו דפוס שעוזר לו לשרדו בשגרת החיים וספק אם יוכל להתרגל/להאמין/להתחייב לשגרת חיים אחרת.

קודם תודה רבה לך על התייחסותך ולגבי הילד ובכלל הילדים הוא אבא נפלא הלוואי על כל אחד אבא כזה מקסים ומדהים החיבור חזק ומחייב מאוד ותאמת שלגבי הוא ככה למרות שזה התחזק ונעשה מדהים עכשיו מרגישה שהלכנו אחורה הוא אומר שהילדים שלו קודם כולל הילד שלנו בעדיפות והכוונה לפני אז שם רואים בבירור את מסירותו המלאה

אז ספק אם כדי לי להשאר בקשר זה,אולי הייתי צריכה לעשות זאת מזמן ומה שכן השנה וחצי הוא הראה מחוייבות שאין כמותה וחשבתי שהוא בדרך המלך אפילו הוא אמר שאף פעם לא היה עם אישה והכוונה גם למחוייבות אליה כמו שהוא איתי אבל כנראה שאחד שאוהב ריגושים לא נשאר לאורך זמן תראי אתמול דברנו שוב ושאלתי אותו תגיד לי מה אתה רוצה לומר לי שאתה לא רוצה מחוייבות בקשר? הוא אומר אני אדם חופשי חופשיייי לא כבול אני אלך 3 פעמים בשבוע אם אני ארצה עד איזה שעה ואת לא תתקשרי אלי ולא תגבילי אותי הוא אומר זהו נמאס לי ניסיתי את הקשר וזה לא מתאים לי ואם את רוצה בדרך שלי אמרתי לו שאני לא מוכנה יותר ואני לא מעוניינת בקשר אם אין מחוייבות מלאה ושדי אני לא בת 16 עם כל המשחקים האלו הוא אומר הבחירה בידך חחחחחחחחח מפיל עלי כאילו את התיק יש לציין שיש לו בעיה להתנתק וזהו תראי סך הכל השנה וחצי האלו הוא היה נאמן לי ובכלל לא יצא לאף מקום אולי חברים קצת בכיף פעם בשבוע לפעמים פעמיים ומהשבועיים האלו שהוא יצא פעמיים לפאב הסתובבה לו הקופסא והוא גם יצא עם חבר שהוא בדרך כלל לא יוצא איתו איך אומרים עדי הכל לטובה מקווה שבע"ה יהיה לי את הכוח פשוט להמשיך ולא להסתכל אחורה אמרתי לו ברגע שאתה הולך אין דרך חזרה מה את אומרת?

אני מסכימה איתך. הכל לטובה גם אם קשה כרגע לראות איפה ה"טובה".

אולי את צריכה לחשוב האם את מוכנה לקבל אותו כפי שהוא- עם הגלים האלו של החופשיות מצד אחד ועם הקושי להתנתק ממך מצד שני. אם את מוכנה לקבל את היותו כזה, כזה הרוצה להרגיש לא מוגבל וחופשי, אולי רק עצם תחושת החופש שאת תתני לו- תוכל לעזור, וכלל לא בטוח שיפזול לצדדים. לפעמים זה פסיכולוגי- כשכן מגבילים אז רוצים לדעת מה מתפספס בחוץ ואנשים ללא כוחות גדולים של איפוק ומצפון ובנוסף אנשים הנתלים בריגושים, עלולים ליפול ולמעוד. וכשלא מגבילים ומעניקים תחושת חופש ו"אני סומכת עליך" לא פעם הגבר כן יישאר לצידך בבית, כי הוא יודע שאם ירצה את תאפשרי לו לצאת לכמה שעות מבלי לספר לך לאן..

יש גם כאלה.

אולי זה הדפוס המתאים לכם? אולי זה ישאיר אותך איתו ללא צורך בפירוק החבילה ועם חיים יותר שקטים?

עדי היקרה קודם כל תודה רבה את מדהימה התשובות והייעוץ שלי ממש כיף לשמוע
ישבנו דברנו אתמול והוחלט שהוא יוכל לצאת בכיף מידי פעם ושאני אתקשר אליו פעם אחת לא צריך יותר (עזבי שהסברתי לו שהתקשרתי כי היה לי מוזר עד 3 לפנות בוקר שהוא בחוץ זה לא רגיל) ולגבי בחורות הוא אומר שאין מצב ושהוא לא מחליף אותי בשום אחת ואין לו צורך אני מקווה שיהיה בסדר הוא אומר שאני עושה מאומה על לא מאומה אני מקווה שזה רק מה שזה ולא יותר היה לי העונג לקבל תשובה ממך חן חן לך והמשיכי בדרכך הנפלאה