פרידה?

הי שירה,

אני חושבת שהמכנה המשותף למה שאת מעלה הוא בפירוש- עבודה עצמית עם עצמך. כשכתבת שראית שיש מקום לעבוד איתו על מה שקשה לך- ואני מדגישה "איתו", על מה שקשה "לך"- כשקשה לנו כדאי קודם כל לבדוק מה יש בנו שקשה לנו- ז"א- איפה זה קשה לנו, למה זה קשה לנו, ולמה זה פוגש אותנו בעוד ועוד קשרים. כי זיהית נכון- יש אצלך דפוס שאחרי מס' חודשים של חוסר התמודדות יעילה עם הקשיים- את לא יכולה יותר, מאבדת עיניין ואילו הצד השני משתומם ולא מבין למה- הרי היה כ"כ כיף. אנחנו יכולות לזהות פה איזשהו פער בתפיסה של הדברים, שלו ושלך. וגם את נשארת עם סימני שאלה- אם הוא כזה מתוק איך אני עוזבת כל פעם?

אלו דברים שכדאי להעלות מול עצמך, לבדוק מה בדיוק קשה לך במערכות יחסים, האם זה הריבים, הקונלפיקטים, הגבולות, הלבד והביחד, הקנאות, החופשיות, המחויבות? יכולים להיות הרבה דברים. חשוב שתזכרי שזה מאוד טבעי לחוות את אותו קושי בכמה מערכות יחסים, וזה שם את הפוקוס עלייך- וזה מצוין, כי זה אומר שיש משהו שאת יכוהל לעשות כדי שהמערכת הבאה תהיה טובה יותר. אם אנחנו יודעים שזה משהו בנו- אז אנחנו יכולים גם לשלוט בו ולנהל אותו. אם לא תזהי לבד, את בהחלט יכולה ורצוי שתיוועצי עם גורם מקצועי, זה יכול להאיץ את הפתרון.

תודה על התגובה זה בהחלט נגע בי..
האמת שאני כבר שנה בטיפול שהתחיל בקשר הקודם שלי שניגמר גם עם סימני שאלה.
אך כמו שאת יודעת טיפול זה תהליך ארוך וקשה לעבוד על הכל
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות עם הקשר הזה, הבחור ממש לא מקבל את ה-לא שלי ולי גם ממש קשה לדחות אנשים וקשה לי עם ההרגשה שאני לא רוצה משהוא ועד שהצלחתי להגיד לו הוא מנסה כל פעם לשכנע אותי שאני יתן לזה צ'אנס ושאני ממש חשובה לו ואיך אני מוותרת על כך והיה לנו טוב ביחד וגם עם אני לא מרגישה עכשיו אז אולי בהמשך ארגיש..
ובעיקר הוא אומר שהוא בשוק והוא מרגיש אידיוט ושהוא שיחק איתי פוקר כל הקשר הזה ושלא בא לו להיכנס לקשרים אחרי זה.

מה את מציעה?

שלום שוב,

אני שמחה שאת בטיפול, את מספיק מודעת לעצמך כנראה ויודעת שזה יכול להועיל, נכון שתהליך טיפולי הוא ארוך ולא פשוט להתעמת עם הדברים פנים מול פנים- אבל לטווח ארוך זה מציל אותנו ממהמורות רבות שהיו יכולות להפיל אותנו. אז חזקי ואמצי.

לגבי שאלתך- מה לעשות- לי נדמה שאת סגורה עם עצמך גם על הפרידה הזאת וקצת נסחפת או כלואה ברגשות מעורבים מולו- לא להיות הרעה שנוטשת, לא לאכזב, לא לפגוע. השאלה שלי היא האם את יכולה לשים על כפות המאזניים מצד אחד את השלווה הנפשית שלך- ע"י פרידה, והפסקה מקשרים לגמרי- תקופה בה את רק בשביל עצמך ולא מעניקה לאחר, מתוך המקום של "תאהב וקבל עצמך ואז תוכל לאהוב ולקבל אחרים".. אל מול הישארות איתו, בזה את "מרוויחה" את הסיפוק שלו ולא מרגישה רע עם עצמך, השאלה היא עד כמה את במקביל תוכלי לתחזק את עצמך בטיפול.. והאם לא חזרנו לאותה נקודה- ז"א- ממש כמו היום- להישאר איתו למרות ההרגשה שזה לא מה שאני צריכה.. ולמה שוב זה חוזר על עצמו בכל קשר רציני.

במילים אחרות- כשאת בקשר, במקביל לתהליך טיפולי- את מחלקת את תשומת הלב שלך לכמה מקומות בו זמנית ולא בטוח שתישארי (מחוייבת רגשית) באף אחד מהם.. כי הם מעט מנוגדים (העבודה העצמית מול הזוגית) הכל תלוי בך. את באמת צריכה לבנות איזוהי משוואה, האם המשך הטיפול יכול להוביל אות לזוגיות טובה יותר עם הנוכחי, בעתיד הקרוב? או האם זה תהליך ארוך ולא יהיה הוגן (כלפי עצמך וכלפיו) להישאר בזוגיות ולהפסיד בסופו של דבר. מקווה שלא סיבכתי אותך יותר מדי.

לעדי,
תודה על התגובות ועל המענה , את לא מבינה כמה זה עוזר.
עוד לפני שקראתי את מה שענית סיימתי איתו וזה היה כ"כ קשה שהוא עדיין הרגשתי לא משחרר ואני צריכה להיות מאוד תקיפה ולהגיד לו - לא בא לי עליך! כי הוא לא הבין זאת בדרך אחרת. העניין הוא שככל שהוא הראה לי יותר שהוא רוצה אותי זה גרם לי לסגת אחורה ולפחד שמא לא אוכל לצאת מהקשר הזה לעולם. ואז בעצם חששתי מה הסיבות שאני ניפרדת ממנו? בגלל הפחד שלא אוכל להעיף אותו או בגלל שאני לא רוצה אותו.
אני לא הבנתי אותך עד הסוף אבל בטיפול היא מדברת איתי על החלקים השונים וכי קשה לי להיות במגע עם כל החלקים שיש בי ואז זה יוצר בלבול ושאלה של מה אני מרגישה.
בשיחתי האחרונה איתו הוא ממש ביקש שאחזור אליו עם תשובה של למה אני לא רוצה אותו. ואמרתי לו שאשתדל לחזור עם תשובות יותר מפורטות אבל ממש אין לי תשובות כרגע.
אני האמת שואלת את עצמי גם למה הרגשתי שאני לא רוצה, והאם בטוח אני לא רוצה? ואני די כועסת על עצמי. כי אני יודעת כמה כאב גרמתי לו וגם כי היה כיף ביחד אז אני לא מבינה מה נידפק איתי.
סליחה על המגילה. מקווה שיהיה לך מה להוסיף לי
עם יש לך איזה הצעה בשבילי או משהוא שיכול לעזור לי כי אני מרגישה חרא !
סליחה ותודה

שכחתי לציין שגם קלטתי שכאשר הוא הביע כ"כ הרבה רצון לקשר הרגשתי סוג של מחנק ופחד ויש לי פחד שהרצון שלי לא ישמע וייבלע מול הבן אדם השני בקשר.
האם זה אומר שאני לא רוצה?

הי שירה,

אני גם רואה את הקשר בין מה שאת כותבת- אדם ממולך לוחץ ורוצה לסחוף אותך לרצונות שלו, ואילו את דוקא חוששת מהצעד הזה (הרי שלהחלטה שלך יש פחות מקום) ומנסה להימלט.

בטיפול אנחנו באמת מתעמתים עם כמה חלקים שלנו, ולא עם כולם זה אפשרי בו זמנית. לפעמים זה כ"כ מפחיד עד כדי התעלמות, וזה טבעי מאוד.

אני לא חושבת שאינך רוצה בקשר, אלא אני חושבת שאת מאוד רוצה- אבל לא לגמרי מוכנה לדעת מה את רוצה ואיזה סוג של אדם את רוצה שיחיה לצידך. אני די קוראת כאן שאת לא מוכנה שילחצו עלייך, ולא מוכנה להיות ללא אמירה מול סיטואציה של אובר אסרטיביות מהצד השני. זה אך טבעי שתרגישי שאין לך מילה כאשר אדם ממול בעצם חושב על הרצון שלו ורואה אותו בתוך הקשר: אני רוצה שתחזרי אליי ואני רוצה תשובות" ופחות "אני רואה את המצוקה שלך ואתן לך את הזמן להתרחק". זה בהחלט לא נעים.

בטיפול הייתי גם מתמקדת בבחירות שלך, הזכרת שזהו דפוס וכאן בהחלט התחדד לי שיש לך בחירה להיות דווקא עם אנשים כאלו- אולי מלחיצים מדי, בהולים מדי לקשר, תלותיים במידת מה (הכל השערות- רק את יודעת), ואילו את מרגיש שם קצת נבלעת- הייתי בודקת את זה גם בטיפול- זה יכול להוביל למחוזות חדשים.


קבלי את הרצון שלך כפי שהוא, אני שמחה שעשית לזה סוף כי נשמע שבאמת לא בא לך עליו, ולא בא לך על קשר כרגע- וזה יאפשר לך זמינות עם עצמך ומרחב לבדוק מול עצמך מה הסיבות להתחבר לאנשים מסוימים, מה הסיבות להתרחק מהם אח"כ, מה בעצם הרווח שלך מלהיות עם X כמה חודשים ואח"כ להימלט- יש שם משהו באמצע שבכל זאת גורם לך להרגיש טוב, זה משרת איזשהו צורך, ועל זה הייתי רוצה שתתמקדי, אם את יכולה, ואני משוכנעת שכן- יש בך את האומץ והמודעות העצמית לכך.

תודה על התגובה, בהחלט נתת לי חומר למחשבה

אני חושבת שתוך כדי שאני יוצאת אז אני יבין יותר מה אני מחפשת, אוהבת ,צריכה ומתאים לי ואילו עם אשב בבית ואחשוב לא אתקדם.
לגבי הדפוס שכתבת שאני בוחרת בגברים מסוימים אז לא עולה לי משהוא ממש ספציפי אבל כן יש את הפחד להיבלע וזה בכלל גם מול חברים לא רק בני זוג, הפחד שהרצון שלך לא יתקבל או לא ישמע.
אותי מטרידים מספר דברים:
1. האם אני יכולה לדעת בוודדאות שזה לא הבן אדם או האם זאת אני.
לא ברור לי עם במקרה הזה שאני יודעת שלי יש דברים לעבוד עם עצמי אבל כניראה שזה גם לא הבן אדם המתאים לא? כי בסוף לא רציתי אותו.
2. עם כל אחד יהיו לי מיליון דברים שיפריעו לי ואני יודעת שזה יעלה לי גם בקשרים הבאים ומתישהוא פשוט צריך לוותר לא?
3. איך ודעים אם זה הבעיה שלך או שלא פגשת את האחד?

יש רגעים בהם אני מפחדת כי עשיתי טעות ואולי לא בדקתי מספיק אבל שהייתי בתוך הקשר הרגשתי מועקה ואני לא יודעת האם זה כי משהוא ספציפי הפריע לי או כי לא רציתי אותו והמשכתי כי רציתי שילך.
וואי איך אני לא מצליחה לענות לעצמי?

תודה עדי.

הי שירה,

תמיד יש את המשקל בבחינת שני הצדדים של הקשר- אותך ואותו.. הרבה פעמים יש המון סיבות וצירופי נסיבות למה זה לא התאים דווקא עכשיו ודווקא איתו. אצלך כן זיהיתי דפוס שגם את זיהית- הרצון לברוח מהקשר אחרי שאולי הרגשת שאין לך שם מספיק מקום או הובלה. הוא גם רדף אחרייך מה שגרם ללחץ נוסף.

בד"כ, כשמשהו קשה לנו בקשר אנחנו צריכים להפריד בין המניעים שלנו- ז"א למה קשה לי ואיזו תכונה אצלו קשה לי ולמה, האם אני מזהה את זה בעוד מקומות- וזיהית- למשל מול חברים . ז"א שהפוקוס הוא יותר עלייך ועל משהו שאת צריכה לנסות לבדוק ולעבוד עליו. אולי המקום שבו את יותר משמיעה את עצמך, נחושה ועומדת על שלך. אולי כל הקשר את מעניקה ומאפשרת הרבה מקום לבן הזוג או מקריבה למענו קשרים אחרים ואז את במצב שאת חייבת להחזיר אותם, וזה או הכל או כלום- ואת נפרדת. עוד השערה.

אני מאמינה שבמקרה הזה את מנהלת את המהלכים האלה, וכמו שאמרת שזה יקרה עם עוד הרבה שתצאי איתם- לכן אני מאמינה שהדפוס שקיים בך הוא רק בשליטתך ועם עבודה טובה תוכלי בהחלט להגיע למקום שלם יותר.

לגבי האם הוא האדם הנכון או לא- קשה לנו לענות על זה מכיוון שכל עוד יש משהו אצלך שמעכב את המשך הקשר ומאוד מפריע לך וזה חוזר על עצמו בכל קשר- יהיה קשה להפריד "מה שלו" - ומה הסיבות האישיות שלך לפרידה. כמובן שיש משקל גם להתנהגות שלו- הרי זה מה שמציף אצלך את הדילמה, אבל המקום של עיבוד הדילמה ולעבוד על הקושי- זה המקום שיש לדעתי לשים עליו דגש, ללא הצורך בלסיים את הקשר. לעבוד תוך כדי הקושי. על זה ניתן בהחלט לעבוד בטיפול- איך אנחנו מביאים את עצמנו לידי עיבוד בזמן הנכון וכמה שיותר מוקדם לפני שלא נוכל יותר, נרגיש מוצפים ונסיים את הקשר. לטפל תוך כדי על הקשיים.

ממש תודה שענית לי ממש עזרת לי

לעדי,

לאחר פרידה של שבוע חזרנו שוב להיות בקשר אני ובן זוגי ביוזמתו ועל ידי שכנועיו כאשר אמרתי לו שאני לא יודעת אם אני יכולה לתת לזה צ'אנס כי לא הרגשתי שאני רוצה אבל משהוא סחף אותי שוב לתוך הקשר.

העניין הוא שיש הרבה דברים שמפריעים לי ולא יודעת עם מתאים לי לחיות איתם ויש גם דברים מאוד מיוחדים בו שאני לא יודעת עם אמצא במשהוא אחר- אולי כן אולי לא?
ואולי אמצא משהוא עם דברים אחרים שאוהב,

אני ממש נמשכת לדברים מסוימים בו ולכן ממש קשה לי לסיים את זה אבל מצד שני משהוא יושב עלי.
וגם אינני רוצה לבזבז לא את זמני ולא את זמנו

השאלה היא איך אני מחליטה מה חשוב לי יותר מה פחות על מה אני יכולה לוותר ועל מה לא?
אני לא מצליחה להחליט ואין לי תשובות כרגע.

האם שווה להחבט בתוך הקשר בשאלות אלו? שכן גם המטרה היא חתונה ולא סתם להעביר את הזמן וצד שני אני אומרת שאולי שווה כן לשחרר את עניין החתונה מהראש ולצאת לכיף ולראות מה המתפתח ואם בכלל

שירה

אני גם יודעת שכל בחור יהיו לי דברים שיעצבנו אותי ויחרפנו אותי ויהיו דברים שאהב
מתי מוותרים ומתי עוצרים עם החיפוש הזה?
אני בן אדם מאוד מתלבט עם קשיים בקבלת החלטות

אני חושבת שהמשפט האחרון שלך הוא זה שאומר הכל- אני בן אדם מאוד מתלבט עם קשיים בקבלת החלטות.

כל העיניין של ההססנות, לחזור או לא, להישאר או לא,טוב לי או לא- כל אלו נובעים משורש הבעיה שהגעת אליה לבד.

במצב כזה, את מאפשרת לבעיה לנהל אותך, כשאת הססנית היא פועלת ומחזירה אותך חזרה למקום שכבר היית בו ועזבת. התחושה הזאת יכולה ליצור הרבה בלבול ובעיקר חוסר ביטחון בהחלטות אחרות או גורליות יותר בחיים. כדי לעצור את הגלגל הזה (הוא לא יעצור לבד) אני חושבת שכדאי לפנות לסיוע, כמו למשל קואוצ'ר, או מטפל קוגניטיבי- אלו יכולים לסייע בדרכים כיצד לקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבורנו, תוך דגש על העלאת ביטחון עצמי ודבקות במטרה. ההתפזרות הזאת מקצה לקצה מוציאה הרבה אנרגיות מאיתנו, ואם תודרכי נכון על ידי איש מקצוע את תרגישי בטוחה יותר.. בהמשך- את תוכלי להשתמש ולנצל את הידע שרכשת בטיפול הזה גם הלאה, בהחלטות אחרות על חתונה למשל, מעבר דירה, באיזה גן לשים את הילד, באיזו קריירה לבחור וכו'- החלטות שיש להן משמעות.

את הרוב את יודעת טוב ועשית לבד- את מודעת לדפוס הזה (כל קשר נמשך מספר חודשים ואת משנה כיוון) ומודעת לקשיים. עכשיו רק נותר לאסוף את החוויות ולמצוא פיתרון שימנע ממך לחזור שוב ושוב על הדילמות שלא מקדמות אותך בעצם לשומקום- רק משחזרות את ההססנות שוב ושוב וכביכול (בלבד) אין מוצא. הכל תלוי בך.