זוגיות במשבר

שלום

אני ובעלי (קרובים לגיל 30) נשואים חודש ויצאנו שנה לפני הנישואים שמתוכם 8 חודשים גרנו יחד. עוד כשהתחלנו לגור ביחד הרגשתי בבעיות בינינו. בעלי הוא בחור עקשן שאינו מוותר על הרצונות שלו אלא אם כן הוא לא "סובל" מהן. הכוונה שבילויים כמו ללכת למסעדה, לטייל בים או לראות סרטים (מה שרוב בני הזוג עושים) הוא אינו אוהב ואינו מוכן לוותר כי אני אוהבת. בנוסף הוא בחור שאוהב להיות בבית מחובר למחשב שלו בבית ואינו אוהב בילויים משפחתיים ולעיתים בא רק בשביל לעשות לי טובה הוא לא נהנה בלבוא לבקר את ההורים, הכוונה שהוא לא בחור משפחתי וחברותי, יותר מנוכר. היו הרבה ריבים על זה אך ידעתי שזה מה שהוא ושעליי לקבל זאת או לוותר. החלטתי בכל זאת להישאר כי ידעתי שהוא בחור רציני שכבר מעוניין בחתונה ואכן זה מה שקרה התחתנו וגם נכנסתי להיריון ממנו כמה ימים לפני החתונה אז כך שגם אם היו ספקות או חששות החלטתי להבליג עליהן.
יש לי רגשות אליו אבל האופי שלו קשה הוא לא יתן מקסימום מעצמו ולא יוותר בתירוץ שהוא לא בא בדרישות אליי כמו שאני באה אליו. ניסיתי לדבר איתו כמה כמה פעמים אך ללא הועיל. בתגובה שלו - "זה אני ותקבלי אותי כמו שאני" או "אני לא חייב לממש לך את הרצונות שלך" "רק את אחראית לאושר שלך" אציין שבעלי בחור שונה מאחרים הכוונה שהוא רואה את המציאות בצורה שונה, כלומר קרא המון ספרים בחקר המדע והנוירולוגיה והוא ממש נכנס לעומק של זה. בכל אופן אנחנו רק חודש נשואים והמצב בבית הולך ונהיה קשה יותר, הוא לא יעשה דברים מיוזמתו, הוא לעולם לא ינקה או יסדר את הבית בלי שאני אעשה איתו את הדברים האלה (ירגיש כאילו מנוצל). בכל אופן אני מרגישה צורך לחזור לבית הוריי לאיזה תקופה אבל יש גם את הילד בדרך. והמריבות בלתי פוסקות. בנוסף אציין שבעלי אינו מאמין בטיפול זוגי מאחר וכל הראיה שלו לעולם שונה.