מחשבות טורדניות כמה ילדים-לדורית

הפנית את השאלה לדורית ובכל זאת הייתי רוצה ברשותך להגיב לפנייתך.
אני בת 45 ויש לי ילד אחד בן 6. אני רווקה ומגדלת אותו בשותפות הורית בלבד עם אביו שמעולם לא היה בן זוגי.
גם אני התחבטתי בשאלה האם להביא לעולם ילד נוסף לאחר שאביו של ילדי הביע רצון כזה,
מאוד התחברתי לנקודות שהעלית בדבר המשאבים האנושיים המוגבלים שלך עבור 2 ילדייך, כמו גם המשאבים הכלכליים והטכניים.
בסופו של דבר החלטתי שלא לעשות את המהלך הזה. הרגשתי שיותר חשוב לי להישאר נאמנה לעצמי מאשר לרצות את שותפי להורות או את הסביבה שמצפה ממני לילד נוסף.
עד היום מידי פעם אני נתקלת בתגובות כמו: מה רק ילד אחד??
כן...רק ילד אחד... עם אמא מאושרת, שלמה עם עצמה ועם הבחירות שלה והכי חשוב אמא שיש לה את כל האהבה , הסבלנות והנתינה שבעולם לילד שלה!
מקווה שעניתי לך, שירית.

רעות היקרה, אני חושבת שעלייך להקשיב לעצמך. יש שונות גדולה בין אנשים שונים וגם בנושא הזה יש שונות, ואינני חושבת שאיזו נורמה צריכה להכתיב לך את ההחלטה הזאת. יתכן שזה באמת נעשה כבר נורמטיבי להביא 3 ילדים -בארץ שלנו. במדינות רבות אחרות הנורמה היא קטנה יותר ומי אמר שזה יותר טוב כאן? מי שצריך לקבוע זו את ובעלך, וכל השיקולים שהעלית בפנינו - מצבך הבריאותי והתכניות שלך והאנרגיות הנדרשות - נראה לי שללא הלשונות המצקצקות - היית כבר מזמן שלמה עם עצמך ולא מתלבטת כל כך עם הנושא.
ראי את הדיבורים ואת השאלות שאת נשאלת על ילד שלישי - בתור הצדעה של האנשים לנורמה...ככה היא נוצרת וככה היא מתחזקת וככה היא נשמרת... ע"י השאלות והדיבורים הללו!
לפני 35 שנים היתה נורמה להתחתן עד גיל 22, והורים שלי לחצו עלי להתחתן כאשר עברתי את גיל 23 והיו מאוד מודאגים שמא אשאר רווקה זקנה. היום זה נחשב לגיל צעיר מאוד להתחתן ואנשים יותר ויותר מבינים שחשוב קודם להתבגר ולהבין יותר את העולם ולהתנסות עם יותר מחבר אחד ואז לבחור בן זוג לכל החיים. נורמות משתנות בכל מיני תחומים, וחשוב לעשות את ההבחנה בין צו ליבך, האינטואיציות שלך, לבין נורמות חברתיות שרירותיות.

דורית,

תודה רבה עבור התשובה. אני אמנם שלמה עם החלטתי ואני יודעת בליבי שאילו דעתו המנוגדת של בעלי בנושא (הוא מאוד היה רוצה ילד נוסף), אימרות מאין אלו לא היו מזיזות לי כלל.
כפי שכתבתי, בעלי יודע את דעתי בנושא והיה מאוד רוצ שתשתנה. היחסים ביננו טובים, אבל בתקופה האחרונה הוא דיי מציק לי עם הנושא בצורה מאוד "עדינה" כביכול אבל גם מטרידה: כאשר הוא מחבק או מנשק אותי הוא פתאום לוחש לי "אי רוצה עוד ילד..בבקשה.." או כאשר אנו משוחחים על משהו אז הוא אומר: "כל כך היתי רוצה עוד תינוק קטן מאשתי האהובה"...הוא שם לשני היילדים שלנו קליפים עם צחוק של תינוקות ברקע, וכמובן שכאשר הוא רואה את התינוקת החמודה של גיסתו או התינוק השמנמן של השכנים מבטו נמלא רוך וחמלה והוא נראה לפתע כה אומלל שאשתו הרעה לא מגשימה לו את משאלתו...
איך מתמודדים עם התנהגות זו? זה דיי מעיק עלי. אני איני רוצה ילד נוסף והוא יודע זאת, אולם התנהגותו מטרידה את שלוותי ולדעתי הוא מתנהג ך כדי לנסות ולשנות את דעתי עם הזמן, אולי בעתיד. אני מעירה לו על כך...אבל זה לא כל כל עוזר..
איך חיים בשלום עם דיעה כה שונה בנושא...האם להתעלם מההערות שלו? לתת לזמן לעבור...או לעורר מריבה בנושא? אולי אם אגיב פחות ואדבר כמה שפחות על הנושא כך ייטב לשנינו? מה דעתך
תודה
רעות

רעות היקרה, ראשית, תגובתו כרגע היא ברמה סבירה, אפילו "נחמדה". אני מקווה שזה לא יתהפך אצלו ללחץ מסיבי יותר אם תמשיכי לסרב לילד נוסף. אם אני זוכרת נכון - היתה תקופה שהוא לא היה נחמד אלייך בגלל אי ההסכמה שלך.

אני חושבת שהנושא מאוד חשוב לו וכי אין מה לעשות וצריך לאפשר לו לבטא את תשוקתו לתינוק.
את צריכה להבין שכרגע - את קיבלת את מבוקשך ואילו הוא לא קיבל. אז לפחות תאפשרי לו "לקטר" על כך, מה גם שהוא עושה זאת בחינניות...
מה שאת יכולה לעשות הוא לקבל יותר בשלווה את הדיבורים והפעילויות שלו בנושא, להבין מאיזה מקום זה מגיע ולהישאר שלווה ורגועה משום שאת מרגישה שאת שלמה עם עצמך בנושא.
אני קוראת לכך: "יורד שם גשם" אבל את לא חייבת להירטב...
אולי תוכלי להגיב ע"י הומור וקלילות , ממקום אוהב כלפיו אבל יחד עם זה להיות שלמה עם עצמך.

"אגלה לך משהו" :לא על כל דבר בחיים המשותפים ניתן להגיע להסכמות שיהיו מקובלות על שני בני הזוג, ובמקרה הזה כל אחד צריך למצוא דרך להשלים עם המצב ולקבל נפשית שלא הכל מושלם ומתאים בדיוק לכל החלומות שלי. זה סוג של בגרות, קבלה, השלמה עם מציאות במקום להילחם בה ו"לעשות גלים" ולהוסיף על המתחים.

תודה עבור התגובה והעצה.

אמנם כמו שאמרת בפעם הקודמת הוא לא היה נחמד אלי בגלל סרובי לילד נוסף. היתה בנינו שיחה מאוד רגועה ומבינה בנושא. השלמנו. הוא שוב ניסה לשכנע אותי והבטיח שיתמוך ויעזור לי בהריון הקשה ויעשה הכל על מנת שיהיה לי קל , והוסיף שהוא יודע כמה שזה קשה לי ועל כן יעריך את זה יותר אם אני אסכים. אני פשוט בהיתי באוויר ולנגד עיני חל תסריט נוראי של הקאות בלתי פוסקות , מחנק, אשפוז בבית חולים חוסר אונים וסבל נוראי. ועוד פעם לחזור לחיתולים והנקה ולטפל בתינוק צורח עם עוד שני ילדים שיש לי... .ואז אמרתי "לא אני לא מוכנה". הוא הבטיח שלא ילחיץ אותי בנושא, ייתן לי את הזמן להתלבט ויתשאל אותי בעוד שנה שוב בנושא...עבור שבוע והכל היה נפלא הוא לא הזכיר את הנושא...ואז לאט לאט הוא עבור להערות ולהטרדות "נחמדות" שכתבתי עליהם קודם... והיום הוא שוב חזר להיות קר ונוקשה ואמר שאם היתי אוהבת אותו מספיק אז היתי מביאה עוד ילד וכנראה שאני לא אוהבת אותו מספיק, ושאם לא יהיה לו עוד ילד הוא לא יהיה פה, כי הוא לא מוכן למשפחה עם שני ילדים, והוא לא מתכוון לוותר לי. אז אמרתי לו בשלווה שאני אוהבת אותו ואילו הוא היה אוהב אותי היה מבין שהסבל שעברתי הוא די והותר והיה מסתפק בשניים. הוספתי בקור רוח שאני לא מתכוונת להביא ילד מתוך איום וסנקציות ושהוא יכול ללכת שיעשה מה שרוצה ואף אחד לא מאיים עלי. לאחר מכן יצאנו לטייל עם הילדים ... דיברנו רגיל אבל יש קרירות ומתח בנינו..אני מרגישה שזה שאני לא אומרת לו "כן" חוסם אותו רגשית כלפי.
הצעתי לו ללכת ליעוץ זוגי אבל הוא לא מוכן הוא טוען שהבעיה היא בי ושאני צריכה להיות קלילה ולזרום עם החיים ולקחת את עצמי בידיים - אני שונאת את הביטוי הזה!
אמרתי לו שבשיחה שהיתה לנו הוא הבטיח לא להלחיץ אותי בנושא ..אז הוא אמר שהוא לא מלחיץ והוא נותן לי את כל הזמן שאני צריכה כדי להיות מוכנה להריון נוסף..עניתי לו בהומור שגם אני לא מלחיצה ונותנת לו את הזמן להתרגל לשני ילדים. מאז הוא מסתובב כמו מלפפון חמוץ...הכל כרגיל בינינו אבל יש מתח באוויר... נראה שהוא לא יורד מהנושא. הוא גם לא מוכן ללכת ליעוץ.. איך אני אמורה לנהוג איתו? לשמור על קור רוח? לא להגרר למריבות? אני מרגישה שאני צריכה להיות מאוד חזקה נפשית ולהכין את עצמי שגם אם הוא יעזוב לא להכנע כי הוא זה שלא בסדר ולא אני. אני פשוט לא רואה את עצמי עם שלושה!
כיצד הכי נכון להתנהג איתו במצב הזה כדי לא להסלים את העניין?
תודה
רעות