עזרה בבקשה

שלום.
זה נשמע מצב ממש גרוע, ואני מצטערת מאוד בשבילך שזה קרה לך, כבר התרגלת אליו ו4 שנים זה המון. מה שאני חושבת שאת צריכה לעשות בכוח כי זה יהיה ממש קשה, זה להמשיך בחיים שלך, להכיר מישהו חדש במיידי לאו דווקא למשהו רומנטי אבל לבילויים וליציאות ולמצוא עבודה חדשה והכל. את חייבת!!! מי יודע אם בסוף תחזרו או לא, את לא צריכה לשים את חייך על hold עד שהוא יחליט. שיהיה המון בהצלחה.

בברכה אלין.

הי ט., מתנצלת על האיחור..

קודם כל לשאלה הפשוטה יותר שהעלת- כן, זה נורמלי לחלוטין! הבחור שהכיר רק אותך ורק מולך היו לו התנסויות, מרגיש לא בשל מספיק להיות בנוי לקשר רציני וארוך טווח ומרגיש שפיספס משהו בחוץ. זה נורמלי ותקין. ארבע שנים (ואני מניחה שאתם צעירים) הן תקופה מאוד ארוכה לקשר ראשון.

כרגע הפגיעה היא קודם כל באמון, באגו, בהדדיות שחשבת שנוצרה, ואני משוכנעת שנוצרה למרות הכל. הוא החליט להיות ישר, כן וחד ולומר לך בבירור שהוא אוהב אותך, אבל כל העת מנקר בו "מה פיספסתי". לך יש את יכולת הבחירה- או לבלוע את רוק הפגיעה, ולהגיד- אוקיי, נפגעתי ואני "מפרגנת" לו את את הזמן שהוא צריך (אבל לשדר שאת ממשיכה הלאה), ובמקביל לבדוק עם עצמך מה את מרגישה, ואם ינסה לחזור- לבדוק האם את מסוגלת רגשית לחזור לקשר איתו.

או- להיפגע ממש, ולא לשכוח- ז"א, זהו. זה נגמר.

בגדול, אני חושבת שהכי "דיפלומטי" ושלם גם מול עצמך יהיה להגיד לו שיקח את הזמן שלו, שאת כמובן לא תרצי לחיות לצד מי שלא בטוח כי חווה מספיק (זה גרוע ביותר לדעתי- לחיות לצד מישהו שלא לגמרי בטוח שנמצא במקום הנכון), ושאת מפרגנת לו את היציאה לעולם הגדול. אבל- את במקביל ממשיכה בחייך. אם ירצה בעתיד לדון על חזרה לקשר רציני- את תבדקי האם גם לך המהלך הזה יתאים, בזמן ובמקום שתהיי בו. אני יכולה (כמעט כמעט) לחתום לך שיש סיברות גבוהה שהוא , אחרי תקופה קצרה, עושה פניית פרסה וחוזר אלייך עם זנב בין הרגליים (יש לזה המון תשובות בפסיכולוגיה, אבל הברורה היא שכשנותנים חופש- לא ממש זקוקים לו פתאום, רק ה"אישור" עושה את שלו).

אז כך או כך-כמובן שלעזוב להורים, כמובן לא להישאר בכוח, כמובן לשחרר. מה שיהיה בעתיד- לא תלוי בך. גם את זה את צריכה להבהיר: מפרגנת לך, אבל גם לעצמי. :)

יהיה בסדר... מצב די שכיח אצל זוגות שהקשר הראשון שלהם הוא ארוך, ובאמת שיש סיכוי שהוא יתפוס את הראש ויכה על חטא..