מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- איך לעזובב.20/11/2007
שלום רב,
אני בת 29 נמצאת בקשר מאוד לא בריא (לי). לבן זוג בעיות התמכרות והפרעות התנהגותיות שונות. לקח לי זמן לפתוח את העייניים ולראות את זה. כל פעם שהוא "מאבד את עצמו" (משתכר לרוב) אני מנסה ללכת אבל לא מצליחה. הרבה רגשות מעורבים.. וגם חוסר יכולת שלי לחתוך. (גם סוג של התמכרות כנראה). בפעם האחרונה הבנתי שאני לא מסוגלת להיות איתו, אני כבר רוצה להתחתן והוא בטח לא הבן אדם, ואחרי עוד לילה קשה לקחתי כמה בגדים והלכתי. ישנתי כמה לילות אצל חברה וכמה לילות אצל הורים. הוא מתקשר כל הזמן מתחנן לעוד צ'אנס (כמו תמיד). הוא לא מרפא ואני לא מצליחה לעמוד בזה. זה בטח נשמע מפגר לגמרי, אין לי מילים להסביר את התחושה. אני מרגישה שאני מתרוקנת ועייפה כל כך שכל מה שבא לי זה לחזור הביתה. כבר לא איכפת לי מכלום.
ואז אני חוזרת הביתה עם כל ההתחננויות שלו ברקע.
הפעם הלכנו יותר רחוק... הוא רמז לי שבלעדיי אין לי חיים והוא חושב להתאבד. תוך שעה הייתי בבית.
אני לא יודעת מה לעשות, איפה למצוא כוחות לעזוב.
כבר הלכתי לפגישה אצל מאמנת, היא פשוט צעקה עלי שאני "אציל את נפשי". זה שאנחנו גרים ביחד מקשה מאוד. אני חייבת את תחושת הבית, לישון בבית, אחרת אני ממש מתמוטטת.
אנא עזרו לי* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר איך נחלצים מקשר הרסני?
דורית כהן22/11/2007הקשיבי, ב. יקרה, המאמנת כל כך צודקת. חישבי על כך שאת עכשו באפיסת כוחות מן הקשר הזה, כבר ברור לך שעלייך לעזוב אותו ובעצם מה שנשאר הוא לבצע את ההחלטה, לא?
את לא יכולה להרוס לעצמך את החיים בגלל שהוא מאיים בהתאבדות! או בגלל שאת כרגע נרגעת רק במיטה שאת רגילה אליה.
ועכשו משהו מעשי:
אני מציעה לך לדמיין בפרוטרוט ובצורה מאוד ריאלית, יישומית, מה הצעדים שעלייך לעשות כדי לעזוב:
להכין לעצמך כתובת חדשה, לארוז, לארגן הסעה, לסדר לעצמך חדר/ דירה באופן קבוע. ככל שתדמייני את הצעדים האלו - את פשוט "תהיי" שם יותר בקלות. דמייני זאת שוב ושוב, וכל פעם היכנסי לכך יותר בפרטים. השקיעי את עצמך בעתיד שאת תיצרי לעצמך ואת אחראית עליו, והעתיד הזה ימשוך אותך אליו ויעזור לך להחלץ מן ההווה התקוע שאת מתארת.
אנא, כיתבי לנו שוב מה קורה איתך, טוב?* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהשופכת את הלב
ב.22/11/2007תודה רבה, דורית, על תגובתך!
אני מנסה לדמיין לי כל הזמן איך אני עוברת ועכשיו אנסה לדמיין את המקום מגורים החדש. אבל בשביל לחפש את הדירה הבאה בפועל אני מרגישה מאוד לא בסדר לעשות את זה מאוחרי גבו, ז"א לא להודיע לו על זה לפני. מצד שני, כשהודעתי לו שאני מתחילה לחפש המצב בבית נהיה סיוט... וההמשך כמו שכבר תיארתי.
אני יודעת שזאת בריחה אבל מצאתי את עצמי שוב בבית דוחה את הקץ, כל פעם תופסת את עצמי במחשבה ש"עכשיו דווקה טוב לי" כי באמת ביומיום זה מאוד נחמד, במיוחד בתקופות שאני חוזרת, הוא מאוד מתאמץ. זה מעגל סגור, ואני מופתעת מעצי שאני כמו ילדה קטנה ותמימה לא מפסיקה להאמין ש"הפעם זה יהיה שונה". אני ממש חלשת אופי.
היתה לי כבר פרידה דומה לפני שנה וחצי רק שאז הבחור היה "מושלם" פשוט החלטתי שאני לא אוהבת אותו. לקח לי המון זמן כאב מחבות ואנרגיה לעשות את הצד ויום אחרי זה פגשתי את החבר הנוכחי. כנראה שלא למדתי כלום, אה. רק שהפעם המצב הפוך, אני אוהבת אבל ממש לא צריכה להיות איתו. וזה עוד יותר קשה..
מה הלאה?
כשעזבתי בפעם הקודמת הרגשתי חזקה אפילו עוצמתית למרות שכאב בטירוף והיה מאוד מפחיד לעזוב את הבחור המושלם.
עכשיו אין לי סיבה לפחד. אני לא מצליחה למצוא הסבר לחוסר מעש שלי, אני ממש מתביישת. התרחקתי מחברות.. כי כמה כבר אפשר לבכות ולא לעשות כלום ............
גם המחשבה על חיפוש דירה לא מחממת את הלב וזאת אולי עוד סיבה למה אני לא הולכת. אני ממש שונאת את תהליך החיפושים :(
בנוסף אני מרגישה צבועה, כי אני במלחמה בתוכי אבל כשאני בבית ואין לי כוח למלחמות (איתו) אני מנהלת אורך חיים של זוג נורמלי רק שהוא מתאמץ יותר כדי "לזכות בי בחזרה" (עד הפעם הבאה)...............* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם רומנטיים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

