עולם פנימי עשיר ומרגש

ע. היקרה, אין לי ספק שיש רבות ואף רבים שמזדהים עם מה שאת כותבת כאן על הצורך הרגשי לחוות שוב התאהבות ופרפרים בבטן, והחשש להתייבש מבחינה רגשית בנישואים מתמשכים.
לדעתי הצורך הזה קיים אצל אחוז מאוד גבוה של הנשואים, גברים ונשים כאחד.

זה הוא המנוע של הבגידות.
בגידות הן לא רק צורך מיני. לרוב זהו צורך לחוות שוב את הריגוש המסעיר הזה שיש מישהו חדש ומלהיב, שרוצה אותך בגלל מי שאתה ולא בגלל שכבר התחתנתם ויש ילדים משותפים ובית משותף.

הבעייה היא שכאשר נותנים לכך לקרות - זה מסכן את הזוגיות ועלול לתת מכת מוות לכל מה שבנית עד כה. מצד אחד זה מתוק מדבש, כל הריגוש הזה, ומצד שני זה פוגע אנושות בבן הזוג שלך ומערער את האמון הראשוני שהיה עד כה.
את מוזמנת לקרוא מאמר שכתבתי על כך באתר שלי בשם "בגידה: אנטומיה של התאהבות ידועה מראש" על התהליכים הרגשיים והשכליים המלווים התאהבות שכזאת.
מצד שני - עם כל הסיכונים - אנחנו חיים רק פעם אחת...הלוואי ואפשר היה לחוות חוויות שכאלו מבלי להסתיר ומבלי לסכן את הזוגיות שלנו.

אולי צריך לערוך שינוי הדרגתי בציפיות ובנורמות של הנישואין, כך שיכילו ויאפשרו את הגיחות הרגשיות האלו של התאהבויות כאלו מידי פעם, שהינן כמו אוויר לנשימה לחלק מאיתנו, ואם בן הזוג היה מקבל זאת בהבנה - זה היה נפלא, לא כן? האם את מסוגלת לדמיין את בעלך מתאהב התאהבות כזאת במישהי? האם את מפרגנת לו שאף הוא "לא יפסיד" את החווייה המעשירה הזאת?
אם את מסוגלת לפרגן לו, והוא מסוגל לפרגן לך - אולי כדאי להתנסות בכך, לטעום את הטעם.
ישנם זוגות שממציאים מודלים פתוחים יותר של זוגיות - בהסכמה - על מנת לחוות מעט מן הריגושים הללו.

לצערי זה לא מתכון אפשרי לזוגיות שלנו.
שנינו קנאים אחד לשני ומערכת יחסים פתוחה לא באה בחשבון.
אני גם לא מסוגלת לחשוב על אופציה שהוא יבגוד בי ולכן גם לא בוגדת בו- אני שמה את עצמי במקומו ולא מוכנה להעביר את החיים שלי והמשפחה שלי בדרך הזו.
כנראה שאצטרך לחיות עם ההרגשה. החשש שלי הוא שהיא תביא אותנו בסופו של דבר להתגרש כיוון שהיא תכתיב את היחסים בינינו.
כלומר, בעקבות ההרגשה שלי והפנטזיות אתנהג איתו אחרת: בחוסר חשק, בחוסר סבלנות ...ואגרום לכך שנפרד.