היי דורית, עדי, בני, וכל מי..

זה דפוס שחוזר על עצמו..
בכל פעם שיש קושי, או כמעט בכל פעם, הוא מסוגל להמשיך בחייו כשהוא יודע שאני עדיין פגועה ממנו, והוא כאילו לא מוכן לתת לי את מה שאני צריכה, למרות שהוא יודע שאני מחכה לזה.
אגב, ההורים שלו היו רבים ביניהם, ואבא שלו נפטר לפני שבע שנים, רגע לפני שהם כנראה עמדו להתגרש. בן זוגי, נרתע מאמא שלו. באזשהו מקום, למרות שגם האבא היה רב עם האמא כמובן, יש איזו תחושה שמאשימים יותר את האמא, ואולי בגלל שהאב נפטר.
אני מרגישה שבן זוגי ממש פוחד ש"אישה" תיקח ממנו את האושר, וגזילת אושר מבחינתו (כמו גם בריאות נפשית ופיזית), קשורה במריבות.
הוא כאילו לא מוכן להקריב מעצמו לאחר ריב, ויברח מזה כמו מאש, משום שמבחינתו זה תחילתו של "הסוף" שלו. כלומר, אני מרגישה שהוא פוחד לסיים כמו אביו והוא מקשר את המוות של אביו בטרם עת (גיל 54), ליחסים שלו עם אישתו.
לכן, הוא כל הזמן מדבר על כך שהוא מתכוון לחיות בהנאה וכייף ועוד כייף והנאה.
מה עושים במצב כזה?
והאם אני בכלל יכולה לעשות משהו? אולי הגיע הזמן להרים ידיים? בכל זאת חמש שנים...
שאלה נוספת- האם פרידה יכולה "להעיר" אותו? (לא שאני בונה על זה..)

מגיעה לך תשובה לפחות ממני.
---
יש כאן כמה נושאים שראויים להתייחסות רצינית, ולדעתי לא תהיה לך ברירה אלא להיעזר באנשי מקצוע.
כפי שאני רואה את הדברים, יש לכם זוגיות סבירה ובגדר הנורמלית , שחסר בה כמה תבלינים של תקשורת ורצון לבוא לקראת,,,
את מרבה לפרשן את מעשיו, מלמדת עליו זכות, אבל מדגישה את חסרונותיו,
נחמד לראות איך את מרגישה דברים שלדעתך הם לב הבעיה, וייתכן מאוד שזה נכון, אבל אולי לא,,, (אני מתייחס להתנהגות הוריו,)
באשר לבריחה מקושי, זו אכן בעיה שלו ! שהוא אמור להתמודד איתה קודם כל בשביל עצמו, אח"כ בשביל הקשר הזוגי שלכם, אז אין לך מה לעשות בנידון, מלבד להמליץ לו לשפר את הנושא הזה בסיוע חיצוני,
השאלה המרכזית היא, האם את בוחנת אותו עוד ועוד, ולכן את שומרת את הקשר על אש קטנה ?
לדעתי שווה לקחת כמה שיחות עם איש מקצוע ולהחליט לגביי ההמשך,
ולשאלתך האם להפרד, אין אף אחד בעולם שיכול לומר לך מה לעשות, זאת צריכה להיות החלטה שלך לאחר שיקלול של כל הדברים הטובים והפחות טובים, ולאחר שיחה רצינית שבו אתם מנסים להבין, היכן כל אחד עומד, ומה הציפיות שלו מהקשר, ייתכן ויש פער גדול, וייתכן שתגלו ששניכם רוצים את אותו דבר, אלא שכל אחד רואה את זה מכיוון אחר וכו',
אחריי שמיצתם את כל הנ"ל, עושים חושבים עוד פעם ומחליטים,
שבת שלום
ובהצלחה

היי בני,
קודם כל תודה רבה על ההתייחסות.
האמת היא שאני כותבת לך בעצב רב, שאחרי חמש שנים, החלטתי לעצור את זה ולסיים את הקשר.
מאוד קשה לי, אבל הגעתי לנקודת אין מוצא.
במשך חמש שנים ניסיתי ממש כמעט כל דרך. בעדינות, ביותר אסרטיביות....., הסברתי לו שגם אני לפעמים צריכה שהוא יהיה שם בשבילי מבחינת הקשבה וסבלנות, אבל כלום....
כשהכל זרם על מי מנוחות בינינו, אז יופי והכל טוב.. צוחקים ביחד והכל, אבל ברגע הראשון שצץ קושי.. אני מרגישה שאין לי למי לפנות. הוא פשוט חוסם אותי....
אני אתן לך דוגמה אחרונה ששברה את גב הגמל מבחינתי:
אתה בטח מכיר את תוכנת החברים, "פייסבוק"- תוכנה שאני מתלכתחילה לא התלהבתי להשתמש בה , אבל הוא רצה ולכן (מזמן, לפני שנתיים בערך) נרשם אליה וכדי שגם אני לא אשאר "מאחור", גם אני נרשמתי אליה. שם יש אפשרות לשים תמונה של בני הזוג יחד, בתמונת הפרופיל, או של האדם עצמו לבד וכו'. אני מלכתחילה הייתי מבקשת שישים את התמונה שלנו ביחד. בני.. אני מרגישה שהייתי צריכה לבקש הכל...ועל שום דבר כמעט שקשור בחיזוק הזוגיות שלנו, הוא לא היה חושב בעצמו. גם אחרי ששם תמונה משותפת, בכל הזדמנות של ריב היה מחזיר לתמונה האישית שלו...., וכשהייתי מחמיאה לו למשל על תמונה שם, לא היה מגיב אליי ואפילו לא יוזם ואומר לי תודה כשהוא מדבר איתי ללא קשר לפייסבוק. ושוב אני הייתי צריכה להזכיר- "כתבתי לך מחמאה.. מה לא ראית?"..
נוצר מצב שאני התרחקתי וכדי לא לראות ולא לשמוע, פשוט החלטתי שבפייסבוק ספציפית, לא אהיה "חברה" שלו , כדי שלא אתעצבן מהאדישות שלו כלפי הבקשות שלי..
ואז למשל יום אחד אני בודקת מה קורה שם אצלו, אחרי הרבה זמן שלא בדקתי ואני רואה שבחורה מהעבודה שלו(שעליה לא הסביר לי ולא אמר לפניכן שהיא אצלו בפייסבוק) תייגה אותו בכמה תמונות מאירוע שהיה להם בעבודה ורואים באחת התמונות אותה מחובקת איתו ועם עוד בחור.
היא אגב בחורה פלרטטנית כזאת..
בכל מקרה , תמיד ביקשתי שיסביר לי וישתף....שלא אהיה מופתעת כשאני רואה מישהי חדשה..
ושוב, לא עשה זאת וזה כמובן מוביל לקצרים בינינו, משום שכשהעליתי שאלות לגביה , הוא פשוט כעס- אחת מהדרכים שלו לא להתמודד מולי ולספק לי תשובות לגיטימיות בקשר.
מאז עברה כבר חצי שנה בערך אם לא יותר..
לחלוטין הפסקתי להסתכל לו בדף בפייסבוק, מפחד שהוא לא משתף ושוב אופתע(וזה לא אמור להיות כך לדעתי), ושוב, לפני מספר ימים, החלטתי פעם אחת להסתכל וראיתי בחורה ששמעתי ממנו פעם אחת שהיא עובדת חדשה שם ועובדת איתו. לא בצמוד , אבל עובדת באותו מקום עבודה.
וכעת אצלו בפייסבוק. מיותר לציין שהוא לא טרח לספר לי דבר על זה. כששאלתי מה טיב הקשר ביניהם, הוא אמר לי שלמשל יצא להם לאכול ארוחת צהריים ביחד בעבודה.. וטרח לציין שעם עוד בחור, ושהיא סיפרה לו ש"גם לה היה חבר חמש שנים והם נפרדו" -
בני.. אני לא יודעת מה עם בחורות אחרות, אבל אני מדברים כאלה, מצליחה להבין שהוא כנראה דיבר איתה גם ..

(סליחה על האורך)
הבנתי מהמשפט הקצר הזה שהוא דיבר איתה גם עליי ועליו ושיתף אותה בעניינינו האישיים.(גם אנחנו חמש שנים ביחד, כמו שהיא ובן זוגה לשעבר היו..) בחורה שבקושי שמעתי עליה, שלא עובדת איתו בצמוד, ושלדעתי אין זה מעניינה או בכלל מעניין אנשים שעובדים איתו, מה קורה ביני לבינו...ולי באופן אישי זה לא מתאים.
בכל אופן המשכתי לשאול אותו(כי כל זה חדש לי), איך הם בכלל הגיעו לדבר על משהו כל כך אישי שלה (מערכת זוגית שלה ולא שיחה עם דברים בנאליים). כאן הוא התעצבן והתחיל להתפרץ. דיבר גם לא יפה ואמר שאני לא אשאל אותו אם אני בעצמי לא אצלו בפייסבוק ועושה מה שאני רוצה.
אציין שאותי הפייסבוק לא מעניין.. ידידים ושטויות הייתי מסלקת למענו ברגע....ושהגענו למצב הזה , משום שהוא תמיד חיפש הפרדה ולא לתת לי דין וחשבון. איכשהו הוא התחיל לומר שחציתי קו אדום עכשיו....כששאלתי עליה...ושזה לא ענייני ....שהוא ידבר עם מי שהוא רוצה.....(בכלל לקח את זה לכיוון קיצוני וכמובן התחמק מהסבר ושוב לי אין אוזן קשבת) ושאם זה לא מתאים לי, אז זה נגמר.
משם.. ואחרי כל מה שעברתי איתו.. החלטתי, במקרה היום, לסיים ממש סופית את הקשר וכך היה.
כל הקשר חשבתי על רעיונות, איך לשפר את הזוגיות, התקשורת .. והוא תמיד בשלו...לא רואה גם את הצד שלי (לא רק את שלי, אבל גם). אני לא חושבת שאני צריכה מעבר לחמש שנים, להמשיך להתאמץ, כשהוא מסיר מעצמו כל אחריות. אם הוא רוצה לחיות לחלוטין בלי גבולות ולעשות רק מה שטוב ונוח לו.. אזי שאני לא יכולה להיות שם יותר.
כואב לי וקשה לי מאוד, בעיקר אחרי התחושה שננתתי מעצמי כל כך הרבה....
אבל כשאין ברירה, אין ברירה.. קשר בעיניי זה יחד. והוא השאיר אותי לבד עם התסכולים והקונפליקטים.
אני לא שופטת אותו ומבקרת אותו ממקום עיוור של שיפוט..., אני פשוט רוצה גם לקבל...
אפילו לא מבקשת שהוא יצדיק אותי בסיטואציות השונות, אלא שפשוט יקשיב גם (דגש על המילה "גם") לצד שלי, ולאחר מכן נקבל החלטה משותפת. ואיתו הרגשתי שכל מה שלא מקובל עליו, הוא פשוט מיד מתגעש ואין לי עם מי לדבר ואני נשארת עם החסך שלי.
אשמח לדעתך בני,
ושוב תודה רבה...
שבת שלום..

מסתבר שאת חושבת טוב,
ויפה שעה אחת קודם,
קשה לעזוב קשר של חמש שנים, אני מאמין שהיו לכם הרבה רגעים יפים, אבל כפי שציינת, את זו שסחבת על גבך את הקשר לאורך כל הדרך, וכנראה שזה לא מתאים לך יותר.
אני מאמין לך וגם כולנו ראינו שניסת לקבל עצות כיצד לשפר את היחסים בניכם, ובכל זאת זה לא הצליח, אינני יודע מה לא עבד שם, ואין טעם שתתרצי א"ע בכל פעם, יש להניח שזה לא תלוי בך כלל, והבחירה היא בין להיות בקשר שההרגשה שרק צד אחד מבין ורוצה ללכת לקראת, בעוד הצד השני מתכחש ומתעלם,,,
ולמרות כל הנ"ל, היה כדאי לעשות את השיקולים בסיוע של איש מקצוע, שישמע וינתח את העובדות, וייתן לך או לכם מבט חיצוני על הדברים שקרו, ועל הזוגיות שלכם בכלל,
מאחל לך בהצלחה בכל דרך שתבחרי,

תודה רבה בני,
אני מאוד מעריכה את התגובות שלך !
אני מקווה שהעתיד יהיה ורוד יותר..:)
תודה לך !