חמותי אמא שלי ואני

שלום רונה,

נשמע שמצד אחד נוח לך עם העובדה שה"אמהות שלך" חברות וזה משרת איזה צורך אצלך. מצד שני, מפריע לך מאוד ומביא אותך אף לתחושות קיצוניות של שנאה. זה מעיד על הטלטלה הרגשית שאת חווה ועל העוצמות שאת חווה את הדברים.

כתבת הרבה על העזרה הרבה- קניות, נקיונות, שמירה על הילדה.. אני חושבת ותוהה האם תוכלי לקחת חלק מהתפקידים האלו דווקא עלייך, ז"א שהשליטה והאחריות תהיה עלייך. ככה את תוכלי להבין מהי באמת התרומה ומה המידה שבה את מעוניינת שהדמויות החשובות האלו יכנסו לחייך. כי כל עוד הן עושות עבורך ומקיימות בשבילך את המטלות השונות ו"טרדות היומיום", ככה את תמשיכי להיות תלויה בחסדיהן ובעזרה שלהן ותמשיכי להסס- האם זה טוב שהן כ"כ קרובות גם זו לזו וגם אליי, או שלא?

בכל אופן, רונה, המצב שאת מתארת מורכב, לא בריא וחסר גבולות- פשוט כך. את צריכה לעשות סדר, קודם כל- להוריד מחמתך את ה"עול" שאת זאת שאמורה לשאת ולא היא, ולא כי היא לא טובה, אלא כדי לאפשר לך לקחת שליטה וסדר על חייך. אחר כך- את תוכלי לזהות כמה את באמת צריכה אותן קרובות ומה את מסוגלת לעשות לבד. כשתרגישי שהכוח שלך בידייך- את כבר תהיי במקום טוב יותר.

לגבי החברות של שתיהן והאם את צריכה להרחיק את אמך מחמתך- לא הייתי מתערבת שם. זאת חברות בפני עצמה ואם החברות כ"כ טובה וקרובה, הרי שאמך בטח יודעת "עם מי יש לה עסק" והיא תחליט את ההחלטות שלה מי תהיה חברה שלה ומי לא.