בבקשה אני צריכה עזרה !!

מ היקרה, ראשית, סליחה על העיכוב בתשובתי. שנית, צר לי על הסבל ועל הדאגה שלך.
אני חושבת שמה שעובר עלייך ניתן להסבר די בקלות:
עד החתונה והטיול שאחריה - היו לך ולבעלך בדיוק אותן מטרות ושאיפות, וכל הפעולות שלכם התאחדו סביב הפרוייקטים החשובים האלו.
עכשו שניכם כאילו אחרי ה"בום" הגדול, ועכשו כל אחד מכם התפנה לחזור לחיים שלו ולהיערך איך ממשיכים.
בעלך עובד קשה, ויש להניח שמה שעכשו הכי חשוב לו זה להצליח בעבודה ולהביא כסף הביתה ולחסל את החובות שכתבת עליהם. אני בטוחה שזה מאוד מטריד אותו. וכאשר הוא מגיע הביתה הוא זקוק לזמן פרטי משלו, זקוק למנוחה. אבל מה שקורה הוא שאת זקוקה לחברתו ומתגעגעת אליו, והוא כבר לא במקום הזה. ראשו טרוד בדברים אחרים, והצורך שלך בחברתו מופיע לו אולי בתור עול או מטלה נוספת שאים לו הרבה אנרגיות אליה...אני יודעת שזה קשה לך לשמוע זאת, אבל נסי "להיכנס לנעליים שלו" - הוא בנוי רגשית אחרת ממך. לא כל אחד, ובמיוחד גברים - זקוקים לתשומת לב ופינוקים. נשים זקוקות לכך יותר מגברים, בדרך כלל. (יש כמובן גם יוצאים מן הכלל).

עליך לקבל שהגעתם לשלב חדש בזוגיות שלכם, ומעכשו הדברים יהיו שונים ממה שהיו קודם.

עכשו מתחילים החיים ממש, ובחיים ממש - את צריכה למצוא את עצמך, להתחיל להיעשות עצמאית ולא תלוייה בו ובנוכחותו. חשוב מאד שתשני את הצורך הזה כי קיומו עלול לגרום לכם לבעיות רציניות באהבה. ככל שאת תרצי יותר את תשומת הלב שלו ואת הזמן הפרטי שלו - הוא ינסה לחמוק מזה.
נסי "לשחק משחק אחר" שבו את דווקא נהיית עסוקה וממלאת את הזמן שלך בפגישות, בעבודה, ואולי יווצר מצב הפוך, שהוא ירגיש בחסרונך. האם את עובדת גם כן? יש לך חברות? בני לך חיים שאינם תלויים בו, אבל הקדישי לו את סוף השבוע שיהיה לכם זמן איכות יחד.

את לא תאמיני עד כמה אני מבינה אותך... את הכאב שלך גם אני חובה ובעקביות... אבל עדיין יש בינינו הבדל עצום... אני בת 26 נשואה כבר חמש שנים ועם שני ילדים... התחתנתי בגיל נורא צעיר כי באמת אהבתי אותו, הוא הפך להיות הייעוד שלי בחיים. הצלחתי בכבוד לסיים תואר בריפוי בעיסוק ובמקום לעבוד להנות לי מהחיים החלטתי שאני ישר מתחתנת כי פשוט לא יכולתי לדמיין לי חיים בלעדיו, מאז שהכרתי אותו הכל סבב רק סביבו וזה לא בגלל שהוא ביקש אלא מאחר שאני נורא תלויה בו... היום ואחרי 5 שנים אני עדיין תלויה בו עד כדי כך ששכחתי את עצמי, כמעט ואין לי תחביבים, כל היום עסוקה עם הילדים ובסידור הבית, ואם הוא יוצא לבילוי עם חברים קשה לי להרפות ולהעסיק את עצמי במשהו אחר,,, אני כבר לא יודעת מה יגרום לי להנות שאינו קשור אליו ועדיין מחפשת משהו להעסיק את עצמי ובאמת להראות לו שאני לא תלויה בו...
אני מתה עליו אבל זה באמת גורם לנו אין סוף מריבות וכמעט כל שבוע.. הוא עובד הרבה שעות וגם עובד משמרות של לילה כך שלא יוצא לי לבלות איתו הרבה, ועוד עם שני ילדים אני מחכה בקוצר רוח לזמן שבו נשב ונבלה יחד ולבד, אבל מה שקורא זה שבזמן הפנוי שלו -שממלא אין לו הרבה- הוא מחלק את זה בין הילדים והחברים ובקושי נשאר לי זמן לבלות איתו ולבד... הוא טוען שאני רוצה לחנוק אותו מרוב שאני מבקשת ממנו לבלות איתי לבד, בעוד שאני מרגישה לא מסופקת רגשית ומינית בכלל... (גם אנחנו בקושי מקיימים יחסים, פעם בשבוע ולא תמיד)
לפני 3 ימים היה לנו ריב מאוד רציני כי הוא יצא לבלות עם החברים ואני מרוב שאני תלויה בו ביקשתי ממנו שיחזור כדי שנוכל לבלות יחד ולבד כי אמרתי לו בשיא הכנות שהוא חסר לי... אבל הוא חזר רק אחרי שעה מההודעה שלי ולא הבין בכלל למה אני עצבנית ופגועה.. ענה לי : "אז מה אם אני מאחר, אני ביליתי איתך כל היום"... נכון שהוא היה בבית כל היום אבל לא היה לנו זמן איכות, היינו עסוקים בילדים.... אני כותבת לך כשאני מוצפת דמעות, זה כבר הפך למשהו שמאוד פוגע עד כדי כך שהחלטתי שאני מוותרת לגמרי על האהבה ועל כל הצרכים שלי כאשתו,, אני מנסה להעסיק את עצמי בילדים ובבית, חוזרת ומנקה שוב מקומות שנקיים כבר רק כדי לא לחשוב על זה.... אני כותבת לך כשאני מוצפת דמעות מרוב אכזבה... אני יודעת שהוא "אוהב אותי" אבל זה לא מספק אותי בכלל... אני כבר כמה ימים מחפשת מישהו שיבין אותי... ניסיתי את הצאט וזה בכלל לא עזר... אני יותר מאשמח אם נוכל להיות ידידות.. כי אני מאוד מבינה לליבך... אולי נצליח לעודד אחת את השניה על מנת להפחית את התלותיות הזאת.... זה קשה, מתיש ו"הורג" אבל נראה לי שיותר קל אם נוכל לשתף אחת את השנייה..

כשיש לך קצת זמן פנוי את מנקה? למה לא לקרוא ספר, לראות סרט טוב, לדבר עם חברה?
בני הזוג שלכן הם בני אדם בזכות עצמם. יש להם עולם משלהם, יש להם חברים, יש להם עבודה שמעניינת אותם, למה לא תנסו אתן ליצור לכן כזה עולם? אתן תהיו נשים שיש להן קיום עצמאי, תהיו מעניינות יותר, ולכן יהיה מעניין יותר לחיות. יש אנשים שילדים ובית לא מספקים אותם. הרחיבו את עולמכן, לכן יהיה יותר טוב עם עצמכן, וכתוצאת לוואי לבני הזוגשלכן יהיה כיף יותר בחברתכן, ומעניין יותר, ותוכלו ליצור קשר שהוא מעבר לחובות הבית וגידול הילדים.
באמת, תנסו. בהצלחה.

שלום לך יעל... את באמת צודקת במה שאת אומרת, אני כן התחלתי לקרוא ספרים וחלקם גם ספרים שקשורים ליחסים (דרך אגב אני מאוד ממליצה על ספר בשם "גברים ממאדים נשים מנוגה"), גם ניסיתי את מעגל החברות אבל זה עדיין לא מהנה באותה מידה שבא אני נהנית מהבילוי עם בעלי... לא ציינתי לכן פרט אחד מאוד חשוב, מעבר לזה שאני בן אדם אני גם ערביה נוצריה מחברה שמרנית.. קשה לי לשתף אף אחד במה שהולך אצלי בבית, אני מתאמצת כדי לשמור על התדמית של האישה החזקה שמאוד "מתוקתקת" ומכל הבחינות... את הכאב שלי לא יבינו והם בטח יגידו לי "מה חסר לך ממנו, הוא כן דואג לביתו ולמשפחתו אז למה את מקטרת"...
נכון שיש לי חברה אחת שהיא מאוד קרובה אלי, אבל גם לה יש משפחה ולא תמיד אנחנו יכולות לתאם את הזמן... ואם אני רוצה לבלות עם חברות אז זה רק אחרי שהילדים ילכו לישון (בתשע) וזה כבר מאוחר יחסית...
אני צריכה למצוא לי משהו שמהנה באותה מידה כמו שאני נהנית לבלות עם בעלי אבל עדיין לא מצאתי... מה זאת אהבה? זאת לא ההרגשה המיוחדת שיש לך כשאת בחברת אהוב ליבך??? ואם יש משהו מיכול להחליף את ההנאה שלך איתו אז מה הטעם???
אני יודעת שמולי עומד שינוי קשה ומטיש... אבל אולי בסופו של דבר אני כן אצלח למצוא תשובות לשאלות האלה או יותר נכון למצוא את עצמי....
לסיכום: אני באמת אשמח אם אני אוכל לפנות למישהי בשעה שהוא יוצא מהבית ומשאיר אותי לבלות עם עצמי....

היי רוזאלין,
מה זאת אהבה? קטונתי, באמת לא יודעת, אבל נראה לי שתחומי עניין משלך והרחבת העולם שלך לא צריכים לבוא במקום או על חשבון או להחליף את הזמן שאת מבלה עם בן זוגך, או את העונג שאת מפיקה מחברתו. אלה שני דברים שיכולים לשכון בשלום זה לצד זה ולדעתי הם גם מגבירים ומעמיקים זה את זה.
את בת מזל שאת כל כך אוהבת את בן זוגך ונהנית להיות איתו, אני בטוחה שלא כל אחד מרגיש ככה בחיי נישואים. אבל כל עוד תהיי בעמדת המנג'סת, נראה לי שלא יעזור לך, הוא ימשיך לברוח. לכן, שני את שיווי המשקל ביניכם, הטי את המטוטלת, על ידי זה שתבני לך עולם משלך. בהצלחה :)