בבקשה עזרה !

תחשבי פעמיים לפני שאת רצה לחופה. זה לא יגמר בטוב
מי שלא מעריך אותך ומקלל אותך בנוכחות משפחתיך אינו ראוי להיות בעלך וולהצטרף למשפחה החמה שלך.

נטלי היקרה, הדברים שתיארת במכתבך מעידים על אופיו ואישיותו של חברך, ובהחלט יש כאן כמה בעיות. עושה רושם שהוא לא באמת קשוב אלייך ואל הצרכים שלך או הדעות שלך, ונראה שדברים שמנוגדים לדעותיו - הוא נוטה לפסול ולנפנף כלא חושבים או לא נכונים. גם נושא הכבוד הוא בעייתי. מאד קשה לנהל תקשורת טובה עם מישהו שכל כך רגיש לכבוד שלו ובעצם מאוד פגיע ועל כן מהר מאוד תוקף את האחרים כאילו על מנת לשמור על כבודו.
יתכן שבבסיס יש בו הרבה דברים חיוביים אחרים עליהם לא סיפרת לנו, ויתכן שבעתיד הוא יוכל לעבוד על תחומים אלו באישיותו (אולי ע"י טיפול פסיכולוגי שהוא כל כך ממליץ לך לעשות...) ולעדן את צורת התקשורת וההקשבה שלו לאנשים, במיוחד אלייך. אבל יש להניח שאם עכשו זה יוצא ממנו בצורה פוגענית, כאשר הוא מאוד אוהב אותך, אזי בשנים הקרובות זה עלול להיעשות יותר גרוע, כי אם הוא לא יעבוד ויטפל בנטיות האלו שלו, מתוך הכרה בבעייתיות שלהן, הן עלולות להיעשות קשות יותר עם השנים, כאשר צרות היום יום ולחצים שוטפים יתקילו את האהבה שלכם ברמה יומיומית.

אם את חושבת שהוא יהיה מוכן להכיר בבעיות האלו שלו וללכת לסדנאות תקשורת או לטיפול פסיכולוגי, שווה אולי להישאר איתו, בתנאי שאכן יש בו הרבה דברים טובים אחרים, אבל אם את מוצאת עכשו שפשוט התאהבת במישהו וככל שאת מכירה אותו טוב יותר (וזה נמדד בעיקר בעיתות לחץ!) - מתגלה לך פרצופו האמיתי הפחות מוצלח - אל תמשיכי את הקשר הזה.

היי דורית, קודם כל תודה .
חשוב לי באמת להדגיש שיש בו הרבה דברים חיוביים, חוץ מזה שאני בטוחה שהוא אוהב אותי בלי סוף,הוא מצחיק אותי,יש לו לב ענק! ,ואני יודעת שהוא יעבוד גם שעות נוספות בלי סוף ובלי להתלונן כדי לספק לי את הדברים החומריים כמו לחסוך לבית וכדומה.. אבל האבסורד הוא שהוא לא חושב שיש לו בעיה, הוא חושב שהבעיה נעוצה בי,וכשאני עושה דברים שמעצבנים אותו אני בעצם מוציאה ממנו את הדברים השליליים.
ולמרות ששום דבר שמעצבן אותו כביכול אני לא עושה בכוונה הוא כל הזמן אומר לי שאני עושה לו את זה דווקא.לפסיכולוג/טיפול זוגי אני לא חושבת שהוא יסכים ללכת כי הוא אומר ש"את יודעת לדבר איתם ואת תעבדי עליהם לטובתך" (???????) או " אני לא מאמין בפסיכולוגים" . דורית, מה לעשות?

נטלי היקרה, אולי באמת תיקחי את "עצתו" ותיגשי לייעוץ פסיכולוגי בעצמך, על מנת ללמוד איך לחיות איתו ואיך לא להמעיט ולמחוק את עצמך מולו, ולמצוא דרכים חכמות וידידותיות להגיע אליו ולהקשיב לצרכים שלו. ללכת לטיפול פסיכולוגי - אין בכך בושה ולא מתוך המקום שאת לוקחת על עצמך להיות ה"לא בסדר", כאילו את מודה בכך שהוא "בסדר" ואת לא...הוציאי את עצמך מן המשוואה הזאת ותראי האם את יכולה להפיק מכך תועלת, ללמוד דרכים חדשות ואפקטיביות להסתדר איתו. אולי ברבות הזמן אם הוא ירגיש טוב יותר - הוא ירצה להגיע בעצמו? אני מקווה שתצליחי ותקבלי את ההחלטות הנכונות.