אקס התחתן

עד היום היו לי הרבה בומים - בומים הכוונה לפמשהו שממש הפתיע אותי עד כדי כאבי בטן וכאב גדול.
בום - כשגיליתי שהם יחד
בום כשגילתי שהם התארסו

לפני שבוע האקס התחתן.
עכשיו זה כבר לא בום... עכשיו זה ברור שמכאן זה נגמר.

אבל עדיין כואב לי. כואב לי שהוא שיקר לי ופגע באמון שלי.. כואב לי שאדם שכל כך אהבתי ואהב אותי לא מזיז לו שהוא כך פגע בי.
היום, איבדתי אמון, מאוד קשה לי לקבל אקסיות של בחורים שאני יוצאת איתם היום או את העבר שלהם. אותו בחור שיצאתי איתו לא מזמן.. הייתה לו ידידה טובה שמאוד היה אכפת לו ממנה.. ואפילו זה הפריע לי.

כואב לי שאני לא מצליחה לקבל חום כמו שהוא נתן לי. אני לא מתגעגעת לאקס.. אני מתגעגעת לאהבה שלו.
אני מרגישה באיזשהו מקום שהוא פשוט הציב רף מאוד גבוה של יכולת נתינה ואהבה.. שאף אחד לא מתקרב לזה..

עברו כבר שנתיים וחצי מהפרידה.
אני פשוט מרגישה שזה היה חלק מאוד גדול בחיים שלי. (ההתעסקות הזאת, איתה ואיתו) אותו חלק שבנה אותי ואת מה שאני עכשיו.
בגלל זה אני חסרת מוטיבציה להכל..


אני מתנצלת על הכתיבה הארוכה...

אני עוברת וקוראת את ההתכבות האחרונה שלנו.. (לפני שנה)
אבל רק לפעמים.. לא מובן למה אני ממש להתעסק עם זה. למרות שאני יודעת שזה מיותר מאוד (!)

שם הוא מתכננן שאחזור. ושאני מסבירה לו שזה כבר משהו שלא ניתן לפתור וכו'.
וכל ההכחשות שהיו לו.. זה מרגיש כאילו הוא לא הסכים להקשיב לעצמו אפילו..
אולי כי הוא חשב שאין לו סיכוי איתה וזו הייתה הדרך שלו להתנתק... להיות איתו

אבל זה לא עבד..

אז ההתכתבות הזאת מעוררת בי המון כעסים. זה פשוט בלתי נתפס בעייני...

אני מרגישה שאני חייה בסוג של סרט. כאילו דברים כאלה לא קורים בדר"כ במציאות..
ולמה זה נחת עליי..

הי דפנה,

קודם כל אני רוצה לציין שהכתיבה שלך מעלה הרבה אמפתיה כלפייך, וכל מה שגוללת כאן מעלה הרבה רגשות ומורכבויות גם אצל מי שקורא "אותך".

תראי.. זה אמנם באמת מורכב, אבל אני אשתדל לקצר מפאת העובדה שזה פורום; אני רוצה שתפרידי בין "האם זה תמיד היה שם מבחינתו" (שהוא חווה במודע את האהבה שלו אליה כל זמן שאת היית איתו, בעצם מה שהרגשת את), לבין האם זה משהו שלא היה מודע אליו, ולאחר הפרידה ממך ולאחר נסיונות לחזור- "נפל לו האסימון" והם חזרו. ייתכן וההצפות שלך את הנושא הזה הלוך ושוב- גרמו לו גם להאמין שהוא אוהב אותה, שהוא עדיין אוהב אותה. וחזר למשהו מוכר ובטוח, הפעם גם התחייב לו.

אני מניחה שאת הרגשת את הדברים על בסיס של משהו, ייתכן וזה על בסיס של התנהגות שלו נטו, אבל יכול מאוד להיות שיש עוד דברים ומקומות בחייך (ואולי אצל הפסיכולוג זה עלה), שאת מזהה את החוויה הזאת בשינוי אדרת. ז"א, שהיו חוויות כאלה קודמות אם זה במשפחה, אם זה קשר אחר קרוב. כי לי הרגיש שזה נגע לך במקום קצת יותר עמוק מ"תחושת בטן", אבל זאת השערה בלבד.

כדי קצת להרגיע, אני לא חושבת שכרגע הכעס שלך עליו נובע מהמסיבות הנכונות-וחלילה לא מבטלת את החוויה שלך. שוב אני מדגישה שמאוד יכול להיות שההצפות שלך, שזה שהעלת את זה למודעות שלו בכזאת תדירות- גרם לו להבין, לחשוב, לרצות את האקסית שלו. "שכנעת אותו". כנראה והסיפור שלו על האהבה שלו אליה הותיר אותך בספק לגבי כמה אדם יכול לאהוב מישהי חדשה, כמוני, לאחר כזאת אהבת חיים שהיתה לו.

בינתיים, את המשכת בחייך והצלחת (!!!) להתאהב שוב. להערכתי בתקופה הזאת עוד לא היית בשלה רגשית לקשר חדש, זאת הסיבה שאולי הרגשת שאת משווה בין הגברים בהתחלה (נסי לזהות האם האקס השני הרגיש מה שאת הרגשת בקשר הקודם- היא משווה אותי? היא אוהבת את האקס עדיין?) יש פה השלכתיות, מעין "שרשרת" -רגש שהיה בקשר הראשון מועבר לקשר השני.. וזאת גם הסיבה יקירתי שלא הצלחת לחוש שאת מקבלת משהו שם. ולמה?

העוצמות שאת חווית מול האקס הראשון הן העוצמות שאת עצמך קבעת שם. היכולת להתמסר לאהבה הזאת ניהלה את רמת העוצמות שלך. אהבה של בן זוג גדולה ככל שתהיה לא תהיה משמעותית בעינינו עד שלא ניתן לה כותרת כזאת, של משמעות אמיתית. אזיי- הפרשנות היא רק אצלך. האהבה שלא חשת מהאקס השני, או שלא הגיעה לאותן עוצמות- היא כנראה כי פשוט לא יכולת להכיל את זה אז. ניסית, רצית להתקדם, זה לא עבד. היית עמוסה לעייפה מהקשר הראשון.

העובדה שמדי פעם את מנתחת את השיחה בהתכתבות שלכם גם מעידה על חוסר השלמה, או ש"זה עוד לא מאחוריי". וזה בסדר, זה לא אמור לעבור כ"כ מהר. היתה כאן סוג של השלכה על הקשר האחרון מהקשר הראשון, כי כמו שאז הרגשת ש"זה לא מספיק שלם" גם הפעם האחרונה הרגישה לך ככה.. וגם זה, תופתעי, טבעי מאוד :)

אני גם לא כ"כ משוכנעת שהדרך שלו להתנתק ממנה היא להיות איתך. אני דווקא בוחרת להאמין לו שחשב שאיתה זה נגמר, אני בוחרת לחשוב שאכן לא רצה אותה אז ורצה אותך. אני גם חושבת שמאוד יכול להיות שזה דווקא הפוך ממה שאת מרגישה בפועל- שאולי הדרך להתנתק ממך היא להיות איתה (המוכר, הידוע, הבטוח) וזאת ה"צוואה" שהשארת שם.

אולי קצת קשה להיכנס לכל התכנים שהעלתי, ואני אבין את זה, אבל בזכות הטיפול שעברת, אני מרשה לעצמי להיכנס ממש לתוך התכנים וזה למעשה, עבורך, חומר למחשבה. מקווה שזה עזר במקצת.

מדהים איך הצלחת להבין כל כך הרבה מכתיבה כל כך קצר (ומלאת שגיאות כתיב במבט שני :)

"אני מדגישה שמאוד יכול להיות שההצפות שלך, שזה שהעלת את זה למודעות שלו בכזאת תדירות- גרם לו להבין, לחשוב, לרצות את האקסית שלו. "שכנעת אותו". כנראה והסיפור שלו על האהבה שלו אליה הותיר אותך בספק לגבי כמה אדם יכול לאהוב מישהי חדשה, כמוני, לאחר כזאת אהבת חיים שהיתה לו. "

זה באמת מה שהרגשתי... כי הבעיה הייתה זה שכשהכרתי אותו היה לו בלוג. ומתןך סקרנות ורצון להכיר אותו ומול מי יש לי עסק, חפרתי בהיסטוריה של הבלוג, אפשר לומר שהכרתי אותה, רק בגלל הכתיבה שלו. שהכרתי את ההסיטוריה שלהם שידעתי כל מה שהם עשו יחד ואיך הם הרגישו..
וזה היה מאוד חזק. האהבה שלא הכרתי לפני... היו פוסטים שלמים שבהם הוא כתב, לא שמילים אלה, אבל התפרש מהם שהוא יחכה לה לעד..
והיא תמיד הייתה אומרת שהיא אוהבת, אבל לא רוצה להיות איתו. תמיד שם אבל לא באמת שם..
וזה נורא הגעיל אותי. הגעילה אותי הסיטואציה הזו שמישהי משחקת בו ככה..
וכל כך אהבתי אותו שרציתי "לרפא" אותו באיזשהו מקום.. ולגרום לו להרגש ש"הנה יש מישהי שתהיה איתו לא משנה מה, ובאמת תהיה"
ואז הבנתי שברגע שגברים לא משיגים מישהי שהם רוצים, אותן בחורות, שבוחרות להישאר בסביבה ולהנות מהספק, ולשחק בהן.... אותן הם יותר רוצים.

וזה כל כך עצוב שדברים מתנהלים באופן הזה.
הייתי הכל בשבילו הייתי מוכנה להיות הכל בשבילו...
אבל ידעתי שהיא תמיד תהיה "יעד לא מושג". סוג של פנטזיה.

מה שקצת שימח אותי כשהם חזרו (בשבילו), זו הידיעה שהוא יכיר אותה באמת, שיראה שיש גם חסרונות.. שידע איך היא בתוך *קשר*. שידע להעריך אהבה ורצון הדדי..

אבל זה עדיין צובט מאוד.
זה כמו לתת 500 אחוז מעצמך, לא מאה... ולא לקבל בחזרה.

זה אפילו הרגיש כמו בגידה לפעמים. הייתי אומרת לעצמי (בזמנו) שאני באמת מעדיפה שהוא ישכב איתה ולא יחשוב עליה..

זו בגידה גדולה יותר בעיני..
להשתוקק להיות עם מישהו אחר כשאתה עם מישהו.

לשאלתך, כשהייתי עם הבחור השני, דאגתי להבהיר המון דברים, המון מילים שכן היו חסרות לי עם האקס ואולי פותרות המון. הרגשתי שזה כל כך חשוב...
כי בזמן שהייתי משוחחת עם האקס עליה.. הוא היה רק מכחיש ולא אומר מילים שהיו גורמות לי להבין ולהרגיש שאני חשובה יותר.

אז לחבר השני הייתי אומרת המון...שלמרות (שלפעמים) כואב לי וחוזרים הכעסים, אני אוהבת אותו יותר. או ש"נכון, כואב לי שהם מתחתנים, אבל זה רק בגלל שגרנו יחד שנתיים והוא היה חלק מחיי, אבל אם היו נותנים לי לבחור בינך לבינו.. הייתי בוחרת בך.."

ואני גם די בטוחה שנתתי לו את הבטחון הזה.

הי דפנה,

אני שמחה שנתת לאקס השני את הביטחון בקשר- ז"א מה שאת לא קיבלת דאגת כן להעניק הלאה. זה מאוד חשוב ומראה על יכולת הפרדה שלך בין שני הקשרים.

לגבי הקשר הראשון- אני עדיין מאמינה שהוא כן רצה בך, למרות החוויה העוצמתית שחווה בקשר הראשון שלו. יש לנו את היכולות להתאהב במס' פרטנרים במהלך החיים, ואפילו- בו זמנית. זה קורה, אנחנו אנשים שיכולים להימשך מנטאלית ופיזית לכל מיני סוגים, אפילו מנוגדים.

את הענקת הרבה בקשר הזה, אבל ייתכן והשיעור שלך הוא שלא נשארים בכל מחיר, ולא במחיר של "להושיע" אותו מחוויית הדחיה שחווה, זה משהו שהוא בעצמו יכול לטפל בו אם ירצה- ולא בטוח שבכלל רצה או הרגיש צורך כזה. שוב יתכן שאת העלת בו את הצורך. את דמות משמעותית עבורו ומה שהעלת בקשר הלך איתו גם הלאה, זה טבעי.

אני מאמינה שלמדת והפקת הרבה מהקשר הזה, ואני מזמינה אותך להמשיך להתייעץ ולחקור מה היה שם (אצלך) ומה חווית ולנסות להפחית את תחושת הכעס ולהעצים את תחושת הסליחה והויתור, פחות כלפיו- יותר כלפי עצמך. ללמוד לוותר לעצמנו ולסלוח לעצמנו שנשארנו במקום שלא היינו שלמים בו.. להבין שסה"כ אנחנו גם בעלי סטיית תקן של טעויות.. וגם לנו מותר ללמוד לקח אחת ל..

שום דבר לא קורה סתם, זה היה צריך לקרות ואת ממשיכה הלאה- רק עבור עצמך.

האמת, שמבט לאחור אני לא חושבת שעשיתי טעויות. מלבד טעות אחת, אחת גדולה.
שנשארתי למרות הכל, שהייתה בי תקווה ענקית, שהייתי תמימה.. ובעיקר שלא הקשבתי לאינטואיציה ולבטן שלי... והאמנתי.

אני לא מצטערת על כלום. הוא שינה אותי, התקווה הזאת שינתה אותי. אומנם אני הרבה יותר בררנית היום כשאני מכירה מישהו חדש. אבל זה בהחלט לטובה. אני יודעת מה טוב לי.. ומה אני רוצה.. וזה שווה הכל.

קצת מכאיבה לפעמים המחשבה שזו האהבה הראשונה שלי. הוא היה הראשון שלי בהכל.
לכולם יש זכרונות כל כך יפים מאהבה ראשונה...
גם לי. אך קשה לי להוקיר על אותם רגעים וזכרונות, ולהניח הכל בעבר.

חלפו שנתיים מאז. והיום.. אני יודעת.. שאם אפגוש אותו או אראה אותו, לא אוכל להסתכל לו אפילו בעיניים... שזה יחזיר לי כאב גדול.

כנראה זה מה שקורה כשאת נותנת הכל למישהו...

את מתוקה, תודה.

דפנה, אני שמחה שלמרות כל המורכבות יכולתי לעזור ולשקף כמה דברים.

לגבי אהבה ראשונה- אין אפס, אהבה ראשונה היא היא הטומנת בחובה את היכולת "ליפול מצוק ולא לחשוב על התוצאה"- פתיחת מצנח או קריסה. ככה אני רואה את זה. ולמה? כי באהבה הזאת, שהיא חייבת להיות חד פעמית, יש את היכולת שלנו לתת מהכל, להתמסר, להתעוור, פשוט לצנוח עם מה שיש.. לקחת באמת את הסיכון ולהמר על כל הקופה (קופת הרגשות..)

לפעמים זה מצליח בגדול, ולפעמים, הרבה פעמים, זה מתבדה, ואז כמו שתארת .. זה "בום". ועוד בום כשאנו מבינים כמה זה לא היה מה שחשבנו. ועוד בום כשאנו מטיחים בעצמנו האשמות "למה נשארתי שם".. תחושת הרס עצמי.

מתוך החוויה שלו את יכולה רק לצמוח ולגדול, ונשמע שאת יודעת לסלוח לעצמך על ה"טעות", על המקומות שהיית יותר "מתמסרת" מאשר "מוענקת" על ידיו. שנתיים זה עדיין מעט זמן לעבד, שנתיים זה עדיין מעט, שכן את יכולה להסתכל אחורה ולהרגיש- זה היה "שלי" רק אתמול. כאילו הזמן לא מקבל את המשמעות האמיתית שלו וזה דומה מאוד לתחושת טראומה לא פעם. בהחלט אפשר לקרוא לחוויה כזאת טראומה. ומטראומה דרוש זמן החלמה ארוך.. ואם היה לך קשר בתוכו, מה טוב.

ועכשיו, הזהירות שאת נוקטת בה היא אך טבעית לכל מי שחווה אהבה נכזבת, אהבה ראשונה וכה משמעותית- נכזבת. ההתמסרות היא כבר לא טוטאלית, ביטויי האהבה כבר לא נשלפים ללא בקרה, הכל נראה אחרת- מחושב יותר, מבוקר יותר ושומר יותר- עליי, שלא אפגע שוב.

זה בסדר. ככה זה אמור להיות. מאחלת לך שנה טובה, של התחלה אמיתית עבור עצמך ושל שימת הקשר הזה כקשר מקדם ומלמד עבורך- ונראה שאת בדרך הנכונה לשם.

:)

חג שמח (: