מה עכשיו

אני יקרה, אני חייבת לציין שאינני בטוחה שגם החבר הקודם שלך היה מסכים איתך לגבי המשפט שהוא שמר על חייו כסדרם ואילו את שינית והתאמת את עצמך אליו יותר משהוא עשה זאת עבורך. הביאי בחשבון שגם הוא הרגיש ויתורים מצידו...הכל יחסי. הכל בעיני המתבונן...
התחושה של ויתור על עצמי קיימת בכל קשר, במידה זו או אחרת, כי אתה אמור להכניס לחיים המלאים שבמילא יש לך כבר - תחום עיסוק חדש וגוזל זמן - זוגיות...זה חייב לבוא על חשבון משהו.
את כנראה נסחפת אל תוך הזוגיות ואז נוטה להישאר שם ולזנוח חלקים שדורשים ממך מאמץ, כמו הצד החברתי שלך.
אין לי עצה מעשית לתת לך. עצם המודעות שלך היא חשובה, ועלייך ללמוד לנהל את צרכייך ואת רצונותייך, להקשיב גם לעצמך וגם לבן זוגך החדש. העיקרון המנצח כאן הוא "גם וגם", להקפיץ כמה כדורים בבת אחת, וזאת מיומנות שצריך לפתח אותה ולהתאמן עליה. זה חלק מן ההתבגרות שלנו, הצמיחה שלנו.

שלום דורית ,תודה על התשובה
אני מאוד מוטרדת מהבעיות החברתיות
אני פשוט במצב שנמאס לי, אינ מרגישה למה לא להפגש עם בחור הרי גם ככה אנשים שאני מכירה תמיד עסוקים מדי עבורי, ואדרבא למה לא לקבוע לעצמי חוגים או עבודה שגורמים לי הרגשת ביטחון ויציבות,בעוד שחברים מאכזבים ומסתכלים אותי.
ברמה האישית חברים קרובים יש לי 3, אחד באמת נפגשים כל פעם שאפשר,אבל הוא בד"כ לא ייענה להצעות להפגש ביום ואז גם בערב ,חבר אחר חבר הכי טוב קשוב ומבין ונפלא אך לא זמין,לא תמיד נוכל להפגש ואם הוא קובע לעצמו דברים ברורים אז אני בגישה של טוב נתאמץ בזמנים הפנויים לשנינו ,ועוד חברה שבכלל מתסכלת אותי ,לא יכולה לקבוע איתי אף פעם נראה שיש לה הרבה חברים והיא לא "מתחייבת" אני יוזמת ומציעה והיא רק בדקה ה90 ולא מתחשבת בזמן שלי וגם כן תציע רק להפגש לא לבלות כאילו שאני טובה רק למפגשים ולבילויים זה אחרות..דבר שמרגיז אותי שנים רבות...
והבעיה היא שלא בדיוק יש חברים אחרים.... יש 2 שאיתם אני מנסה לצאת ולבלות אבל גם הרגשה שכל הסובבים אותי עם מאין "עפיפונים" ואי אפשר לקבוע אתם או להפגש איתם כמעט,מה גם שאחד מהם בחו"ל והשניה נוסעת בקרוב,
אני מנסה לחזור לקשרים עם עוד 3 אנשים
אבל הרגשה שכשאני רוצה לראות מישהו אין את מי...
מה אפשר לעשות?

אני אתחיל לימודים ועובדת וסביר להניח שתגידי שבטח תכירי אנשים וחברים במקומות אלו,אך קשה לי לדבר ולהתחבר מעט... וגם אם כן
אני רוצה בטחון בקשרים בטחון חברתי לדעת שיש לי עם מי להפגש שהזמן שלי כן חשוב
בגלל שאני לא מרגישה ככה אין לי בעיה לקבוע עם בחור במקום עם חברים...

אני מנסה להעסיק את עצמי,עובדת כעת,ועוסקת הרבה בספורט וקריאה ומנסה קצת עוד נושאים
אבל הרגשה חברתית מתסכלת ביותר -עצות בבקשה...

ואותה חברה שאני מתוסכלת איתה דיברתי איתה על זה והיא אמרה שזה לא אישי פשוט אנשים בזמן זה לא יכולים...בזמן ספציפי

אני יקרה, יש לי שאלה - האם תמיד הרגשת כך בנושא החברתי? יש לי הרגשה שאולי את נפגעת מהר ולוקחת זאת קשה כאשר אנשים לא נענים להזמנות שלך. ואם את כבר בציפייה לקבל דחייה - אז יש משהו בהתנהלות שלך ובטון הדיבור שמשדר את הציפייה הזאת ויוצר תגובה קצרת רוח מן הצד האחר. אנשים מאוד רגישים לקלוט רחשי לב, פחדים וחששות, ונרתמים יותר בקלות להזמנה שיש בה חופש גמור, שמחת חיים, והיערכות נפשית מראש לקבלת תשובה שלילית.

ההיערכות הזאת היא הדבר שיוצר תחושת חופש אצל האחר, ואז הוא אומר כן אם הוא יכול ומתאים לו, והוא אומר לא אם לא מתאים לו - בלי שיצטרפו לכך תחושות אשמה כלפייך. אני משערת שאחרי כמה פעמים שאנשים מרגישים את העלבון שלך - הם יעדיפו לצמצם את הקשר איתך כי זה לא נעים להם.
אז לדעתי עלייך לעבוד על התגובות שלך לתשובות שליליות - עלייך לתת לצד האחר את ההרגשה שהכל בסדר גם אם אמרו לך לא. ועלייך לעבוד גם על איך את מזמינה ורותמת חברים להיפגש איתך, להכניס לשיחה איתם קלילות, חופש וקבלה.
אגב, מה שאני כותבת לך כאן זה ממש בראשי פרקים, כמובן. ניתן לעבוד על התחום הזה ספציפית בפגישת ייעוץ.